פרי צדיק, לחג הפסח מ״גPeri Tzadik, Pesach 43
א׳התיצבו וראו וגו' במכילתא א"ל משה היום השרתה שכינה עליהם רוח הקודש שאין יציבה בכ"מ אלא רוח הקודש ומייתי מכמה פסוקים, ואחר כך מייתי ואומר ותתצב אחותו מרחוק ששרתה עלי' רוח הקודש, ולא פי' מנ"ל (ובגמרא סוטה יא. יליף מויבא ה' ויתיצב דשמואל וזה הביא במכילתא מקודם) ויתכן דיליף מדכ' לדעה מה יעשה לו והול"ל לראות מה יעשה לו, וע"כ שהוא לדעה ע"י רוח הקודש ועל דרך מ"ש רש"י (תשא) ובדעת רוח הקודש, וכמ"ש (בזח"ג סא א) רוח הקודש כלומר רוח מהאי קודש דלעילא והוא הדעת פנימיות מכ"ע, וכן מפורש במכילתא (עה"פ ותקח מרים) לדעה אין דעה אלא רוח הקודש שנ' כי מלאה הארץ דעה את ה' (ובסוטה שם מייתי מפ' כי אל דעות ה' עדש"א ברכות לג. דעה שנתנה בין ב' שמות):
1
ב׳ואח"כ במיכלתא באותה שעה היו ישראל דומין ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה כו' כך היו ישראל באותה שעה הים סוגר ושונא רודף מיד נתנו עיניהם בתפלה עליהם מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, וי"ל כיון ששרתה עליהם רוח הקודש וראו ישועת ה' למה המשילם ליונה כו', גם הלשון נתנו עיניהם בתפלה הול"ל קולם, גם לא מצינו שהתפללו רק דכ' מקודם ויצעקו ואחר כך נאמר ואתם תחרישון, אחר כך מייתי כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה בת"ת ד"א ומראך נאוה במעשים טובים, י"ל הא עדיין לא נתנה התורה, גם מעשה הטוב לא ניתן להם רק מצות הפסח וזה עשו בלילה הראשונה ולא בשעת קי"ס, אך מהמשל מבואר שהים סוגר נגד הנץ, והשונא רודף נגד הנחש שנשף בה, והיינו דעיקר הרדיפה היה מה שברחו מקלי' מצרים, והיה סוגר מלברוח עדמ"ש במכילתא והמים להם חמה א"ת חומה אלא חמה שאף הים נתמלא עליהם חמה והיה מקטרג עליהם הללו כו' והללו כו' (כמ"ש זח"ב קע ב) והיינו שרצה להכניס בהם יצר הרע אחר שזכו לשעה במכת בכורות לעקור יצר הרע (כמשנ"ת כ"פ) והוא שטן הוא יצר הרע (ב"ב טז.) ומצרים שהיו אז ראש הקלי' נמשלו לנחש, ואף שבקלי' נחש אשת זנונים מלכות דקלי' (זח"ב קמ"ח ב) מ"מ כבר אמרנו דכמו דבקדושה כ"ע איהו כתר מלכות כן לעו"ז בקלי' עשו מלכות הרשעה ועמלק ראשית גוים ראשית דקליפה והכל א', ועמלק יצרא בישא (זח"ג קס א) וזה היה אז פרעה ומצרים, וזהו השונא רודף שרצה להחזירם למצרים להיות משוקעים לעולמי עד כעובר בבטן אמו, והנה רוה"ק מצינו שהיא מדה אחרונה כמ"ש (מגילה יד:) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוה"ק וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ג קסט ב), ומצינו דעת רוח הקודש ודעת היא פנימיות מכ"ע, אך עיקר הדעת הוא דעה את ה' וכ"כ במדרש (נשא רפ"י) דעת זה המכיר את בוראו, וכשישים אל לבו שממ"ה עומד עליו כו' מיד יגיע אליו היראה (כמ"ש ריש או"ח). ומדה אחרונה שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (הק' הזהר ה ב) והן מפתחות החיצונות (שבגמרא שבת לא:) ונקרא גם כן לב שבלא י"ש התורה מחיר ביד כסיל ולב אין (יומא עב:). ובינה לבא כמש"נ ולבבו יבין, והיינו כשנכנס היראה לעמקי לבבו וכמש"נ אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא וכ' כי תבוא חכמה בלבד ודעת לנפשך ינעם, שבחבור חכמה מוחא ובינה לבא אז יוליד הדעת פנימיות מכ"ע, וזהו יראה עלאה שעומד תמיד לפני המלף ופחד ה' לנגד עיניו וזהו הדרתא שהתורה תרעא לדרתא (שבת שם) והיינו שהשי"ת שוכן בלבו תמיד, וכל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו (ברכות לג.) והיינו שנעשה לבו בית המקדש וקה"ק כפי מה שזוכה (ונת' במ"א) וזה זוכה לדעת פנימיות מכ"ע שקשור בשורש, תפלה בא תמיד על ידי יראה ובגמרא (ברכות ו: ט: י:) נדרש לשון יראה על תפלה, שתפלה עומד לפני המלך (שם לד:) דעיקר התפלה בלב דהיא י"ש, ויש יראה עלאה מהמוח והיא גם כן בינה לבא, וכאן שהיה הים סוגר קטרוג היצר הרע, והנחש ראשית דקלי' כאמור השונא רודף, נתנו עיניהם בתפלה עיניהם היינו מהמוח, ואין המכוון על תפלה בפה רק עדמש"נ צעק לבם אל ה' אך משורש המוח, וז"ש ועליהם מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע ושם היה הנחש שהוא מצרים ראשית דקלי' רק ישראל היו בסתר המדרגה שנתנו עיניהם בתפלה, ומסיק כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה בת"ת ובזוהר הקדוש (ח"ב ס א) מקשה עמ"ש ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה מאן יהיב להו אורייתא הכא כו' ואוליפנא דקוב"ה תורה איקרי כו' והיינו דכל תרי"ג מצות נקראו תרי"ג זינא עטין (שם פב ב) והיינו שהם כולם עצות איך לבוא להכרת ה' מא' אנכי ה"א וכ"כ במד' (שיר השירים פ' ישקני) שבדבור אנכי נתקע ת"ת בלבם, וכן כאן שזכו להתקשר בשורש להדעת שבא ע"י בינה לבא. אז היה כל הד"ת מפורש להם בלבם, וז"ש קולך ערב בתפלה משם א"ד שנאמר א"ד שפתי תפתח וזה היה להועיל מהים סוגר תחלת קטרוג היצר הרע. ומראך נאוה בת"ת להועיל להנצל מראשית דקליפה השונא רודף להטביעם בנ' שערי טומאה במצרים כשיחזירם ח"ו, וזה המכוון גם כן במ"ש ד"א כי קולך ערב בתפלה כאמור להנצל מהים סוגר, ומראך נאוה במעשה הטוב ועדמ"ש (כתובות ה.) ואלי במעשה ידיהם של צדיקים כו' מקדש א"ד כוננו ידך כו' והיינו כשזוכה להדרתא בינה לבא שהלב נעשה משכן ה' זהו נקרא מעשה ידיהם של צדיקים מעשה הטוב, וב' מדרגות הללו נכלל במש"נ התיצבו וראו היום שרתה עליהם רוח הקודש ב' המדרגות מרוח הקודש יראה תתאה מלכות ויראה עלאה בינה לבא. דעת פנימיות מכ"ע:
2