פרי צדיק, לחג הפסח ל״זPeri Tzadik, Pesach 37
א׳במכילתא גדולה האמונה שבזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה וכבר הק' בזוהר הקדוש (נג ב) וכי עד השתא לא האמינו בה' והא כתיב ויאמן העם וגו' ומה זה רבותא שהאמינו אחר כל הנסים ובפרט נס קריעת ים סוף דכ' שמעו עמים ירגזון וגו' וכמו שהק' במ"ר (פ' כ"ג) א"ר יצחק היו רואין כל אותן נסים שנעשו להם ולא היה להם להאמין וכע"ז הק הרמב"ן ז"ל עמ"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה שפירש"י לזכות על שהאמין והק' ואיני מבין מה הזכות הזאת למה לא יאמינו באלקי אמן והוא הנביא בעצמו וכו' ובאמת במכילתא אמר גדולה אמונה שבזכות האמונה ירש העולם הזה והעולם הבא, ונראה דנפק"ל ממ"ש ויחשבה לו צדקה ות"א וחשבה לי' לזכו ולא חשב לזכות כל מה שעשה אברהם אבינו ע"ה שנטע אשל והקריא שמו של הקב"ה בפה כל (כמ"ש סוטה י:) וכן כל הנסיונות, ומזה אמר במכילתא שבזכות האמונה ירש עולם הזה ועולם הבא וק' קושית הרמב"ן ז"ל מה זה זכות ורבותא, אך בזוהר הקדוש (נד ע"ב) איתא לה' דא נהורא דנפיק מעדן כו' ומשמע לבתר דכתיב אשירה לה' דא מלכא קדישה עלאה וע"ד לא כתיב אשירה לו והיינו דכיון דכ' מקודם את השירה הזאת לה' הול"ל אשירה לו ומזה דייק שהשם הוי"ה השני היינו עתיקא ששם הוי"ה הוא נגד מדה ת"ת בחשבון עשר שמות שהם כנגד ע"ס, ומ"מ שם הוי"ה הוא כלל כל הע"ס די"ק חו"ב ו' הוא ו' המדות ה' בתראה מלכות ותגו של יוד כ"ע (כמש"ש סה ב וע"ז מורה שם הב' מלכא קדישא עלאה, וכן כאן דכתיב ויראו העם את ה' ויאמינו בה' הול"ל ויאמינו בו ומדכתיב בה' היינו מלכא קדישא עלאה דיש כמה מדרגות באמונה וכמ"ש בגמרא (תמיד כח.) ויש אומרים יחזיק באמונה יתירה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי ומשמע שיש אמונה יתירה והוא דכל ישראל מאמינים בני מאמינים דאיהו אמת ואיהו אמונה וכמו שאמרנו במ"ש (פסחים נו.) כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. היינו שבלבך הוא מבורר באור שה' אחד והיא בחי' אמת, כך אין בלבנו אף שאינו מפורש כ"כ בבחי' אמת מכל מקום אנו מאמינים שה' אחד. שבבחי' אמת נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בליבי' כמ"ש בזוהר הקדוש (וירא קג ב) ויש מהימנותא שלימותא כד"ש בסעודת שבת סעודתא דמהימנותא שלימותא, והיא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) דהוא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחק"ת, ואמונה יתירה היינו אמונה מכל וכל שעל ידי אמונה יכולים להשיג עד בחי' אמת, איהו אמת וזהו מדרגת משה רבינו ע"ה שהוא בחי' הדעת פנימיות מכ"ע וזהו עיני בנאמני ארץ, שמשה רבינו ע"ה נקרא בכל ביתי נאמן הוא, וזהו לשבת עמדי, דנודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ, וזקנים גם כן נקרא זה שקנה חכמה דהיינו שי"ל החכמה בקנין, מ"מ כ' בשבתו עם זקני ארץ, מה שאין כן בנאמני ארץ כ' לשבת עמדי, והיא עדמש"נ מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם ואיתא בזוהר הקדוש (מה"נ וירא צז ב) זה יעקב אבינו דעביד לי' כרסי יקר בלחודוי וכו' וזהו לשבת עמדי ודרגא דיעקב איהו דמשה רק דיעקב מלבר ומשה מלגאו דא מגופא ודא מנשמתא כמ"ש (בת"ז תי' י"ג). וכתיב להושיב עם נדיבים היינו כל האבות שנקראו נדיבי ארץ כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ק"נ סוע"א ונת' במ"א) דמה שאמר דיעקב אבינו עביד לי' כרסי יקר בלחודוי היינו מ"ש שצורתו חקוקה בכה"כ. ואיתא במדרש (איכה ב' א') השליך משמים ארץ תפארת ישראל כו' כלום אתם מקניטין אותי בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון טרון באפיכון וכו' וכיון שכל האבות נקראו ישראל כמ"ש (ב"ר ר"פ תולדות) יצחק נקרא שמו ישראל כו' אברהם נקרא שמו ישראל כו' נמצאו כל האבות שנקראו ישראל עד שנולד יעקב (ונת' כ"פ) ומשו"ה אמר בזה"ק שם יעקב אבינו כסא בפ"ע כו' ברית כרת קוב"ה ליעקב יותר מכל אבותיו דעביד לי' כה"כ וכו' ומ"מ אחר שנקראו ישראל גם הם כסא כבוד ינחילם, וזהו לשבת עמדי, וזהו מ"ש והאמין בה' וכבר נז' בתחלה והנה דבר ה' אליו וגו' והול"ל והאמין ומדנזכר עוד הפעם בה' היינו מלכא עלאה עתי"ק וזהו אמונה יתירה ועז"א ויחשבה לו צדקה וכתרגימו לזכו, ועל ידי האמונה זו זכה וירש עולם הזה ועולם הבא כמ"ש במכילתא, וכן הענין כאן דכ' ויאמינו בה' והול"ל ויאמינו בו, ומדנזכר השם היינו מלכא עלאה אמונה יתירה שע"י אמונה יכולים לזכות לבחי' אמת, וז"ש שבזכות האמונה זכו ושרתה עליהם רוח הקודש רוח מקודש עלאה שהיא מטלא דעתיקא, וכמ"ש בפירש"י (תשא) ובדעת רוח הקודש בחי' הדעת פנימיות מכ"ע, ודייק דשרתה עליהם רוח הקודש בפשוטות ממה שאמרו דברי עתידות שמעו עמים ירגזון וכדומה ומנא ידעו והיה רק ע"י רוח הקודש. (ועי' בזוהר הקדוש ס א). ומשו"ה כ' אחר כך ובמשה עבדו דמשה נקרא עבדו דמלכא עלאה עתי"ק כמ"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא:
1