פרי צדיק, לחג הפסח מ״טPeri Tzadik, Pesach 49
א׳נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. במיכלתא וכן בזוהר הקדוש מדייקו ממש"נ לשון עתיד בהשירה דקאי על העתיד וצ"ל לשון נהלת בעזך אל נוה קדשך דקאי על בית המקדש ולמה נכתב בלשון עבר והול"ל תנהל, וגם הלוא אז לא עלה על דעתם שיבנו בית המקדש שרק אחר הקלקול נצטוו ועשו לי מקדש על מעשה המשכן, אך בזוהר הקדוש (נט ב) מיישב זה דאיתא נחית בחסדך עם זו גאלת כמה דכתיב כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם כי ימינך דא גדולה וכו' וזהו נחית בחסדך עם זו גאלת דגדולה היינו מדת החסד שעיקר גאולת מצרים היה ע"י מדת החסד מצד השי"ת. וחג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו ע"ה לכל החשבונות אם לחשבון ז' ימים כנגד ז' רועים אם לחשבון ג' רגלים נגד ג' אבות. וכן גלות מצרים וגאולתם נאמר לאברהם אבינו ע"ה שמדתו חסד, ואמר אחר כך בזוהר הקדוש נהלת בעזך דא דכ' וזרועך דא גבורה, אל נוה קדשך דא דכ' ואור פניך וכו'. אור פניך היינו אור הראשון וכמו שאמרנו (שקלים מא' ה) על לשון אור פניך עלינו אדון נשא דהוא אור הראשון עדמ"ש באדרא (זח"ג קלו ב) נהירין אנפוהו דעתיק יומין וכו' מתגלי' מצחי' וכו' וזהו אור פניך שהמצח נקרא אור פנים כמ"ש (שבת קנא:) והאור זו פדחת ומפרש בזוהר הקדוש נוה קדשיך על אור הראשון התגלות עתיקא שהיה בקי"ס. ומדת אין נקרא קדש הקדשים כמ"ש (בזח"ב קכא א). ומש"ה אמר נהלת לשון עבר שכיון שזכו אז להתגלות עתיקא נעשה כל א' מישראל משכן וקדה"ק, אני ה' שוכן בתוך בני ישראל דהוא כ"ע דאיהו כתר מלכות, וכמ"ש בת"ז (תי' ו' ותי' מ"ח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא והיינו שהלב יהיה משכן לשכינה וכמ"ש (מה"נ תולדות קלח א) בכל הר קדשי אד"ש הוא לבא דמדורי' דיצר הע בי' ונקרא הלב הר קדשי שהיא בית המקדש ואמר וזרועך דא גבורה כמ"ש בזוהר הקדוש (נד א) אז אל"ף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר. היינו לחסד וגבורה. ומטו לזיי"ן דאתחבר א' לז' ולזה זכו ישראל בקי"ס וזהו נהלת בעזך אל נוה קדשך לשון עבר. ואמר כי רציתם דא צדיק והיינו לזכות להתגלות עתיקא דהוא כ"ע הוא על ידי שמברר האדם א"ע במדת צדיק. וזהו כי רציתם עדמש"נ רוצה ה' את יראיו וירא נקרא מי שמתגבר על יצרו והוא נקרא צדיק כמ"ש (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק. דצדיק נקרא מי שיש לו עוד עסק לכבוש את יצרו והוא צריך לאורה. ועז"א אור זרוע לצדיק שזוכה לאור הראשון וכמ"ש (בזח"ב קסו ב) האי אור זרע בגנתא דעדן ועביד לי' שירין ע"י האי צדיק דאיהו גננא דגנתא. וזהו כי רציתם שהכניס בהם רצון שהוא עתיקא כמ"ש (בזח"ב סב ב) רוצה ה' ביראיו מיבע"ל מאי רוצה ה' את יראיו כו' דאפיק להון האי רצון וזהו כי רציתם. דעל ידי בירור במדת צדיק זוכין להתגלות אור הראשון, וכן בקי"ס שאמרנו (במא' לח) עמש"נ ויולך ה' רוח קדים עזה וגו' שהיה לצורך ישראל לטהר לבבם מכל תאוות רעות שנקרא מים הזדונים ונתבררו ישראל במדת צדיק על ידי זה זכו לקי"ס דתליא בעתיקא, וז"ש נהלת בעזך אל נוה קדשך שנעשה כל אחד משכן לשכינה אני ה' השוכן בתוך בני ישראל, וזהו ואור פניך שהוא אור הראשון כי רציתם מדת צדיק אור צדיקים ישמח וישרים לשמחה (תענית שם). ומה"ט מצינו בגמרא (מנחות כט:) אדם א' יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ וכ'ו ולמה נזכר כאן בשם אביו, ומצינו (במ"ר ות' חוקת ח) ששמע מרע"ה הקב"ה עוסק בפ' פרה אליעזר בני אומר וכו' לא הוזכר בשם אביו בן הורכנוס וכן מצינו בגמרא (ב"ב יב:) ומתאמרה משמי' דר"ע בן יוסף כוותי' ולמה במקום הזה מזכירו בן יוסף ובכ"מ מזכירו סתם ר"ע. אך הוא עפמ"ש האר"י הק' שר' עקיבא היה שורש תורה שבעל פה ומשה רבינו ע"ה תורה שבכתב, ותורה שבעל פה הוא מטלא דעתיקא תזל כטל אמרתי והוא משער נ' של בעלי תשובה ולכן אמרו (במ"ר ות' חקת) וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו. ויקר היינו משכל הנעלם ולכן בב' מקומות הללו זכרו בשם בן יוסף להורות שמה שזכה להיות שורש תורה שבעל פה שהוא מטלא דעתיקא מאור הראשון היא מפני שהיה מבורר במדת יוסף שהוא מדת צדיק יסוד עולם, וזהו אור פניך שהוא אור הראשון. ועל ידי מה זכו לזה, כי רציתם דא צדיק שהיו מבוררין במדת צדיק וכאמור:
1