פרי צדיק, לחג הפסח מ״זPeri Tzadik, Pesach 47
א׳אשירה לה' כי גאה גאה וגו'. ות"א ארי אתגאי על גיותניא, והיינו כי נודע מ"ש בשם הבעש"ט זצ"ל ה' צלך כמו שהצל עושה כפי פעולת האדם כן השי"ת מתלבש כפי פעולתנו וז"ש (תענית ט.) עשר בשביל שתתעשר כי על ידי זה השי"ת נתלבש בלבוש של עשירות ומשפיע עשירות, והנה הטעם של הציווי שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כידוע כי בליל א' דפסח בא ההארה בתוך לבות בני ישראל בלי שום אתעדל"ת כמש"נ ואת ערום ועריה רק כי לא יוכלו להתמהמה כי ח"ו נשקעו בנ' שע"ט רק בחמלת ה' עליהם הופיע הארה לתוך לבם והוציאם משם, ולזה נצטוינו לאכול מצות לחם עני על ידי שהיו עניים מהאור מצדם, ולכן קי"ל דחמץ בפסח במשהו משום דלעו"ז כביכול נתלבש בלבוש של עניות ועני מקפיד אפילו על כל שהו, ובמעשרות השי"ת כביכול נתלבש בלבוש של עשירות ועשיר אין מקפיד ולכן קי"ל (פסחים ט.) מערים אדם על תבואתו, ומערימין על המעשרות דאז השי"ת בלבוש עשירות ואין דרך עשיר להקפיד בזה, וז"ש בים נדמה להם כגבור מלחמה זה היה מצד כי פרעה נתגאה ואמר אויב ארדוף אשיג וגו' לכן נתלבש כביכול השי"ת לנגדו בלבוש של גבורה. וכאשר נפתח לבם לומר שירה השיגו זאת ואמרו אשירה לה' כי גאה גאה שכל גיאותו הוא על גיותניא אבל האמת אני ה' שוכן את דכה וכמ"ש (מגילה לא.) בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכו' להחיות לב נדכאים וגו':
1
ב׳במדרש (תנחו' בשלח י"ב) כי גאה גאה גאונו וגאיתיו גאונו במצרים בני בכורי ישראל גאיתיו במצרים השיר יהיה לכם כליל וגו', היינו כי גאה גאה היא כמו לשון גדול ורם ונשא שמורה תמיד למעלה עד בלא שיעור יותר על התפיסה, עתיקא, ואמר גאוני במצרים בני בכורי ישראל, שזה מורה שישראל קשורים בשורש בראשית המחשבה, וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל נפש האב מזל לבן, ופסוק זה נאמר בתחלה ומסיים הנה אנכי הורג את בנך בכורך הזכיר לו מכת בכורות, ובזוהר הקדוש (ח"ב כט סע"א) אר"ש מתתאה שרא קוב"ה כו' ואמרנו שעשר מכות ה' נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל (וכעי"ז בזוהר הקדוש ש לו א), שבכל מכה יצאו ישראל מקליפה א' מעשר כתרן דמסאבותא ונכנסו לקדושה, וסדרי המכות כנגד ע"ס מתתא לעילא, וממילא מכת בכורות נגד כ"ע ואז נתבררו ישראל שקשורים בשורש בראשית המחשבה וזה גאוני במצרים בני בכורי וגו', וגיאיתיו דכ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, אף שנראה שאז לא אמרו עדיין הלל שנתקן אחר כך, גם לשון בצאת ישראל ממצרים ועדיין לא יצאו, וגם נזכר קי"ס, ונראה שלא אמרוהו ישראל בפסח מצרים רק לכו"ע אמרו איזה שירה בליל פסח מצרים באכילת הפסח, וכל השירות באז שמורה על עתיקא וכמ"ש בזוהר הקדוש (נד א) אל"ף אנקיב בחשוכא כו' ומטו לזיין והיינו כ"ע איהו כתר מלכות, וכן כ' א"ד שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, והיינו על ידי מהימנותא שלימתא, איהו אמונה (זח"ג רל א). ואמונה שלימה היינו כשמתברר עד כ"ע אז נפתח פיהם לומר שירה, ותיכף באכילת הפסח קבלו ישראל עול מלכות שמים וזכו להתגלות עתיקא מצד השי"ת רק נסתר מהם אח"ז, ובקי"ס נקבע יותר ואף שנסתר מהם גם כן אחר זה אבל נשאר להם החשק, ובמ"ר (פכ"ג) נכון כסאך מאז מאז ישיר, והיינו שאז מפורש יותר וכעי"ז במ"ר (ויקרא פ"ב) הן שהמליכוני תחלה על הים וא"ל ה' ימלוך לע"ו, ואף שקבלו מלכותו בצאת ישראל ממצרים, מ"מ בקי"ס נאמר מפורש ה' ימליך לע"ו, ועל ידי זה זכו לומר שירה אז ישיר, וכן במצרים שאמרו איזה שירה, ע"כ שהיה להם התגלות עתיקא במכת בכורות וז"ש גאיתיו במצרים, ובקי"ס הו' מפורש יותר וכמו שאמר גאיתיו על הים אשירה לה' ואמרו זה אלי כמראין באצבע, וזה היה מעין עולם הבא שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכאו"א מראה באצבעו כו' אלקינו זה גו' זה ה' קוינו לו:
2
ג׳ובמכילתא דרש עזי וזמרת י"ק אין עוז אלא תורה שנ' ה' עוז לעמו יתן, וזה נאמר קודם מ"ת, אך כלל הד"ת הוא מאמר אנכי ה"א וכל התרי"ג מצות נקראו בזוהר הקדוש (ח"ב פב ע"ב) תרי"ג זיני עיטא ולמה הם עצות, אך העיקר הם עצות היאך להכיר את בוראו ולהגיע למאמר אנכי ה"א, וכן איתא במדרש (שיר השירים פ' ישקנו) בשעה ששמעו ישראל דבור אנכי ה"א נתקע ת"ת בלבם, ועל ידי האור שהאיר להם אז זכו להשיג מאמר אנכי ה"א לפי שעה, וכעי"ז הק' בזוהר הקדוש (ס ע"א) על מש"נ ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה (ב"ק פב.) אר"י וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא וכו' אינון נפקין למדברא לאסתכלא קוב"ה נטל זווא יקרא דילי' מתמן כו' ואוליפנא דקוב"ה תורה איקרי וכו', ובלילה ראשונה זכו להתגלות האור כמו במתן תורה ואמרו שירה רק שהי' לפי שעה ונסתר תיכף ובקי"ס דבעתיקא תליא (זח"ב נב ע"ב) זכו יותר, ואף דכ' ולא מצאו מים שנסתר מהם אחר כך, מכל מקום נשאר להם החשק וכמש"נ ויצאו אל מדבר שור וכדמפרש בזוהר הקדוש אסתכליתא שם מדברא דהוו בעאן לאסתכלא בי' זווא יקרא דמלכא קדישא, ועל ידי חשק זה זכו אחר כך לומר נעשה ונשמע וזכו לד"ת ולוחות ראשונות דכ' אני אמרתי אלקים אתם דלא הוו מייתי (ע"ז ה.) והי' היצר הרע מתבטל שהוא מה"מ הוא יצר הרע (ב"ב טז.) וזש"נ עזי וזמרת י"ק. אין עוז אלא תורה והיינו התגלות קוב"ה שזכו אז ויהי לי לישועה, עדמ"ש (מ"ר אחרי כ"א) ישעי ביום הכפורים, וכעין מה שפרשנו ותשיעות נפשם מיד שונא שקאי על היצר הרע. שלמה קראו שונא (סוכה נב.) וז"ש ויהי לי לישועה. שעל ידי זה נקבע החשק אף לאחר שנתבטל ההשגה וזכו לד"ת שעל ידי זה נעשו חירות מיצר הרע וזכו לישועה, ואף שהיה הקלקל אחר כך עכ"פ יתוקן לעתיד שישחט הקב"ה ליצר הרע (כמש"ש בגמרא) ויהיה אז ישועת עולמים:
3