פרי צדיק, לחג הפסח ל״דPeri Tzadik, Pesach 34
א׳ימים אחרונים של פסח
1
ב׳בשבת וביו"ט אומרים שבת ומועדי קדשיך באהבה וברצון בשמחה ובששון הנחלתנו, אהבה היא בלא טעם רק שכך רצונו יתברך כמש"נ הלא את עשו ליעקב דהיינו שמעשיהם שוים ואף שיעקב ח"ו עושה כמעשה עשו או עשו עושה כמעשה יעקב מכל מקום ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם, בשמחה ובששון היינו שבאמת ראוי לאהבה מפני מעשיו עדמ"ש בן חכם ישמח אב ונאמר בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, וביעקב אומרים יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו, ששניהם יש בו אהבה מרצונו ית' בלא טעם, ומשמחתך ששמחת בו היינו מצד מעשיו הרצוים שבסיבתם ראוי הוא לאהבה קראת שמו ישראל היינו מאהבה בלא טעם. ועל זה אמר (סנהדרין מד.) אף על פי שחטא ישראל הוא שמטתו שלימה. שמזרעו אף אם יגדל עבירות עד לשמים כמו שחשבו שם בגמרא על עכן מ"מ לא יאבד שמו ישראל, וישורון נקרא ע"ש שמעשיו ישרים, והנה קדושת שבת היא קביעא וקיימא מצד השי"ת כמש"נ לדעת כי אני ה' מקדישכם מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל (שבת י:) ומש"ה אומרים באהבה וברצון, שכן רצונו יתברך, אות הוא ביני וביניכם ועכו"ם ששבת חייב מיתה כמ"ש (סנהדרין נח:) וקדושת יום טוב מקרא קודש דישראל קבעי לי' כמ"ש (פסחים קיז:) ומכניסין קדושה להזמנים, מש"ה אומרים ביום טוב בשמחה ובששון, ומכל מקום אומרים הנחלתנו, שגם זה הכח להכניס הקדושה לזמנים הוא מהשי"ת שהנחילנו זה הכח, וכמ"ש (בשמות רבה פ' טו) ואל תתמא ע"ז שהקב"ה קידש את ישראל שנאמר והייתם לי קדושים וגו' ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש רצונך לידע צא ולמד מכלי השרת וכו', ובכל הזמנים יש בו מצות שמחה מצד ציווי השי"ת מה שאין כן בשבת שאין בו מצות שמחה רק בספרי (בהעלותך) דרש וביום שמחתכם אלו השבתות דבשבת אין בו מצות שמחה רק שהישראל שמח בו מצדו כמש"נ ישמחו במלכותך שומרי שבת, והיינו על ידי הקדושה שנותן השי"ת בלב ישראל וזוכה על ידי זה לישרות הלב כמ"ש בזוהר הקדוש ובתק"ז (ת' מח) לדרתם דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי ליבא ואתפנו יצר הרע מתמן כו' דהיינו להוריק הרע מלב כסיל גם כן וכשזוכה לישרות הלב לישרים שמחה כמש"נ ולישרי לב שמחה (סופ"א דתענית) ובחג הסוכות נזכר בו כמה פעמים מצות שמחה וכן בשבועות כ' מצות שמחה מה שאין כן בפסח לא כ' מצות שמחה בפירוש רק נלמד מסוכות ושבועות, ובכל חג יש בו ברכת החג וכמ"ש והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך, ובסוכות כ' בפירוש ברכה מעניני עולם הזה כמש"נ כי יברכך ה"א בכל תבואתך ובכל מעשה ידך, ובשבועות כ' גם כן מסת נדבת ידיך וגו' כאשר יברכך ה"א, מה שאין כן בפסח, ומצות השמחה הוא באכילה ושתיה כמ"ש (פסחים קט.) אין שמחה אלא בבשר אין שמחה אלא ביין, ובפסח בא המצוה באכילה אכילת מצה, ולא נזכר בו מצות שמחה שבאמת גם בפסח היה עיקר הקדושה מהשי"ת שכן היה עיקר יציאת מצרים רק מצד השי"ת וכמו שאמרנו שמטעם זה נקרא חג הפסח בתורה בשם שבת ממחרת השבת, ורק כיון שמצות אכילת מצה שלא יהיה בו שאור היינו שלא ימצא בהאכילה שום שאור שבעיסה ויהיה אכילה בקדושה אזי ממילא יש בו מצות שמחה שזוכה לישרות הלב ולישרי לב שמחה, מכל מקום גם בפסח אומרים בשמחה ובששון הנחלתנו שהמצוה היא מי* ישראל שישמרו האכילה שלא ימצא בו שאור דהוא השאור שבעיסה שהוא הקלקול הראשון הנאת הגוף באכילה ונלמד בו מצות שמחה גם כן, וכן יש בו ברכת החג גם בעניני עולם הזה וכמ"ש (ר"ה טז.) הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, ובשבת ויום טוב אומרים שבת ומועדי קדשיך באהבה וברצון בשמחה ובששון קאי על שבת גם כן והוא עדמ"ש בגמרא (זבחים צא.) אטו שבת למוספים אהנאי לתמידין לא אהנאי, דהתמיד שבשבת יש בו מקדושת השבת, וכן אטו ר"ח למוספי דידי' אהנאי למוספי שבת לא אהנאי דמוספי שבת שחל בו ר"ח יש בו מקדושת ר"ח. וכן אטו ר"ה וכו' למוספי ר"ח לא אהני וכן אטו שבת כו' לברכת יין לא אהנאי, אף דברכת בפה"ג היא הברכה שמברכין על כל שתיית היין מכל מקום ברכת בפה"ג שמברכין על יין דקידוש יש בו מקדושת שבת, וכן יו"ט שחל בשבת יש בו מקדושת שניהם ומהני קדושת שבת לקדושת יום טוב שאף קדושת היום טוב נותן השי"ת בקדושה קביעא וקיימא והוא באהבה וברצון, וכן מהני קדושת יום טוב לקדושת שבת שאף קדושת שבת הוא מצד ישראל דישראל מקדשו לי' בשמחה ובששון שמכניסין קדושה לשבת מצד ישראל:
2