פרי צדיק, לחג הפסח כ״הPeri Tzadik, Pesach 25
א׳דא היא סעודתא דחק"ת קדישין. ישראל נמשלו לתפוח (כמ"ש שבת פח.) ובמדרש (שיר השירים ב' ג') מה התפוח משעה שמוציא ניצו עד שגומר פירותיו נ' יום כך ישראל משעה שיצאו ממצרים עד שקבלו התורה נ' יום כו' בגמרא הלשון מה תפוח זה פריו קודם לעליו כו' ובמדרש הלשון ניצו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע, (מלשון המד' ניצו קודם לעליו משמע שתפוח זה אינו אתרוג כמש"כ התוס' (שבת שם) וכן נראה מתרגום שה"ש אך בגמרא פריו קודם זה יתכן על אתרוג). והענין הוא אף דפסח גם כן מסטרא דיובל כמ"ש בזוהר הקדוש בשלח וחמשים עלו בני ישראל, מכל מקום נקרא שבת תתאה, דודאי בלילה הראשונה היה מסטרא דיובל ואם היה התיקון כראוי היה הגאולה מסטרא דיובל, אבל כיון שנסתר האור והוצרכו אח"ז לספיה"ע להתברר בכל המדות להיות מזוקק שבעתיים שוב נקרא הפסח שבת תתאה, ואחר כך יום חמשים שבועות מסטרא דיובל שבת עלאה, וזה מ"ש משעה שמוציא ניצו היינו הנצת האור כנסת ישראל שהיא בפסח בלילה הראשונה עד שגומר פירותיו נ' יום, שגמר הפירות הוא בשבועות זמן מתן תורה דכ' אני אמרתי אלקים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) וזה שזכו אז לשבת עלאה ואתפני יצר הרע מתמן (כמ"ש ת"ז תי' מ"ח) והיא יצר הרע הוא מה"מ (כמ"ש ב"ב טז.) אך אחר הקלקול חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון עד שיהיה גמר התיקון שעתיד הקב"ה לשחוט ליצר הרע (כמ"ש סוכה נב.) ויבולע המות לנצח. ועל ידי שמירת שבת נגאלין, ובגמרא (שבת קיח:) אלמלי משמרין ב' שבתות מיד נגאלין ובירושלמי, (פ"א דתענית ה"א) איתא שאלו שמרו שבת א' מיד נגאלין, וכבר אמרנו שענין שתי שבתות על פי מ"ש (ת"ז תי' מ"ח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה והיינו שבת תתאה שבת עלאה ואמר זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא בשבת ואתפני יצר הרע מתמן כו' וכן נחשב (רע"מ זח"ב צב א) ג' קדושות שבת דליליא שבת דיומא שבת עלאה, וסעודה זו דחק"ת שבת דמעלי שבתא ובבוקר שבת עלאה, אך מי שאינו זוכה לשבת עלאה בשבת א', ע"י שמירת שבת א' זוכין לקדש ימי המעשה שאחריו, ועל ידי קדושת ימי המעשה זוכין ששבת הב' יהיה מקדושת שבת עלאה, וז"ש בגמרא אלמלי וכו' שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, רק העולם נידון אחר רובו, אבל כל נפש בפרט המשמר שבת כהלכתו מיד נגאל:
1