פרי צדיק, לחג הפסח מ״וPeri Tzadik, Pesach 46
א׳אז ישיר משה. בזוהר הקדוש (נד ע"א) אסתכלנא בכל תושבחן דשבחו לקוב"ה וכולם פתחו באז. אז אמר שלמה. אז ידבר יהושע. אז ישיר ישראל כו' כד אתנהיר נהורו דעתיקא קדישא בעטרוי גליפי באל"ף. ואל"ף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר וכד אתחברו נהירו דאל"ף ומטו לזיי"ן מאן זיי"ן דא חרב לה' מלאה דם כדין עביד נסין כו'. והיינו דקי"ס בעתיקא תליא כמ"ש בזוהר הקדוש (נב ב) והיינו מאמר ראשון בראשית שהוא שכל הנעלם מכל רעיון ושם הוזכר החושך ותוהו ובוהו שמרמז למעשיהן של רשעים (כמ"ש ב"ר פ"ב) ואז מתברר דחטאי ישראל כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית (שבת פט:) והיינו שזהו היה ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (שם עז:) והיינו שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא וטבא דנפיק מגו בישא שיהיה טוב מאד (זח"ב קפד ב) ואז כשלג ילבינו שזדונות נעשות כזכיות, מה שאין כן עכו"ם שהם החושך יתהו ובהו שמרמז לד' מלכיות (כמ"ש ב"ר שם) והם החושך ממש. ואז נתבטל כל הקטרוגים שקטרג הס"מ בקי"ס כמ"ש במדרש (שמות רבא פכ"א) וזוהר הקדוש (ח"ב קע ב). ובזוהר הקדוש (שם נ"א סוע"א) איתא ויקח שש מאות רכב בחור וגו' וכי שש מאות רכב בחור לא הוו רכבי מצרים מ"ט וכל רכב מצרים אלא הכי תאנא ס"מ אוזיף לי' שית מאה רתיכין מקטרגין לסייעא לי' כו' ובהג"ה רח"ו נ"ב ס"מ נקרא בחור שודד היפוך הקב"ה שנקרא בחור כארזים, ולשון הכ' ויקח שש מאות רכב בחור משמע דבחור לא קאי על הס"מ, אך למעלה יש מיימינים ומשאילים מקטרגין, וזהו ויקח שש מאות רכב בחור מקטרגין לסייעא לי', ובהתגלות עתיקא נתבררו ישראל שקשורים בשורש בהשי"ת, וחטאם היה רק שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא וזהו ואינקוב בחשוכא ונהיר לכל עיבר, וזש"נ ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה, והלא עמוד האש האיר לישראל, אך הפי' שהענן והחושך החשיך למצרים והאיר לישראל, שישראל החושך שלהם היא נהורא דנפיק מגו חשוכא, שהוא עיקר המכוון במאמר בראשית דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, וז"ש ואל"ף שהוא אותיות פל"א עליון מאמר בראשית אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר. והוא עדמ"ש (סנהדרין צט.) אימתי אתא משיח א"ל לכי חפו חשוכא להנהו אינשי כו' קרא כתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח וגו' וכמש"נ במכת חושך ולכל בני ישראל היה אור וגו', ובזוהר הקדוש (לעיל נ' ב) לעילא לעילא יתיר אית זיווגא אחרא דשאני בחביבותא ולא מתפרש לעלמין, והיינו זיווג או"א חו"ב שהם תרין כעין לעלמין, והיינו זיווג או"T חו"ב שהם תרין מעין דלא מתפרשין תדיר (זח"ג ד א) אר"י מאן זכי להאי זיווגא א"ל מאן דאית לי' חולקא בעלמא דאתי וכו' והוא כמו שאמרנו דמי שזוכה לבינה שהיא עלמא דאתי זוכה גם כן לחכמה שהם תרין רעים דלא מתפרשין, וזוכה לבחי' הדעת שחיבור חו"ב מוחא וליבא מוליד הדעת שהוא פנימיות מכ"ע, וז"ש דאל"ף אינקב בחשוכי ונהיר לכל עיבר והיינו לחו"ב, ומטו לזיין כנסת ישראל מדת מלכות שנקרא בת שבע:
1
ב׳ואמר דא חרב לה' מלאה דם כו' עדמ"ש בזוהר הקדוש (נא א) כל מלין דמלכא בידא דמטרוניתא יתמסרון אפקיד בידהא כל זיינין דילי' רומחין כו' וחרבין כו', והנה במד' תהילים (מ' קיא) איתא ביום הרג רב והיה אור הלבנה כאור החמה אימתי יהיה אור הלבנה וגו' ביום הרג רב אלו הרשעים, וכן מביא משירת דבורה כן יאבדו כלך אויביך ה' אותו שעה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו דהתגלות נהורי דעתי"ק הוא רק ביום הרג רק בנפול מגדלים הם הרשעים ובאבדן כל אויביך אז ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כאור שבעת הימים, כמו שמסיים הפ' בישעיה ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ואיתא במדרש (במ"ד פ"י) מחץ מכתו של עולם ירפא, וכן הפ' חרב לה' מלאה דם שהביא בזוהר הקדוש מסיים כי זבח לה' בבצרה וגו' והוא כשיהיה גמר התיקון, ובכל פעם שהוצרך לנסים והתגלות אור עתי"ק דהוא אור הראשון נזכר אז שהוא דאתחבר א' עם ז', וחשיב אז אמר שלמה שבבנין בית המקדש שהיה בו קה"ק שהיא מעתיקא כמ"ש (בזח"ב קכא א) והחכמה נפקת מחתר דאיקרי קה"ק, וקה"ק איקרי אין שהוא עתיקא סתימאה דכל סתימין ומש"ה נזכר אז, אז ידבר יהושע והוא כדרך שאמרנו (מא' כ"ב) דפי' עצם היום הזה, היינו התגלות אור הראשון שנקרא יום סתם, ויקרא א' לאור יום שיהיה בו מעט תפיסה שכן מורה לשון הזה, ומ"ש ביהושע (י') גבי המלכים עצם היום הזה דקאי' על נס דשמש בגבעון דום ומש"ה נזכר אז ידבר יהושע א' עם ז' וכן אז ישיר ישראל דבאר מורה על תורה שבעל פה שכן המן שירד מן השמים נגד תורה שבכתב, ובאר מן הארץ על תורה שבעל פה, כמש"נ באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם הם הנשואים שכל א' המשיך לשבטו התורה שבעל פה השייכת לנפשות שבטו וזה מ"ש שכל נשיא ונשיא כו' במחוקק במשענותם מחוקק היינו ד"ת של משה כמ"ש מחוקק זה משה שכל תורה שבעל פה מרומז בתורה שבכתב כמ"ש (בזח"ב קלה א) ואנן נטלון מתורה שבכתב תורה שבעל פה, במשענותם ד"ת כמ"ש (חגיגה יד.) משענה אלו בעלי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד כו' וממדבר מתנה, מתנה היינו תורה שבעל פה שהוא כמתנה לישראל עד שאמרו לא בשמים הוא אין משגיחין בב"ק (ב"מ נט.) וכן מאן נוכח רבה בר נחמני (שם פו.) ותורה שבעל פה הוא טלא דעתיקא, וכ"ע שהוא שורש תורה שבעל פה נדרש (מרו"ת פ' חקת) כל יקר ראתה עינו זה ר"ע כו' ויקר נדרש אלו תפילין כמ"ש (מגילה טז:). תפילין שבראש שהוא ככתר על הראש כ"ע קרקפתא דתפילין שהוא על המוח ומש"ה נזכר בשירת הבאר אז ישיר, וכמו בשירת הים דקי"ס בעתיקא תליא כאמור, ובמדרש (ילקוט שמעוני) איתא רבנן אמרו כל פרקמטיא של משה לא היה אלא באז, הצלת נפשו באז וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות, קנטירו באז מאז באתי לדבר אל פרעה, שירתו באז אז ישיר משה אף הפרשת ערים באז אז יבדיל משה דתחלה כתיב ויפגשהו ה' ויבקש המיתו שנזכר שם הוי"ה והוא מפני שהמשיך אז נהירו דעתיקא לזיין והיה חרב לה' מלאה דם ואחר הצלת נפשו הבינה צפורה שהיא מפני המילה שהוא גם כן עצם היום הזה התגלות אור ראשון (כמשנ"ת מ' כ"ב) ומזה היה הצלת נפשו נאמר אז אמרה חתן דמים למולות, וכן קנטירו באז שהם אמרו שהוא קלקל במה שהמשיך נהירו דעתיקא לזיי"ן ועל ידי זה גרם לתת חרב בידם להרגנו חרב דייקא, ועל זה אמר משה ומאז באתי אל פרעה וגו' הרע לעם הזה, שאדרבה מזה נמשך חרב לה' מלאה דם ח"ו נגד ישראל, ואחר כך היה התיקון שירתו באז שאדרבה חיבור אל"ף לזיי"ן היה לעשות נסיון וגביראן לישראל ביום הרג רב במצרים, וכן הפרשת ערים באז עפמ"ש (במ"ר ואתחנן) מי שאכל את התבשיל יודע טעמו כיצד כשהרג משה את המצרי כו' והיה עליו טענות משפ"ד ובאמת היה אז חיבור א' לז' שיהיה חרב לה' מלאה דם על הצלת נפשו בנס, וכן הפריש ערי מקלט שלא יגרום חרב לה' שישיגו גואל הדם כיון שיש עליו טענה שהרג בשוגג, רק אדרבה ע"י חיבור אל"ף לזיי"ן יגרום הצלת נפשו, וזהו אז יבדיל משה שהזכיר אז שיהיה נהירו דא' לז' שלא ישליט החרב מגואל הדם כיון שהוא שוגג, ואמר אחר כך בזוהר הקדוש וכלא זמין לאתענגא בהו לצדיקיא הה"ד אז תתענג על ה', והוא כמ"ש בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי) דעל ה' היינו עתיקא, והיינו על ה' כמש"ש ותתפלל חנה על ה'. השלך על ה' יהבך, והיינו שהוא למעלה משם הוי"ה, שהוא תגו של יוד, דשם הוי"ה כולל הט' מדות י"ק חו"ב ו' הם ו' המדות ה' מלכות, ותגו מורה לבחי' הדעת פנימיות מכ"ע, ובשבת כ' גם כן אז, דהיינו אלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר ומטו לזיי"ן, שכן ענג ר"ת עדן נהר גן כמ"ש (בזח"א כו סע"א) ונהר עמודא דאמצעיתא וצא מעדן שכולל ג"ר, להשקות את הגן שכינתא תתאה, וזוכין אז תתענג על ה':
2