פרי צדיק, לחג הפסח נ׳Peri Tzadik, Pesach 50
א׳בזה"ק בשלח (ס"א ב) מזונא יתיר דקיק קאתיא מאתר דדינא אשתכח ודא הוא מזונא ישראל כד נפקו ממצרים כו' ואחר כך (שם סב א) ודא הוא ברירו דמלה מזונא קדמאה וכו' ודא מזונא דגופא. מזונא עלאה מני' וכו' מאתר דדינא שריא ודא הוא מזונא דמסכנא וכו' מזונא עלאה יתיר מאלין וכו' והוא מזונא דבני מרעי הה"ד ה' יסעדנו על ערש דוי וכו'. הנה מה שמדמה בזוהר הקדוש מזון החולה לאכילת מן, כי גם החולה ניזון במזון נפשי מן השמים כמש"נ ה' יסעדנו על ערש דוי. אבל מה שמדמה מאכל אביונים לאכילת מצה הלוא על אכילת מצה מברכין אקב"ו וגם כל הז' ימים שהוא רשות כבר אמרנו (ונת' מא' טז) שהוא מצוה רק מצוה לגבי חובה רשות קר' לי' ומה זה דמיון לאכילת אביונים, וי"ל עדמ"ש (ברכות כ:) כ' אשר לא ישא פנים וגו' וכ' ישא ה' פניו אליך אמר הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שהם מדקדקים ע"ע עד כזית ועד כביצה וכו' ובאגדות מהרש"א שהוא מדה כנגד מדה מפני שהם נושאים פנים להקב"ה ומדקדקים במצות ועדיין קשה למה תפסו דוקא בזה יותר משאר דקדוקי מצות. ונראה עדמ"ש (חגיגה יד:) נשוא פנים למעלה כגון ר' חנינא בן דוסא נשוא פנים למטה כגון ר' אבוהו בי' קיסר, ופי' בתוס' שהיה בעל מ עשים דנפיש זכוותי' ועיקר הענין עדמ"ש (ברכות יז:) אמר רב בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובים מע"ש לערב שבת, הנה מימרא זו דרב היה בזמן מאוחר מימי רחב"ד שהיה בזמן ר' יוחנן בן זכאי והאיך יוצא הקול בכל יום שכל העולם ניזון בשביל חנינא (ועי' ברש"י חולין פו.) וגם מה זה שבכל מקום גמר אומר בזה שחנינא בני די לו בקב חרובים, אך הענין הוא שהשם חנינא היא מושאל לכל נפש אשר הוא שפל בעיניו והוא נוהג במדת הסתפקות ומכיר שכל מה שממציאין לו מזוני מן השמים אפילו הקב חרובין הוא רק מצד חנינא מה שנחנן מן השמים כי גם לזה אינו כדאי מצידו, כמו רחב"ד בימיו שהיה כן בעצם נפשו ולא נשא לבו לבקש על מזונות מרוחים כדי להפיס דעת אשתו (כמ"ש תענית כה.) ובכל דור ודור יש נפשות כאלה שבשבילם השי"ת נושא פנים לכל העולם להשפיע מזון לכל בריותיו די מחסורם. וז"ש שהם מדקדקים. ע"ע לברך עד כזית ועד כביצה ולא בדיבור בלבד רק שבאמת לאמיתו הוא נותן הודי' ושבח להקב"ה ומברך על מזוני שהמציא לו אפילו הכזית והכביצה הוא רק מצד חנינתו ית"ש. ומזוני דמסכני כזה הוא דומה בעצם כאכילת לחם מצה שהוא לחם עני ומאכל שבוים ואנו מסתפקים בנפשנו באכילת לחם זה כל ימי החג ונותנין שבח והודיה לשמו ית' כל החג כמ"ש מועדים לשמחה, ובשביל זה זוכין להשפעת ברכה ומזוני לכל השנה וכמ"ש (כ"ה טז:) מפני שהפסח זמן תבואה וכו' כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות:
1
ב׳ולהבין הלשון בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב. מה ענין הר חורב לשפע מזון. וי"ל עדמ"ש (מוע"ק כח.) בני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא אלא במזלא. והקשו בתוס' הא אין מזל לישראל אך הענין כדאיתא בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי) שבחינת אין הוא המזל לישראל שהוא השורש דעתיקא למעלה מהשגה דקיצו של יו"ד דלעילא רמיזא לאין ועז"נ ותתפלל חנה על הוי"ה דייקא כמ"ש בזוהר הקדוש (שם סה ב) ואיהו למעלה מהשגת אדם כד"ש (מגילה ג.) א"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו ומשם בא השפע מזונא. וז"ש (פסחים קיח.) שנקרא הלל הגדול מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריותיו ופירשב"ם שדבר גדול הוא. והיינו שגדול מורה על תכלית הגדלות שאין למעלה הימנו. והוא בחינת עתי"ק וכמ"ש ויעש אברהם משתה גדול ואיתא (ב"ר פנ"ג) גדול העולמים היה שם והוא גם כן לרמז הנ"ל שמילת יצחק שהיה הראשון למעלה מן הדעת. ועל זה אמרו (גמרא שם) קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים יסמוך לי' נותן לחם לכל בשר והקשה במהרש"א הא יש בין הסמיכות כמה עניינים אחרים בקרא. אך הענין כמ"ש דענין קריעת ים סוף היה גם כן למעלה מהשגה כי באמת היה הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו (כמ"ש שמות רבה פכ"א) אך איתא בזוהר הקדוש (בשלח) מה תצעק אלי. בעתיקא תליא מילתא היינו שנתבררו אז ישראל שהם קשורים בשורש עליון למעלה מהשגה וזהו ממש ענין המזונות שהוא גם כן למעלה מהשגת אנושי כמ"ש (מו"ק שם) רבה ור"ח תרוייהו צדיקי גמורי נינהו מר מצלי וכו' בי' ר"ח וכו' ובי' רבה וכו' וזהו ענין קשין מזונותיו של אדם דהוא קושיא דמה נשתנה זה מזה, והוא כקריעת ים סוף שהיה גם כן הקושיא מה נשתנו אלו מאלו רק במזלא תליא שהוא האין שלמעלה מהשגה. ועל זה רמזו גם כן בגמרא (פסחים שם) כ"ו כל"ח שבהלל הגדול נגד כ"ו דורות שמבריאת העולם עד מתן תורה שזן אותם בחסדו, מפני שלא היה להם התקשרות בשורש, דעיקר התקשרות הוא על ידי כח התורה כמש"נ והחכמה מאין תמצא דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קכא א) והחכמה נפקת מאתר דאיקרי קדש הקדשים שהוא בחינת אין בחינת עתי"ק, וכד"ש (סוטה כא:) במי שמשים עצמו כאין ואין ד"ת מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והיינו שהוא בתכלית השפלות בעצמו ויש לו מדת הסתפקות, ועל ידי זה טל תורה מחייהו שהוא בחי' טלא דנטף מעתי"ק ועל ידי נפשות כאלו נשפע שפע מזון לכל באי עולם שהם ממשיכים השפע ממקום גבוה בחי' אין מזלא וז"ש בכ"י ב"ק יוצאת מהר חורב היינו כח התורה שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני, היינו בשביל מי שמשים עצמו כאין והכל אצלו מצד חנינא מהשי"ת. וזהו וחנינא בני די לו בקב חרובים כאמור:
2