פרי צדיק, לחג הפסח מ״דPeri Tzadik, Pesach 44
א׳במכילתא (פ' מה תצעק) רי"ש אומר בזכות ירושלים אני אקרע להם את הים שנאמר עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עה"ק כי לא יוסיף יבא בא עוד ערל וטמא ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' וגו' הלא את היא המחצבת רהב וגו' הלא את היא המחרבת ים וגו' השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים, ויפלא מ"ש בזכות ירושלים אם הכוון בזכות שיבנו ירושלים הול"ל שעתידין לבנות ירושלים או בית המקדש וכלשון שאומר כ"פ שם שעתידין לקבל שעתידין לעשות, גם בפסוק נזכר מקודם ציון ואחר כך ירושלים והול"ל בזכות ציון, גם הגז"ש דיליף מדכ' שם לבשי עוז ולשון עוז לזכר אצל ציון וירושלים כ' בגדי תפארתך. גם כל הגז"ש מוקשה דשם כ' עוז זרוע ה' וכאן כ' לבשי עוזך, גם להבין הפסוק ששינה בציון לבשי עוזך ובירושלים בגדי תפארתך, אך הענין שמצינו בזוהר הקדוש (ח"ג לה ע"א) ואוליפנא דישראל אקרין בשמא דציון דכ' ולאמור לציון עמי אתה. וכן ירושלים דהוא מחנה ישראל כ' שם באכילת מע"ש למען תלמד ליראה וגו', ושם ירושלים נקרא ע"ש ירא שלם (כמ"ש ב"ר פ' נו) והיינו דשם יראה שלימה, וכן יש ירושלים למעלה כמ"ש ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו (תענית ה.). וציון משכן כבודך מחנה שכינה וכ' מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א"ד גו' שבית המקדש שלמטה מכוון נגד מקדש שלמעלה והארון נגד הכסא (מ"ר במדבר פ' ד') ולמעלה גם כן יש ציון משכן כבודך וירושלים יראה שלמה איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה ב) הארץ הדום רגלי, ארץ דקוב"ה שכינתא אתקרי ארץ (כמ"ש זח"ג רמ"ג ב) וכשקבלו ישראל עול מלכותו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד תיכף נעשה מקדש ממעשה ידיהם של צדיקים (כתובות ה.) מקדש א"ד כוננו ידיך, והנה בגמרא (ברכות ו.) איתא מנין שהקב"ה מניח תפילין כו' ובזרוע עוזו אלו תפילין שנ' ה' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז לישראל דכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך כו' אלו תפילין שבראש, ולשון זרוע עוזו משמע דקאי על תפילין של יד ומייתי מתפילין שבראש. גם פ' ה' עוז לעמו יתן נדרש (זבחים קטז.) על מתן תורה, אך ענין תפילין דמארי עלמא דמשתבח בשבחייהו דישראל (ברכות שם) היינו דבישראל תפילין של יד הוא לשעבד תאות ומחשבות לבנו לעבודתו ית"ש שהוא כנגד הלב, ותפילין שבראש היינו כשזוכין להיות קשור בשורש קרקפתא דתפילין כ"ע שהוא ע"ג חכמה מוחא, אך אין זה ביד האדם לפעול פעולתו להיות קשור בשורש רק ע"י עזר השי"ת דראשית כ"ע שכל הנעלם מכל רעיון, ומתפילין של ישראל נעשה אצל השי"ת תפילין של יד, וזהו מ"ש ובזרוע עוזו אלו תפילין, היינו תפילין ש"י דמארי עלמא, וכ' ה' עוז לעמו יתן שהשי"ת נותן עוז ותקיפות לישראל ומזה זוכין להיות קשור בשורש, ושיהי דירה לשכינתא עלאה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע (ת"ז תי' מח), וזהו עוז לישראל ועל זה מייתי דכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, שם נקרא, מ' מלכות שם כבוד מלכותו כמש"נ ושמו אחד (ח"ב קלד ) ה' היינו כל שם הוי"ה שמרמז לט' מדות (זח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין (שם סה ב) כ"ע, וזש"נ כי שם ה' נקרא עליך כתר על הראש תפילין שבראש, וכמ"ש אתם עשיתיני חטיבה א' בעולם ואני אעשה אתכם וכו' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ובת"ז (תי' ל') אבא ואימא תפילין דמארי עלמא קוב"ה ושכינתי' דאינון ברא וברתא תפילין דילן (ונת' במ"א), וזש"נ עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' וגו' והיינו תפילין של יד דמארי עלמא שנעשה על ידי תפילין של ישראל ועל ידי זה עוז של השי"ת להחריב כל האו"ה כמש"נ הלא את היא המחצבת רהב וגו' המחרבת ים וגו' מה שאין כן עוז של ישראל הוא התגברות על היצר הרע, תפילין ש"י יראה להיות גבור הכובש את יצרו כשנכנס היראה למעמקי הלב כאמור, ואז נעשה זרוע ה' זרוע עוזו תפילין של יד דמארי עלמא להגביר את ישראל על כל העכו"ם, וזש"נ עורי עורי לבשי עוזך ציון עוז של ישראל שזוכין ה' עוז לעמו יתן ואז הלב משכן לה', ומש"ה לא למדו במכילתא מציון דשם כ' עוזך ובפסוק שנזכר קי"ס כ' עוז זרוע ה':
1
ב׳ואח"כ לבשי בגדי תפארתך ירושלים בגמרא (שבת קיג:) דרבי יוחנן קארי למאני' מכבדותא, ובשאלתות הגי' דר"י קארי למאני' מכבדותא, ובשאלתות הגי' דר"י קארי למאני' דהוה לביש בשבתא מכבדותא, והענין על פי מ"ש (מ"ר במדבר ד) אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקרב קרבנו לבש בגדי כהן גדול שנאמר ויעש בגדי שבת היה כו' ובתורתו שלך רי"מ היה כתוב כתנות אור (ב"ר פ"כ) והיינו מא' יהי אור ה"פ אורה כנגד ה' חומשי תורה (שם פ"ג) והיא כמ"ש (בזח"ב עו א) דודאי האדם לאו איהו אלא נשמתא ואילין דקאמר עור ובשר עצמות וגידין לא הוו אלא מלבישי לחוד כו', וכבר אמרנו דנרנח"י הם מה' פרצופי הוי"ה (ת"ז ת' ו') ונשמה שנתת בי טהורה היא והפגם ההוא רק בנפש ורוח שהם מו' וה' תתאה שם נכנס הקלקול מלב כסיל וכהנים המיוחדים רק לעבודה גם הבגדים עור ובשר הגוף הוא בקדושה, וכ' בבגדי כהונה לכבוד ולתפארת ותפארת זו מ"ת (ברכות נח.) וכן אין כבוד אלא תורה (חולין קלג.) וכן בשבת ויום טוב שכל ישראל פנוים רק לתורה ועבודה גם הגוף בקדושה בגדי שבת כבגדי כהונה לכבוד ותפארת וז"ש דהוה קארי למאני דלביש בשבתא מכבדותא, דהנאת הגוף דבשבת גם כן בקדושה כמ"ש האריז"ל וזש"נ לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש היינו שגם הגוף בקדושה, תפארתך שזוכה לשם ה' נקרא עליך תפילין שבראש שנקראו פאר, וכ' עוז והדר לבושה ותשחק וגו' עוז הוא מש"נ עוז לעמו יתן, והדר הוא כבוד ותפארת שזוכין לתפילין שבראש, וז"ש בזכות ירושלים והיינו מש"נ לבשי בגדי תפארתך ירושלים וזה בא ע"י עוז זרוע ה' אלו תפילין דמארי עלמא לבשי ירושלים בגדי תפארתך עוז והדר לבושה, ואמר בזכות ירושלים, היינו ירושלים שלמעלה, אקרע להם את הים דיליף לה מדכ' למעלה עוז זרוע' ה' היא המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים:
2
ג׳ואח"כ איתא במכילתא רשב"י אומר כבר חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם את הים שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים וגו', וי"ל מה מעידין בהם אם לדור יוצאי מצרים א"צ לעדות ולדורות הבאין מה זה עדות ולפני מי מעידין, אך הענין דאיתא אחר כך במיכלתא בזכות המילה אני אקרע להם את הים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ואיך נרמז כאן קו"ס, אך נלמד מדכ' חוקות שמים וארץ שנחקק בלב לעולמי עד והוא עדמש"נ לבשי בגדי תפארתך ירושלים כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, ערל היינו יצר הרע משה קראו ערל (סוה נב.) שישראל רצונם לעשות * ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות (ברכות יז.) והכל א' שע"י שנמצא רע באו"ה נכנס גם בלב ישראל שאור שבעיסה. אבל היא כח זר ערל מאו"ה שאין הערלה קרוי' אלא לשמם (נדרים לא:) והיינו היצר הרע בשורש, ראשית דקליפה, וטמא היינו אף שאין מקלקול בשורש, וכל החטאים מכונים בשם טמאה כמ"ש (תענית טז.) במתודה ואיני חוזר טובל ותופס שרץ בידו, ועיקר טומאה היא פגם הברית ועז"א לבשי עוזך עוז של ישראל להיות צדיק המתגבר על יצרו וזה יועיל שלא יבא בך עוד טמא, וע"י שאמר לבשי בגדי תפארתך ירושלים יראה שלימה זה יועילו לא יבא בך עוד ערל קלקול בשורש כאמור, ואמר במכילתא בשביל הבטחה שהבטחתי את אביכם אני קורע להם את הים שנאמר ופרצת ימה וגו' ואחר כך אמר כבר חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם את הים, להם דייקא בשביל זכות עצמן, והיינו שיש בהם בקביעות קדושת האבות (כמ"ש זח"ב רד א) ש' רזא דג' אבהן כו' ובת מתעטרא בהו, ומייתי מקרא נותן שמש ואור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים וגו' דידוע דשמש וירח מרמזין קוב"ה ושכינתי' דכ' כי שמש ומגן ה', ואנהיר לסיהרא כנסת ישראל, ואיתא במכילתא (בפ' ויסע מלאך ה') למה"ד לא' שהי' מהלך בדרך באו לסטים לפניו וכו' נתנו על זרועותיו התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו כו' כך עשה הקב"ה תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי כו' התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו שנ' פרש ענן למסך ואש להאיר לילה וגו', וי"ל הא לפי המשל דלסטים לפניו וזאבים לאחריו קאי על הזמן שהיה הים סוגר והשונא רודף ולמה מייתי מפ' פרש ענן דקאי תיכף ביציאת מצרים שהיה להם עמוד ענן ועמוד אש, אך הדיוק הוא מדכ' ויאר את הלילה והיינו שהאיר להם שמשא אנהיר לסיהרא מדת מ' וזש"נ ואש להאיר לילה כש"נ ויאר את הלילה. ומ"ש פרש עליו בגדו עפמ"ש במדרש (ב"ר פ"ג) מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו וכו' וזש"נ ויאר את הלילה, וכן דרש כאן חוקות ירח וכוכבים לאור לילה, חוקות שנחקק הקדושה והאור בקביעות על ידי השמש דאנהיר לסיהרא, וז"ש חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם הים דהרי נקבע בהם קדושת האבות וכאמור, וע"ז מסיק בזכות המילה דכ' חוקות שמים וארץ שע"י ברית מילה נחקק קדושת שמים וארץ, שמים קוב"ה שנ' ואתה תשמע השמים (ת"ז תי' נ"א) וארץ שכינתא (זח"ג רמג ב) דשמשא אנהיר לסיהרא, וז"ש חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם את הים מדכ' רוגע הים וגו' והוא מכוון א' עם מה שהתחיל בזכות ירושלים אני אקרע את הים שנאמר לבשי בגדי תפארתך ירושלים דהיינו יראה שלימה ולא יוסף יבא בך ערל וטמא שיזכו להיות אתפני יצר הרע מתמן:
3