פרי צדיק, לחג הפסח כ״גPeri Tzadik, Pesach 23
א׳כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים וגו' מלכי ישראל ומלכי יהודה. ובד"ה (ב' לה) כ' ולא נעשה כפסח הזה מימי שמואל הנביא וגו' וגם כן המכוון לכלול כל ימי השופטים, כי בימי שמואל היו כל ישראל אגודה אחת לעשות רצון השי"ת בלב שלם כמש"נ (שמואל א ז׳:ב׳-ג׳) וינהו כל בית ישראל אחרי ה' ושמואל סיבב בכל ישראל להחזירם למוטב ועכ"ז לא נעשה כפסח הזה, וגם בזמן מלכי ישראל ויהודא שנכלל בזה גם ימי דוד ושלמה שהיו יהודא וישראל כאחד כחול אשר על שפת הים ועכ"ז לא נעשה כפסח הזה, והנה ביהושע מפורש שעשו פסח בגלגל כל ישראל ביחד והי' לכתוב שגם בימי יהושע לא נעשה כפסח הזה, ורש"י פ' (בד"ה) שהרבותא הי' שהמלך והשרים התנדבו קרבנות מרובים להעם מה שלא היה כזאת גם בימי דוד ושלמה ומסתמא גם בימי יהושע לא היה מתנדבים כל כך, עוד מפורש בפסוק שעשו פסח השבים מגולה בימי עזרה, בודאי יש מכוון במקומות הללו שנכתב בהם הקרבת הפסח, ובפשוט נראה מפני שהיה אז דבר חדש ובא בהתעוררות גדול כמפורש בפסח גלגל וכל העם הילידים במדבר וגו' לא מלו, ובגמרא (יבמות עב.) מפני שלא היה נשבה להם רוח צפונית, שהיו כנזיפים מפני חטא המרגלים ואל יכלו לעשות הפסח, עד שבאו לגלגל ויהושע מל אותם, וכאשר זכו לזה בודאי היה בהתעוררת והתחדשות גדול בלב כל נפש, וכמ"כ בימי עזרה שגרם החטא להחריב הבית וזה שבעים שנה שהשתוקקו לקיים מצות הקרבת הפסח ולא היה ביכולתם לקיים היה גם כן בהתעוררות והתחדשות, ובימי יאשיה הגם שהיה להם מקדש רק מפני שהיו רשעים בימי מנשה ואמון ולא שמו על לבם עד בי"ח למלכות יאשי' שמצא חלקי' את הס"ת, ובכל הזמנים הללו היה נעשה הפסח בכוונה רצויה מאד לכן נרשם המעשה מפורש בתורה, מפני שכל דבר הנכתב בתנ"כ אפילו מאדם פרטי הוא ללמוד ממנו מוסר השכל לדורות עד עולמי עד, כענין ששמעתי מרה"ק זצלה"ה עמ"ש (ברכות ו.) שנים שיושבים ועוסקים בתורה מכתוב מילייהו בספר זכרון שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכון לפניו דהיינו שאם אדם אחד מגלה לחברו איזה ד"ת בכוונה רצויה על ידי זה נתפשט הדבר להיות נחקק בכלל נפשות ישראל שהם נקראים ספר זכרון, כי כל נפש ישראל יש לו אחיזה ושורש באיזה אות מד"ת וכלם ביחד הם ספר זכרון, ומה גם כשנכתב המעשה בתנ"כ או בדרחז"ל בודאי יוצא מזה לימוד להיות נחקק בנפשות ישראל לעולמי עד, וזהו גם כן מ"ש (ויקרא רבה פל"ד) אלו היה ראובן יודע שהכ' יכתוב עליו וישמע ראובן וגו' בכתיפו היה מוליכו, אלו היה בועז יודע וכו' והיינו שלא הרגישו אז בנפשם שמעשיהם בכוונה רצויה כ"כ עד שיהיה נרשם מזה לדורות עולם ועל רמז זה אמרו (שם ומ"ר רות פ"ה) לשעבר אדם עשה מצוה הנביא כתבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כתבה אלי' ומשיח והקב"ה חותם על ידיהם, והיינו גם כן לכוונה זו שנעשה מזה חקיקה בלב נפשות ישראל, וזהו ענין מקומות הללו שנזכרו בכתובים שנעשה הפסח מפני שהיה אז בהתלהבות והתחדשות גדול עד שנכתבו מעשיהם ויופיע הארת ההתחדשות וההתעוררות הזאת לנפשות ישראל לדורות עולם:
1
ב׳והנה היה די בזה במה שנכתב בקרא מעשה דפסח יאשיה אבל למה נאמר כי לא נעשה כפסח הזה ומה רבותא בזה מהאחרים, והנה בגמרא (שבת נו:) וכמוהו לא היה מלך אשר שב אל ד' וגו' אמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיה בדורו ואבא בדורינו ור' יוסף אמר עוד אחד בדורינו ומנו עיקבא בר נחמיה ריש גליתא והיינו נתן דציציתא ובתוס' הביאו מדרש שהיה נר דלוק על ראשו, ובגמרא (סנהדרין לא:) שלחו לי' למר עיקבא לדזיוו לי' כבר כתי' ופירש"י בשם ספר הגדה שהעלה טינא בלבו על אשת איש ואמרו הרופאים שימות וחזר בתשובה ונתרפא והיה נר מן השמים דלוק לו על ראשו ועל שם זה נקרא נתן דציציתא, הלשון על ראשו המכוון שיכה ע"י התשובה לשער הנ' שהוא בחי' כתר המקיף על הראש שהוא למעלה משכל אנושי שהוא גדול מאור שנברא ביום רשאון הנגנז לצדיקים לע"ל, ולזה שלחו לו לדזיוו לי' כבר בתי' היינו משה רבינו כמ"ש (שבת פח.) על אותן כתרים שעטרו לישראל במתן תורה ארץ ישראל וכן זכה משה ונטלן שנאמר ומשה יקח את האהל ופירש"י לשון בהלו נרו על ראשי, שהיה גם כן האור מקיף על ראשו, ולכן שלחו לו לדזיוו לי' כבר בתי' שזכה על ידי התשובה גם כן לאור מקיף, כי מקודם היה משוקע בענין העבירה גם כן שלא כדרך שכל האנושי כמו ר"א בן דרדיא, רק שעל ראבד"ר אמרו (ע"ז יז.) מחמת שאדוק בה טובא כמינות דמיא לזה לא היה יכול לחיות אחרי תשובתו ומר עוקבא אף שהיה גם כן משוקע כ"כ עד שאמרו עליו הרופאים שימות עכ"ז התגבר על יצרו ועשה תשובה כ"כ עד שזכה לאור מקיף למעלה משכל אנושי כי כפי גדול שיקוע הנפש בעמקי חשכות הקליפות לעומת זה אחר כך בתשובתו זוכה לאור הגדול יותר וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שקראו לו בר בתי' ולא בן יוכבד כי אמרו חז"ל (פירש"י) עה"פ ויצו פרעה לכל העם ביום ההוא שביום שנולד משה אמרו איצטגניני פרעה היום נולד מושיעם אבל אינם יודעים אם מישראל אם ממצרים ולכן ציוה להשליך ליאור אף לילדי מצרים, והנה האצטגנינים רואים ואינם יודעים מה רואים כי מחמת שהיה ישראל משוקעים במצרים כעובר בבטן אמו ולא היה ביכולת להוציאם מחשכות הזה רק באופן שמושיעם יהיה גם כן משוקע בעומק הזה ולכן סיבב הקב"ה שיתגדל משה רבינו ע"ה דייקא על ידי מצרית היינו בתיה בת פרעה וכל המגדל ב"ח כאלו יולדו כמ"ש (סוטה י"ב רע"ב) שהלכה לרחוץ מגלילי בית אבי' שנעשית יהודית ילדה את ירד זה משה, וכל המגדלו כאילו יולדו, וז"ש איצטגניני פרעה שאינם יודעים אם מישראל אם ממצרים שבאמת נולד מישראל ונחשב כאלו ילדתו בתי', ומחמת שנחשב כאלו גם הוא היה משוקע בבטן מצרים לכן היה יכול להוציא את ישראל מכל טומאת מצרים, ועל ידי זה היה בכחו לגייר אף הערב רב אף שגרמו קלקולים אף על פי כן נשארו בין ישראל ומסתמא היה בהם הרבה ניצו"ק, ובגמרא (ברכות לד:) איתא פלוגתא מי גדול בע"ת או צדיק גמור, ובזוהר הקדוש (זה"ח בלק) עה"פ מאשר יקרת בעיני נכבדת וגו' שהוא נדרש על הבע"ת המתקן העבר ועז"א מאשר יקרת דאיהו מגרמי' אתיקר מעתה שמקודם הוא מזלזלא וכו' נכבדת יותר מצדיק גמור, וזה שמשבח הפסוק פסח יאשיה שלא נעשה כפסח הזה, כי פסח גלגל הגם שהיה המנועה עד עתה מחמת חטא המרגלים אמנם הדור הזה שלא נימולו היו מבאי ארץ ומצדם לא היה שום מניעה רק כדש"נ אבותינו חטאו ואינם וגו', וגם הדור של עזרא הרביצו תורה כמ"ש ז"ל הרבה צדיקים עמדו לי בחרבנה וכו', אבל דורו של יאשי' הן המה שמקודם שמו כתף סוררת וילכו אחרי שרירות לבם ועבדו עבודה זרה, וברגע שבו בכל לבם לעשות הפסח כמשפט, וזהו תכלית שלימות קדושת הפסח כעין פסח מצרים שהיה ישראל גם כן נשקעים בתכלית השפלות השי"ת הופיע עליהם ברחמיו לדלותם מבור תחתיות לתכלית הקדושה ועז"ש כי לא נעשה כפסח הזה וגו', וי"ל גם כן בה הרמז מה שמפטירין בפסח יאשיה ביום טוב שני ש"פ וביום א' מפטירין בפסח גלגל הגם שע"פ פשוט מפני שכן הוא הסדר בנביאים אמנם יש לרמז בזה ע"ד מ"ש (מ"ר איכה) על יו"ט ב' של גליוות כסבירה אני שמקבל שכר על שניהם ואינו מקבל שכר אלא על אחת. כי הגם שאנו בקיעים בקביעא דירחי החיוב עלינו ביו"ט שני שבו הופעת הקדושה מגזירת חכמים מבחי' תורה שבעל פה מעין הקדושה של יום א' מבחי' תורה שבכתב, ועל זה בא ביום טוב שני דייקא הפטרה בפסח יאשיה מפני שזה עיקר תורה שבעל פה כמש"נ כי ברב חכמה רב כעס שדייקא על ידי רוב כעס שמקודם באים לרב חכמה וכמ"כ בענין קדושת הפסח שעל ידי השקוע מקודם ברב כעס של היצר הרע זוכין על ידי זה קדושת הפסח לבחי' התעלות הקדושה ביתר שאת וכאמור, שע"ז מרמז פסח יאשיה שהיו מקודם בתכלית הריחוק ואחר כך קרבו עצמם לקדושתו ית' והכתוב משבח את הפסח שעשו מצד התקרבותם מגודל הריחוק יותר מכל הפסחים שעשו הראשונים:
2