פרי צדיק, לחג הפסח מ״בPeri Tzadik, Pesach 42
א׳בגמרא (פסחים קכ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה"א מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות וכו' ולמה נרמז זה שמצה כל ו' רשות בשביעי, ולא ביום אחר, אך בפשיטו י"ל שהוא רבותא שאף בז' שיש חובה לאכול פת שהיא יום טוב מ"מ אכילת מצה רשות שיוצא במצה עשירה רק שלא יהיה חמץ וכש"כ בחה"מ שאין חובה כלל לאכול פת, אבל הענין דעיקר מצות מצה שיהי' לחם עני כמש"נ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, דענין מצות פסח הוא שמתברר שהשי"ת עומד על הפסח והוא מפורש לעין ישראל שממ"ה עומד עליו, ומזה יכול האדם ח"ו להשיג גאוה ואיתא (חולין פט.) חוקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם וכו' וכבר אמרנו שאין המכוון על גדולת עולם הזה שזה לא נחשב כלום אצל אברהם אבינו ע"ה רק המכוון כשמשפיע השי"ת אור, ואברהם אבינו ע"ה שהיה התחלת האור כמ"ש ב"ר (פ"ב) יהי אור זה אברהם וכשנתגלה לו אור ה' אמר אנכי עפר ואפר, ומשה ואהרן שזכו לכל אור הד"ת תורה אור אמרו נחנו מה וכמ"ש (שם) גדול מש"נ במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם וכו' וע"ז בא המצוה ל"ת עליו חמץ שצריך לבער השאור שבעיסה מכל וכל מלב, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני שיזכו על ידי זה שיהיו ממעטין עצמם ולא יתגאו ח"ו על ידי מעלת הקרבת הפסח, וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"א קנז א) לחם עני מאן דא דוד מלכא דכ' בי' כי ענין ואביון אני ואם כן בז' שזכו אז ישראל ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים ויחזקאל (מכילתא וזוהר הקדוש סד ב) ויכולים מזה להשיג גאוה ח"ו ואז היו מאבדין הכל, וא"כ היה מהראו שיהיה בז' אכילת מצה חובה, ולמדנו הכ' שאף בשביעי רשות, דכיון דכבר זכו בלילה הראשונה שיהיה לחם עני, היינו שידע שהכל מהשי"ת שכן מורה לחם עני. וכעמ"ש בת"ז (ת' י"ג) מצה פרוסה ד' מצה שלימה ה' והיינו מדת מלכות סיהרא דלית לה מגרמא כלום וכן דוד המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות אמר כי עני ואביון אנכי תולעת ולא איש ושוב מועיל זה על כל הז' ימים. רק שישמור א"ע משאור וחמץ, היינו שלא יכנוס שאור שבעיסה, וכיון שאכילת מצה בז' רשות כש"כ בשאר ימים ונלמד במדת דבר שהיה בכלל, ורק בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה, ומ"מ יש מצוה גם בשאר הימים במצה וכמשנ"ת במא' ט"ז):
1
ב׳ונכתב רמז זה במש"נ וביום השביעי עצרת לה"א וכבר שאלו בגמרא (שם סח:) כ' א' אומר עצרת לה"א וכתיב א' אומר עצרת תהיה לכם, ונחלקו בזה ר"א ור"י, וכבר אמרנו שהכל מודים שצריך להיות גם הלכם שהוא הנאת הגוף בקדושה שיהיה עצרת לה"א, אך המחלוקת דר"א סבר או כולו לה' או כולו לכם לפי מה שהוא אדם, שמי שיכול להיות אצלו הנאת הגוף בקדושה עצרת לה"א צריךם להיות כולו לכם, ומי שקשה עליו זה יהיה כולו לה', ומ"מ במה שהוא לה' צריך להיות גם כן לכם, כמו שאמר רבינו הק' מלובלין זצוק"ל על א' בימיו שהיה בעל בשר אף שהיה עני אך היה מתמיד גדול בתורה, ואמר שמשיג תענוג ובריאת הגוף מהד"ת, ור' יהושע סובר חלקהו חציו לאכילה ושתי' וחציו לבית המדרש שצריך ב' מדרגות העבודה, אך למה נכתב בשמיני עצרת תהיה לכם, ובפסח כ' לה' אלקיך הו"ל לכתוב שניהם במקום אחד, אך העסק בפסח הוא לברר האכילות שיהיה בקדושה ולמדנו הכ' שיהיה אף לכם הנאת הגוף עצרת לה"א לש"ש, ובשמיני עצרת העסק מקודם למיתב בצילא דמהימנותא דהוא ד"ת ושמיני עצרת נביעי דאורייתא (ונת' שמיני עצרת) ונכתב בתורה שצריך שיהיה הד"ת גם לכם, שגם הגוף יהנה מהד"ת ויהיה לו קיום החיים מהד"ת כאמור, ואמר הכ' שאף בשביעי שזוכין שיהיה הנאת הגוף בקדושה, עצרת לה"א, ומזה יכולים ח"ו להתגאות ולאבד הכל, מ"מ גם אז אכילת מצה רשות, שכבר הועיל אכילת מצה דלילה הראשונה שישיג אדם מדרגה זו שיהיה לחם עני שידע דלית לי' מגרמי' כלום, ובזמן שהיה בית המקדש קיים שהיה הפסח קרב ונאכל בלילה הראשונה, ומפני קדושת הפסח שלא יכניס גאוה בלב נצטוינו ז' ימים תאכל עליו מצות לחם עני נקרא החג על שם המצות שנוהג כל ז', ואחר החורבן שאין לנו פסח ומ"מ מופיע קדושת הפסח אף בזמן הזה והיינו פסח דלעתיד שיתברר שהשי"ת עומד על הפתח ומפורש נגד עין ובזה"ז אין הבדל בפועל בין ליל א' לשאר הימים נקרא החג בלשון חכמים חג הפסח ע"ש קדושתו שמופיע בכל הז' ימים:
2