פרי צדיק, לחג הפסח ל״חPeri Tzadik, Pesach 38
א׳ויט משה את ידו וגו' ויולך ה' רוח קדים עזה וגו' וישם את הים לחרבה. להבין הענין למה עשה השי"ת הרוח קדים כמו שצריך סיבה לבקיעת המים שמצינו בגמרא (גטין לא:) רוח קדים חרישית כו' בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים, והלא בקיעת הים לא היה ע"י הרוח כמש"נ מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוקי יעקב, וכמ"ש במדרש (פ' כ"א) שהים לא רצה להקרע עד שנתן הקב"ה ימינו על ימינו של משה שנאמר וילך לימין משה וגו', ואם כן למה נצרך הרוח קדום. כמו רגע היה להים להקרע מלפני אלקי יעקב, אך הענין הוא דשורש הגליות הוא לתקן פגם הברית שהוא חטא דור המבול שנאמר כי השחית כל בשר וגו' ונשפטו במים, וגלות ראשון היה במצרים שהיא ערות הארץ, כדי שיתבררו ישראל במדת צדיק, ואיתא בכתבי האר"י ז"ל דאותן הנפשות בעצמן שהיו במבול היו במצרים ונגזר עליהם היאורה תשליכיהו רק דמשה הצילם כמ"ש (סוטה יב:) עה"פ שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו בשבילי נצלתם כלכם, והים מורה על התאוות שנקראו מים הזדונים, ובאמת היה עוד טענות על ישראל בענין זה גם כן, ואף דאיתא במד' (שה"ש ד' יא) שלא נמצא אחד מהם פריץ בערוה וכו' והקטרוג על ישראל איתא במד"ר (בשלח שם) שהיה הללו עוע"ז וכו' וכן במ"ר (אחרי פכ"ג) גוי מקרב גוי אלו ואלו ערלים או"א מגדלי בלוריות כו' לובשי כלאים. משמע שבעריות לא היה קטרוג עליהם, אך בזוהר הקדוש (תרומה ק"ע ב) מפורש קטרוג רהב בג"ע וע"ז ושפ"ד, ועל כן אף שהיו גדורים מן הערוה מ"מ היה עליהם טענות בשמירת הברית, ואיתא בזוהר הקדוש (בשלח מט א) מה חמא ימא ארונא דיוסף חמא וערק מקמי' בגין דכ' וינס ויצא החוצה וע"ד הים ראה וינוס, (וכ"ה בב"ר פכ"ז), והענין הוא דכל ישראל נקראים על שם יוסף שארית יוסף (כמ"ש ב"ר פע"א) שיוסף מברר כל ישראל ועמך כלם צדיקים, כיון דאתגזר איקרי צדיק, שכן כל קדושת השבטים אף שכל א' היה לו קדושה מיוחדת מ"מ היה נכלל קדושתו בכל השבטים כמ"ש איש כברכתו ברך אותם (כמ"ש במ"ר ויחי) וזה הים ראה וינוס, וזה דאיתא במכילתא לגוזר ים סוף לגזרים לגזירים, דכיון דאתגזר איקרי צדיק, וזש"נ ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן, ישראל נמשלו לצאן שמרמז גם כן לקדוה"ב דכ' נוהג כצאן יוסף. וישראל זוכין לכל הקדושות מצד שהם זרע קודש בני האבות והאמהות הקדושים כאי' בזוהר הקדוש ובמדרש (בלק פ"כ) הרים אלו אבות וגבעות אלו אמהות, וענין הרקודין שהיא הרמת הרגלים שרומזים על ע"ה הרמתם הוא הכל על ידי קדושת היסוד. וזה שנוהגין לרקוד ישראל לרקוד בשמחה של מצוה לרמז ע"ז ועמך כלם צדיקים, ולאשר שאז בקי"ס היה עוד טענות על ישראל בענין זה, לזנ"א ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וגו' ועל ידי זה נשב בלבבות ישראל רוח טהרה לטהרם מתאוות הנקראים מים הזדונים וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ועל ידי זה אחר כך ממילא הים ראה וינוס, שראה ארונו של יוסף, וכ"נ מזוהר הקדוש שם שכל הלילה היה בדינא קוב"ה עלייהו דישראל ועז"א מעשי ידי טובעין בים, והועיל הרוח קדים עזה בלב ישראל לטהר לבבם מכל תאוה וישם את הים לחרבה:
1