פרי צדיק, לחג הפסח מ״אPeri Tzadik, Pesach 41
א׳ויאמר משה אלך העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'. מהו הלשון התיצבו, אך הוא עדמ"ש (תנחו' נצבים א) אף על פי שקללות הללו באות עליכם הן מעמידים אתכם כו' לכך נאמר אתם נצבים וגו' וכן אמר להם משה אל תיראי שהיראה היא נותנת לכם עמידה וקיום, וכמש"נ ופרעה הקריב ואיתא (שמות רבה פכ"א וזוהר הקדוש מז א) שהקריב לבם של ישראל לתשובה וזש"נ התיצבו ומזו היראה יהיה לכם עמידה ומצבה וראו את ישועת ה' וגו', לא תוסיפו לראותם עד עולם ובזוהר הקדוש (נג ב) הק' הא כ' וירא ישראל את מצרים מת וגו' אר"י מתון חמו להו א"ל אי כתב ל"ת לראותם חיים הו"א הכי כו' אלא ת"ח כתוב מן העולם ועד עולם ותנינן עולם לעילא עולם לתתא כו' עד עולם עד דאתער האי עולם וכו' והיינו דקי"ס בעתיקא תליא (זה"ק נב ב) והיינו כל ג' ראשונות וכמו שקרא בזוהר הקדוש סעודת שבת דעתיקא (פח א) וברע"מ קראו שבת עלאה (שם צב א) והיינו בינה, והוא עדמ"ש (רע"מ פנחס רנז א) אבל מבינה ולעילא איהי מנוחה ועונג ושביתה לכל עובדא וכשזוכין ישראל לשבת עלאה שהיא בינה זוכין גם כן לחכמה דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין כמ"ש (זח"ג ד א) ומחיבור חו"ב מוחא ולבא מוליד הדעת שהיא פנימיות מכ"ע, וזה עד עולם שהוא קי"ס שהיה בעתיקא וז"ש בזוהר הקדוש כדין כ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, דאף דמדה אחרונה איהי אמונה (כמ"ש רע"מ שם רל א וכן איהי יראה ושריא בה יראה (הק' זה"ק ה ב). מ"מ שלימות האמונה הוא בהתגלות עתיקא, וכמ"ש (זח"ב פח א) דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק וכו' היינו אמונה יתירה (וכמשנ"ת מא' לז) וכן אף דמדת מלכות היא יראה ונקרא לב (כמ"ש יומא עב:) על מי שאין בו י"ש ולב אין, מ"מ בינה לבא היינו כשנכנס היראה למעמקי הלב כמש"נ אז תבין יראת ה' ולכן בקי"ס כתיב ויראו העם את ה' ויאמינו, שאז זכו לשלימות היראה והאמונה והתגלות עתיקא וזהו לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ה' ילחם לכם וגו' והול"ל ה' ילחום לכם אך הענין הוא על פי מה שהק' בזוהר הקדוש (נו א) כיון דכ' ה' איש מלחמה לא ידענא דה' שמו, אך בקי"ס היה קטרוגים כמ"ש במד' (פכ"א) ובזוהר הקדוש (ח"ב קע ב) אך כיון שזכו ישראל להתגלות עתיקא דהיינו לכל קדושת שם הוי"ה שכולל כל הט' מדות י"ק חו"ב ו' המדות ה' מלכות ותגו של יוד שמרמז לכ"ע בסוד הדעת ואז נעשה השי,ת כביכול איש מלחמה, דבלא זה השי"ת אהב משפט ולא יכול לדחות המקטרגים, אך כיו שזכו לקדושת עתיקא, שישראל קשורים בשורש בהשי"ת וכמ"ש (ברכות יז.) גו"י לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו'. והיינו שהמצרים הם החייבים בכל חטאי ישראל, ואז נעשה השי"ת איש מלחמה, וזש"נ ה' ילחם שנעשה איש מלחמה ואתם תחרישון ודאי (ונת' בשלח מ"י), וזה זכו ע"י שקפצו לים במסירות נפש על אמונת ה' וכמ"ש בגמרא (סוטה לז.) ובמכילתא שבאו עד חוטמן במים, ועל ידי זה זכו להתגלות ולקדושת כל שם הוי"ה כאמור, וזש"נ ויסעו ובזוהר הקדוש (מח א) מקשה וכי לאן אתר פקיד לון דינטלון כו' אלא אהדר לעילא כו' והיינו כמ"ש מקודם אלי דייקא, ובזוהר הקדוש (ח"ב קעח ב) אלי דייקא כו' ויסעו דייקא במזלא הוה תלו כו', והיינו שאז זכו שיהיו ישראל בני בכורי בנים לה' וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל נפש אב מזל לבן והיינו שורש נשמתו, וז"ש אלי דייקא שישראל קשורים בשורש רצונינו לעשות רצונך כו' ואז נעשה השי"ת ה' איש מלחמה וכאמור:
1