פרי צדיק, לחג הפסח ל״בPeri Tzadik, Pesach 32
א׳זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. היינו מה שמזכירין יציאת מצרים בכל יום ערב ובוקר שצריך להזכיר קי"ס ומכת בכורות (כמ"ש בירושלמי ומ"ר בשלח פ' כב) דזה נקרא נפלאותיו, דקי"ס בעתיקא תליא כמ"ש בזוהר הקדוש והוא פל"א עליון, וכן מכת בכורות שהיה מכה עשירית שאז נתבררו ישראל שיצאו מהקליפה ממדה יו"ד שהוא ראשית גוים ונכנסו לקדושה למדה יוד מתתא לעילא שהוא מדת כ"ע פל"א עליון וזהו זכר עשה לנפלאותיו, ומה שציוה השי"ת לזכור ב' הנפלאות הנז' הוא חנון ורחום ה' שעל ידי הזכרון יוכלו להמשיך אז שיזכו לקדושת עתיקא פל"א, וכמו שמצינו ברחב"ד (תענית כה.) שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק, ולמה הזכיר מי שאמר לשמן וידליק, רק שצריך להזכיר שכן הטביע השי"ת בטבע השמן וידליק ועל ידי זה יוכל להמשיך שיאמר לחומץ וידליק, ועל דרך ששמעתי מרה"ק זצלה"ה שאמר שמה שמצינו באלישע ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל ולמה הוצרך לקצוב עץ ולהשליך, רק שרצה להזכיר שהטביע השי"ת בעץ שיצף ע"פ המים ועל ידי זה השליך שיתן השי"ת טבע זו גם בברזל ואלישע עשה זה במעשה ורחב"ד זכר זה בפה מי שאמר לשמן וידליק כו ואצלו לא היה זה מעשה נסים דאז בודאי לא היה רוצה ליהנות ממעשה נסים (כמש"ש כד:) רק כיון שהיה ברור לנצח עיניו שאין שום טבע והרגל רק מה שהשי"ת נותן בזה הטבע והיה דומה לפניו מה ששמן דולק כמו שהיה חומץ דולק, ועל ידי שזכר בפה מי שאמר לשמן וידליק שזה רק ממאמר השי"ת על ידי זה המשיך ההשפעה לחומץ שידליק, וזהו זכר עשה לנפלאותיו הוא הטעם חנון ורחום ה' שעל ידי הזכרון יוכלו להמשיך ההשפעה מעתיקא שהוא פלא. טרף נתן ליראיו י"ל הא השי"ת זן ומפרנס לכל בריותיו, רק קאי על אכילת מצה שהוא אכילה של מצוה בקדושה ומברכין אקב"ו והוא בלא שאור וחמץ והיינו שלא ימצא בו שום הנאת הגוף שהוא בא ממה שהכנס הנחש השאור בעיסה ולזה זוכין רק יראיו יזכור לעולם בריתו היינו שיועיל לכל השנה שהי' האכילה בקדושה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קנד ב) וכהני הוו לקטי איבא דשלחן משבת לשבת כו' בגין ההוא לחם כו' אתברכא כל מזונא ומזונא דאכלי ושתאן דלא לקטרגא בהו יצר הרע דהא יצר הרע לא אשתכח כו' ואם הועיל אכילת לחם הפנים שאכלו הכהנים בשבת לכל אכילתם בחול שלא יהיה בו קטרוג יצר הרע כמו כן יועיל אכילת מצה שהוא בלא שאור שבעיסה לאכילת כל השנה שיהיה בקדושה שלא יהיה בהם קטרוג יצר הרע שהוא השאור שבעיסה וזהו יזכור לעולם בריתו, ברית מורה שיהיה לעולמי עד, וכן נקרא תורה ומילה ברית כמ"ש (נדרים לב:) שהוא גם כן לעולמי עד שהתורה ניתנה במתנה לישראל עד שאמרו לא בשמים הוא וכן המילה מאן דאתגזר איקרי צדיק אף שיעבור עליו מה, מכל מקום ועמך כלם צדיקים כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א צג א) וכן השבת נקרא אות ברית שהוא לעולם וכן אכילת מצה מועיל לעולם שיהיה האכילה בקדושה, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, בתיקונים (תי' יט כח ב) חכמה כ"ח מ"ה ובכל האומות יש חכמה כמש"נ ואתה מחי' את כלם וכ' החכמה תחיה את בעליה, עיקר החיות חכמה, ונמצא באו"ה ני"ק של חכמה המחי' אותם, הגיד לעמו הגדה ברזא דחכמתא כמ"ש (זח"א רלד ב) והיינו מה שפיזר ישראל לבין האומות, ובגמרא (פסחים פח:) כדי שיתוספו עליהם גרים ופירשו שהוא הני"ק מהאומות וממילא מסתעף שמתגייר מי מהם, וזש"נ לתת להם נחלת גוים החיות והחכמה שבהם, שכן עיקר התפשטות תורה שבעל פה בבבל כמ"ש (סוכה כ:) עלה עזרא מבבל ויסדה כו' הלל הבבלי כו' ר"ח ובניו כו' וכן תכלית כל הגליות להוציא התורה שבעל פה שבאו"ה, והאדם אינו יודע מה יקבל מהם מהני"ק ועז"נ הגיד לעמו שהשי"ת ממשיך ברזא דחכמתא הד"ת בלב האדם, וכן המעשים, שעל ידי זה יזכה להוציא הני"ק לפי הדור ושבת ברזא דברית, גם דכו"ע בשבת נתנה תורה לישראל ויום השביעי דא תורה שבעל פה (זח"א מז ב) ומלכות פה תורה שבעל פה יזכור לעולם בריתו דבו הזמן להוציא הני"ק ועל ידי שמירת שבת מיד נגאלין.
1