פרי צדיק, לחג הפסח ל״טPeri Tzadik, Pesach 39
א׳תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף. במדרש תורי זהב זו ביזת הים עם נקודת הכסף זו ביזת מצרים, כשם שיש הפרש בין כסף לזהב כן יש שבח ממון הים מביזת מצרים, וצריך להבין כיון דכתיב וינצלו את מצרים ודרשו שעשאוהו כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים (כמ"ש ברכות ט:) איך יתכן שיהיה ביזת הים גדולה מביזת מצרים. ובאמת מה שבשרו לאברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא היה הכוונה על כסף וזהב דאין מעצור לה' ליתן להם כסף וזהב מבלי שיקחו ממצרים. גם אצל אברהם אבינו ע"ה לא היה חשובות אצלו כסף וזהב. כמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל שאמר עה"פ ואברהם כבד מאד במקנה ובכסף ובזהב שאברהם אבינו ע"ה היה עליו למשא כבד הקניינים והכסף וזהב שלו שמדתו היה אהבה והיה ירא שלא יכנס בלבו חמדה מעניני עוה"ז והיו הנכסים כבדים עליו, רק ענין ואחרי כן יצאו ברכוש גדול היינו מה שיוציאו הקדושה משם ואז היה במצרים בגלות התורה, שלעו"ז היה אז חכמת מצרים, וישראל הוציאו הנ"ק משם וזה היה אצלם הכנה למתן תורה וע"ז נתבשר אברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, רק מה שהוצרכו לקח כסף וזהב שבאמת כל מה שברא הקב"ה הוא בשביל הצדיק כמ"ש (ברכות ו:) כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. וקדושתו מתפשטת גם בקנינים שלו, ואיתא (חולין צא.) ביעקב אבינו ע"ה שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שממונם חביב עלים יותר מגופן וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל, והוא פלא וכי זהו טעם מספיק להסתכן עבור פחים קטנים. וגם לשון שאין פושטין אינו מובן, וכהאי לישנא איתא גם כן (סנהדרין צט:) גבי ראובן מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל, והוא פלא יותר שצריך לימוד ע"ז שצדיקים אין פושטין ידיהם בגזל פשיטא דמי שגוזל נקרא רשע שב"נ גם כן מצווה על הגזל, כעין קושית הגמרא (יבמות כ.) וכל מי שאינו מקיים ד"ת קדוש היא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי, והול"ל מכאן לראובן שהיה צדיק. אך שם יתכן שמפני שראובן היה עוד נער קטן ולא ידע כלל מאיסור גזל ורק היה רגלי חסידיו ישמור ואבריהם לא יוכלו לעשות דבר שהוא נגד רצון השי"ת, עדמ"ש הרה"ק ר"מ מרימנוב זצלה"ה שכל המעשים שעשה אברהם אבינו ע"ה עד לקיחת המאכלת שהיה באמת רצון השי"ת עשו אברי אברהם אבינו ע"ה מעצמם מה שאין כן בלקיחת המאכלת לשחוט שבאמת לא היה זה רצון השי"ת לא רצו אבריו וידיו לעשות רק ששלח את ידו בכח ממה שחשד לעצמו פן היא עצל מפני אהבת בנו, וזה מ"ש מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל היינו שידייהם בעצמן אינם רוצים לפשוט יד בגזל. ודייק זה מראובן שהיה עוד נער קטן ובלי דעת נשמר מעצמו מגזל ולא לקח רק מן ההפקר, וכאןם שאמר שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן לפי שאין פושטין ידיהן בגזל היינו שלא לוקחים מה שאינו מגיע להם מהשי"ת, עדמש"נ לחם חוקי היינו שנחקק ונקצב מהשי"ת לחלקו, וקרי לי גזל עדמ"ש (ברכות לה:) כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל כי לה' הארץ ומלואה ומה שלא נברא בשבילם הוא אצלם כגזל ואין פושטין ידיהם לקח, ומפני זה ממונם שמיוחד להם שנברא בשבילם חביב עליהם כ"כ עד שמסר יעקב אבינו ע"ה את נפשו עליהם ע"ד מה שסיפר רה"ק זצוק"ל ששמע מרבינו ר"ב מפשיסחא זצוק"ל שאמר בשם היהודי הקדוש זצוקללה"ה שדבר שיש לו שייכות לצדיק מחויב ליהנות ממנו אף במסירת נפש. ולכן יעקב אבינו ע"ה שידע שהפכים קטנים הם שלו ושייכים לנפשו ונבראו בשבילו מסר נפשו להעבירם, וכן ענין כל כסף וזהב שהוציאו ממצרים היה מה שרצו להוציא הקדושה שהיה כבושה בתוכם:
1
ב׳ומצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שהיה מדתו אהבה מכל מקום אחר נסיון עשירי כתיב עתה ידעתי כי יר"א אתה, ואף שלפי הנראה היה זה מרוב אהבתו להשי"ת שדחה אהבת בנו יחידו, אך שלימות האהבה היא היראה עלאה וכמ"ש במדרש (תהלים מ' קי"ב) כמה עשה אברהם ולא נתהלל אלא שהיה ירא לפניו שנאמר כי עתה ידעתי וגו' והיינו יראה עלאה יראתי מתוך שמחתי כמ"ש בתדב"א (א"ר פ"ג), וכן יציאת מצרים שהיה בזכות אברהם אז הוציאו הנ"ק ממדת חסד ואהבה ועשאוה כמצודה שאין בה דגן דהיינו קיום החיים, וכמצולה שאין בה דגים היינו החיים בעצמה, שבדגים נזכר בראשונה נפש חי' בתורה ובקי"ס כתיב וירא ישראל את היד הגדולה, ויד הגדולה היינו ימין כמ"ש לך ה' הגדולה היינו מדת חסד, והוא שאז היה חסד גם למצרים כמ"ש בזוהר הקדוש (מז ב) דאפ"ה דינא ברחמי כו' ואתקברו בארעא כו' הה"ד נטית ימינך תבלעמו ארץ, והוא דמה שפלטן הים חיים יש טעם במכילתא מפני הביזה ויש טעם כדי שיראו המצרים ויתקיים בהם אך תיראי אויבתי תכסה בושה, והיינו שאז המצרים שפלטן הים וראו מה הגיע להם וראו הנסים הכירו אז האמת לשעה ונתקיים בהם וידעו מצרים כי אני ה', וזה חסד גדול להם שהכירו האמת וכן מה שפרעה הקריב ואיתא במ"ר (פכ"א) שהקריב את ישראל לתשובה שעשו ועל ידי זה זכה גם כן להכיר אחר כך האמת, וזה הועיל למצרים שזכו לקבורה וזה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים דהיינו החסד שפלטן הים חיים והכירו האמת לפי שעה, וכתיב אחר כך ויראו העם את ה' ולא כתיב ויראו אותו והיינו הוי"ה מלכא עלאה דהיא יראה עלאה יראתי מתוך שמחתי ואז הוציאו כל הקדושה ממצרים שבתחילה הוציאו אך הקדושה שהוא תורה שבכתב וזה מכונה בשם נקודת הכסף, ואחר כך על הים זכו להוציא מהם אף הקדושה תורה שבעל פה שהוא מטלא דעתיקא כמ"ש כל יקר ראתה עינו ראתה עינו של ר"ע כו' כמ"ש (במד' רו"ת פ' חקת) ואז היה נכלל כל תורה שבעל פה בתורה שבכתב, וזה זכו בביזת הים, ונקרא ביזת הים תורי זהב דזהב מורה על יראה מפני שכתוב ויראו העם את ה' והיינו מלכא עלאה כאמור (במא' הקדום) שאז זכו לנהורא דעתיקא, וביזת מצרים נקרא נקודת הכסף שמורה על אהבה שאז הוציאו רק הקדושה מתורה שבכתב שהיא על ידי מדת אהבה, וז"ש בזוהר הקדוש (נג ב) לא תוסיפו לראותם עד עולם עד דאתער האי עולם כו' כדין כתיב וירא ישראל את מצרים וכו' הה"ד מן העולם ועד העולם דייקא והיינו עלמא עלאה ואמר להם משה שלא תוסיפו לראותם עד זמן זה שיזכו לעלמא עלאה ועד העולם דייקא דהיא קי"ס שאז ראו אותם והוציאו מהם הנ"ק בשלימות. וזהו הק' מתורה שבעל פה שהוא מטלא דעתיקא שהוא אור הראשון כדין כ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכמ"ש (לעיל) שמורה על אמונה יתירה עיני בנאמני ארץ שהוא מדת הדעת לשבת עמדי (ונת' מ' לח):
2