פרי צדיק, לחג הפסח ל״וPeri Tzadik, Pesach 36
א׳בדברות אחרונות כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' ולמה הזכיר במצות שבת יציאת מצרים שהיה ביד חזקה ובזרוע נטויה, וכן במצות איסור חמץ כ' כי בחוזק הוציא וגו' ולא יאכל חמץ, וכן בקידוש בכורות נז' בחוזק יד הוציאנו ה' וגו' ובמצות תפילין נז' למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך וגו', ובפ' שני' כ' בחוזק יד וגו', ובתחלת פ' וארא כ' וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים, ובפ' בכורים כ' ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטוי' וגו' ופסוק זה מביא בעל הגדה ודרש ביד חזקה זו הדבר שנ' הנה יד ה' הוי' וגו' ובזרוע נטוי' זו החרב כמש"נ וחרבו וגו' נטוי' על ירושלים וכבר אמרנו שמה שאמר זו הדבר אין הפי' על מכת דבר שיהיה בבהמות שזה לא גרם עוד היציאה ממצרים, רק דקאי על מכת בכורות, ומייתי לראי' שדבר נקרא יד ה' ממש"נ במכת דבר הנה יד ה' הויה רק דשם נז' יד ה' שהיא חסד שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה (כמ"ש במדרש ויקרא רבה פ' יז) ואף במצרים כ' ויסגר לברד בעירם וגו' ואחר כך ויך כל בכור וגו' ואם היו שומעין במכת דבר והיו מוציאין ישראל לא היה נוגע בנפשות כלל, וזהו חסד ונקרא יד ה' שהוא יד הגדולה שהוא חסד, ומכת בכורות נקרא יד החזקה חוזק יד שהוא גבורה שבחסד שהיה נגוף למצרים ורפוא לישראל, כמ"ש בזוהר הקדוש (בא לו א) שאז נתבררו ישראל ויצאו מהקלי' ממדה י' ונכנסו לקדושה במדה י' מתתא לעילא, שהוא כ"ע, וכ"כ האר"י הק' שיד החזקה וזרוע הנטוי' הם תרין דרועין דאריך אנפין שהם במדה א' ימינא ושמאלא ובזרוע נטוי' זו החרב היינו גם כן על מכת בכורות ומביא מפ' וחרבו נטוי' ושם כ' וירא ת מלאך ה' וגו' וכאן כ' ועברתי בא"מ ודרש בעל הגדה אני ולא מלאך כו', רק בפ' ועבר ה' לנגוף וגו' ולא יתן המשחית לבא וגו' ומשמע שהיה מלאך, ואחר כך כ' וה' הכה כל בכור וכ"מ שנאמר וה' נדרש הוא ובית דינו כו', והיינו מלכותא קדישא שהיא דינא דמלכותא, וכמ"ש צדק ידיעא דאיהי דין וכו', אך בזוהר הקדוש (בשלח נא א) עה"פ ויסע מלאך ה' וגו' איתא כל שליחותא דבעי מלכא מבי' מטרוניתא נפקא כו' אשתכח דמטרוניתא איהי שליחא דכלא וכו' ואמר שם אפקיד בידהא כל זיינין דילי' רומחין וסייפין קשתין חצין וחרבין וכו' וכל אינון מאנין מגיחי קרבא וכו' וז"ש ובזרוע נטויה זו החרב ומביא מפסוק וחרבו נטוי' וגו' והיינו שהיה גם על ידי מדת הגבורה ממש דלפעמים מגלה השי"ת אורו וממילא יוצא כל הקדושה וכל החיות שבהם והם מתים וזהו ועבר ה' לנגוף את מצרים וגו' שכיון שגילה השי"ת קדושתו יצאו כל הנ"ק וכל החיות מהבכורות ומת כל בכור ועז"נ ועברתי וגו' והכיתי כל בכור וגו' אני ה' וממילא נתקדשו בכורות ישראל שקשורים בשורש בראשית במאמר ראשון וזהו ביד חזקה שהוא גבורה שבחסד וגם היה בזרוע נטויה שהוא חרב גבורה ממש שהוא מלאך ה' ועז"נ וה' הכה הוא ובית דינו והיינו מטרניתא צדק דאיהו דין ועז"נ ולא יתן המשחית לבוא וגו' ובמצות מצה וקידוש בכורות ותפילין הזכיר יד חזקה וחוזק יד שהעיקר מה שנתקדשו בכורות ישראל וצוה שישראל קשורים בשורש ומתקנין פגם הראשון שע"ז מורה מצה ולא יראה לך חמץ כ"ז היא מה שעבר ה' והוא חוזק יד נגוף למצרים ורפוא לישראל ובתחלה במאמר וגאלתי זכר שגם יהיה נצרך וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים שהיא החרב מדת הדין שלמעלה ואחר כך ולקחתי אתכם לי לעם שיהיו מטרוניתא ובפ' ביכורים שמורה גם כן על ראשית ישראל קשורים בראשית המחשבה מזכירין שניהם ויוציאנו וגו' ביד חזקה ובזרוע נטוי' וכן במצות שבת בדברות ראשונות שהיה קודם הקלקול לא נזכר כלל יציאת מצרים, רק מצד השי"ת אני אמרתי אלקים אתם שיהיה כמו קודם הקלקול קדושה קביעא וקיימא אך אחר הקלקול נזכר בדברות שניות ויוצאך ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה שהם שני הענינים הנזכרים מה שגילה הקב"ה קדושתו ואורו שעל ידי זה מתו כל הבכורים ונתבררו ישראל לחלקו, וזרוע נטוי' שהיא מדת הדין ממש להרוג בכוריהם, ע"כ צוך ה"א לעשות את יום השבת שהוא להכניס קדושה גם מצד ישראל לשבת:
1