פרי צדיק, לחג הפסח נ״אPeri Tzadik, Pesach 51
א׳בילקוט שמעוני אר"ע בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלק של תפארת שהיה חקוק עליו כל אז שבתורה אז תשמח בתולה במחול אז ידלג כאיל פסח כו' את ה' האמרת היום וה' האמירך. אחר שזכר כמה פסוקי אז זכר פסוק את ה' האמרת שלא נזכר בו אז. רק נראה שמפרש האמרת לשון אמרא כמו שמפרש אחר כך בצע אמרתו וכמ"ש במ"ר (ריש איכה) בזע פורפירין שלו. ומפרש את ה' האמרת שהלבישו כביכול את השי"ת דמלך בעשרה לבושים וכ' ה' מלך גאות לבש לבוש תפארת דאין מלך בלא עם. ועל ידי שמקבלין מלכותו נכתר כביכול השי"ת כ"ע דאיהו כתר מלכות וזה נקרא לבוש. ולבוש הראשון עוטה אור כשלמה. וזהו את ה' האמרת. וה' האמירך היינו גם כן מה שהלבישם השי"ת ברוח הקודש רוח מקודש עלאה ורוח הקודש נקרא לבוש כמשנ"ד ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש (מגילה יד:) וכן ומרדכי יצא בלבוש מלכות כדאיתא בזוהר הקדוש (ח"ג קסט ב) ובגמרא נדרש את ה' האמרת וה' האמירך אתם עשיתני חטובה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה א' בעולם (ברכות ו.) והיינו שעל ידי שישראל מקבלים מלכותו יתברך מלבישים כביכול את השי"ת בלבוש מלכות אור כשלמה, וה' האמירך תפילין דמארי עלמא דמשתבח בישראל ועל ידי זה זוכין ישראל ללבוש מלכות רוח מקודש עלאה, וז"ש בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלוק של תפארת שחקוק עליו כל אז שבתורה וכמו דאיתא בזוהר הקדוש דאז מורה דאתחבר א' לז' דהיינו נהירו דעתיקא למדת מלכות כנסת ישראל. ומסיק בילקוט וכיון שחטאו חזר וקרעו שנאמר בצע אמרתו. והוא כדרש המ"ר הנ"ל בזע פורפרין דילי' ועתיד הקב"ה להחזירו שנאמר אז ימלא שחוק פינו. וצריך להבין למה זכר דוקא פסוק זה אז ימלא דקאי על העתיד הלוא כמה פסוקים חשב מקודם אז תשמח וגו' אז ידלג וגו' דקאי על העתיד, אך ענין שאמר שעתיד להחזירו אם היה הפירוש בצע אמרתו שבזע פורפרין שלו בפועל אין שייך עתיד להחזירו רק לשון עתיד לתקנו ולחברו, אך הוא עפמ"ש בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כמו חלום. והיינו שבאמת לא בזע פורפירו ולא נקרא רק שנדמה כקרוע אבל באמת הלבוש שלם וז"ש שעתיד להחזירו, וז"ש מפ' אז ימלא שחוק פינו שיתברר שלבוש תפארת שחקוק עליו אז שהוא חיבור א' לז' שהוא כנסת ישרא היה שלם מעיקרו ולא נקרע. ואמר אחר כך אז יאמרו בגוים וגו' היינו האומות שישארו יכירו גם הם שישראל היו תמיד קשורים בהשי"ת וז"ש אז שהוא גם כן חיבור א' לז', וכן מורה הזורעים בדמעה ברנה יקצורו וגו' שיתברר שלא היה כלל מה לבכות, וכענין שאמרו בגמרא (תענית ה.) הלך ילך ובכה וגו' בא יבא ברנה שור כשהוא חורש הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם ועל אותו דור נאמר הזורעים וגו' שהיה בדעתם שח"ו אבדה תקוה כיון שיצא אדר ולא ירדו גשמים ואחר כך ראו שלא היה כלל דאגה ותבואה הגדלה בו' חדשים גדלה בי"א יום, והדאגה והבכי היה רק כחלום כאשר יחלום איש וגו'. וכן בשוב ה' את שיבת ציון יראו שלא נקרע הלבוש מעולם כלל שאף בגלות היה השי"ת המנהג והמלך כמ"ש ושמתי כסאי בעילם וכ"מ שגלו שכינה עמהם כמ"ש (מגילה כט.) והיה חיבור אל"ף לזיי"ן, וזה שמביא פסוק זה אז ימלא שחוק פינו:
1