פרי צדיק, לחג הפסח מ״הPeri Tzadik, Pesach 45
א׳ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה. איתא במכילתא בקשו מה"ש לומר שירה אמר להם הקב"ה ישראל נתונים בצרה ואתם רוצים לומר שירה, וי"ל מה נשתנה צרה זו משאר הצרות שסבלו ישראל ולא מצינו שנמנעו מה"ש לומר שירה, וגם הלוא במכילתא איתא ע"פ ויאר את הלילה שהיו המצרים רואים שישראל אוכלין ושותין ושמחין, גם להבין מש"נ ויאמינו בה' ובמשה עבדו והלוא כבר נאמר במצרים ויאמרן העם, וגם במתן תורה הבטיח השי"ת למשה וגם בך יאמינו לעולם אם כן נראה שעד עתה עוד לא היה האמונה בשלימות, גם להבין מ"ש משה והן לא יאמינו לי וגו' ואמרו ע"ז (שבת צז.) שהקב"ה אמר למשה הם מאמינים בני מאמינים בני אברהם אבינו ע"ה שנאמר בו והאמין בה וצ"ב הא כל טענת משה היה שיאמרו לא נראה אליך ה', ומה ראיה מא"א שאליו נראה ה', והנה הרמב"ן דקדוק על הת"א שתרגום עה"פ והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וחשבה לי' לזכו, מה נשתנה האמונה הזו משאר האמונות שהאמין אברהם אבינו ע"ה בכל הנסיונות שנתנסה ולמה חשיב דוקא זו האמונה לזכות, אך הענין הוא דמה שהאמין אברהם אבינו ע"ה בהשי"ת שיתן לו בן זה לא היה נחשב לזכות, רק השי"ת הבטיח לו ואמר לו הבט השמים וספור את הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך וגו' וידוע מ"ש במ"ר (במדבר פ"ב) נמשלו לכוכבים ונמשלו לעפר לכוכבים בזמן שהם צדיקים וזה היא נגד השכל, כי תכלית בריאת האם היא להיות בעל בחירה לבחור בטוב או ברע, ואם בוחר בטוב מרצונו זאת הוא מעלתו, ואיך הבטיח לו שיהיו ככוכבים דהיינו צדיקים, אבל באמת היא אף שהאדם הוא בעל בחירה מ"מ אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו (כמ"ש סוכה נב:) שהיא כמו אדם שמראה לבנו איזה חידה ומקדים לו כל הקדמות עד שכמעט אומר לו החידה כדי שיבין הבן ויהיה נקרא על שמו, כן מתנהג השי"ת עם האדם, וזה היה זכותו של אברהם אבינו ע"ה שהאמין בה' [וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"א צ' ב') והאמין בה' בההוא דרגא דאתייהיב לי' דמתמן ייתי לי' זרעא וכו'.] והנה כל הז' ימים שפיתה הקב"ה למשה שילך בשליחותו היה טענתו של משה באיזו זכות אגאלם, והיינו שאמר משה שעבור זה לא יאמינו לי שהם מרגישים בעצמם שאין להם שום זכות שיזכו בעבורו לגאולה, וע"ז השיב לו השי"ת שהם מאמינים בני מאמינים בני אברהם שהאמין בי שאני יכול לשלוח הארה בתוך לבו של אדם אף שאין לו מצד עצמו כלל, וזה היה אמונתם במצרים שנאמר ויאמן העם וכן היה ששלח להם השי"ת הארה ואהבה יתירה והוציאם משם, אבל באמת רצונו של השי"ת הי' שיהיה להם התעוררות גם מצד עצמן בלי אתערותא דלעילא, לכן ניטל מהם אותה ההארה שהיה להם בליל א' דפסח מצד אתדל"ע עד יום ו' דפסח בערב שנאמר בו ופרעה הקריב וראו כי צר להם ויצעקו אל ה' והקריב לבם לאביהם שבשמים לתשובה (כמ"ש במד"ר). ואותה התעוררות היה מצד ישראל בלי אתדל"ע, וכבר דברנו שיש כמה מדרגות באמונה כדר"ש (תמיד כח.) יחזיק באמונה יתירה (ונת' מא' ל"ז), והנה בקי"ס שהגיע זמנם של ישראל לומר שירה מתוך מעמקי לבם, והשי"ת הביט בתוך לבבם וראה שעדיין אינם בגדר האמונה בשלימות, לכן הוצרכו לתשובה שלימה ופרעה הקריב לבם לתשובה, ועז"נ ויאר את הלילה והיינו שהיה מאיר והולך אור האמונה בתוך לבם בפועל עד לפנות בוקר שנקבע האמונה בלבם באמת, ולזה הוצרך השי"ת לנהג ברוח קדים עזה כל הלילה, הלוא אם רצה כביכול השי"ת שיבקעו המים כמו רגע הפך ים ליבשה, אך היה צריך שיוקבע האמונה בלב ישראל שכל מעשה בראשית תלוים במאמרו ואין שום טבע בעולם זולת הנהגת השי"ת, כדרך שאמר רחב"ד (תענית כה:) מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק שהיה ברור לנגד עיניו שאין שום דבר טבע והרגל בעולם רק מה שהשי"ת משפיע בזה כחו וטבעו בכל עת וזמן, (ונת' מא' לב), וכל זמן שלא היה נקבע בלבם האמונה בשלימות לא זכו עוד לקי"ס וזהו וינהג ה' רוח קדים עזה כל הלילה כדש"נ ויפח באפיו נשמת חיים ות"א לרוח ממללא, והוא נגד בחי' הד' מחנות אחר הרוח רעש וכו' כמ"ש ברכות נח.) קול דממה דקה וכו' ובחי' זו היתה בעת השירה, ובלילה היה בבחי' רוח וזהו וינהג ה' רוח קדים עזה וגו' וזהו שהיו ישראל אוכלים ושמחין כי שמחה היא שייכת למי שיש לו חיות בתוך לבבו, אבל באמת היו נתונים עוד בצרה כי לא היה נקבע האמונה בשלימות עד לפנות בוקר וכד"ש (ב"ר פ' ע"ו) הרבה קטיגורין יעמדו מכן ועד גיחון, אף שכבר היו מוכנים למשכו אף על פי כן היה ירא שלא יגרום הקטרוג, וז"ש בקשו מה"ש לומר שירה וכו' ע"ז השיב להם הקב"ה ישראל נתונים בצרה היינו שעדן לא נקבע בתוך לבם האמונה בשלימות, והלא הגיע זמנם לומר שירה קודם בתחלה כמש"נ קדמו שרים וגו' וכאמור, ואחר כך אמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי משה היה כלל כל נשמת ס"ר שבישראל וכדאיתא במכילתא ובני ישראל פרו וישרצו שנולד ששים רבוא בכרם אחד ומנו משה כי משה רבינו ע"ה היה כלל כל נשמת ישראל וזהו מ"ש בגמרא (ברכות לג:) וכי יראה מילתא זיטרתא הוא אין לגבי משה מילתא זיטרתא, היינו כי לגבי משה דהוא מקור נשמות ישראל היה נוח להם להגיע לבחי' יראה, וזהו ויאמינו בה' ובמשה עבדו היינו שכיון שהאמינו שמשה עבד ה' והם ענפים ממנו על ידי זה זכו לאמונה שלימה ולזה זכו בקי"ס וכאמור:
1