פרי צדיק, לחג הפסח נ״דPeri Tzadik, Pesach 54
א׳ראיתי לרב קדוש אחד דכ' הטעם שנקרא אחרון של פסח שמרמז לפסח דלעתיד, וגם שאף השפל שבישראל יכול לזכות בו, ולא פי' הטעם. והיינו דקשה לי' למ נקרא כן בפי כל ישראל ומהס"ת יש לו טעם, ובפשיטו ניחא. דכל יום טוב ב' של גליות נקרא כמו יום טוב א'. אך בשמיני עצרת לא יוכלו לקרות ליום טוב ב' ש"ג שמיני עצרת שהרי הוא תשיעי רק אז יש דבר חדש שמסיימין התורה ונקרא ש"ת, מה שאין כן בפסח א"א לקרות היו"ט ב' ש"ג שביעי של פסח שהרי הוא שמיני וקוראין לו אחרון ש"פ. אך מ"מ הטעם שכ' הוא גם כן אמת. והוא עפמ"ש בת"ז (תי' כא לה ע"ב) דיתמחין בי"ד דאינון י"ד יומי דפסחא כו' ודא ז' יומי דפסחא דגלותא קדמאה וז' יומי דפסחא דגלותא בתראה וכו', וכבר אמרנו דהגאולה העתידה תהיה מבינה ועז"נ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כ' אראנו לשון נסתר כמו עלמא דאתכסיא דאיקרי הוא, ויום אחרון של פסח יהיה יום ראשון מז' יומי דפסחא דגלותא בתראה. וז"ש שמרמז לפסח של עתיד. וזה גם כן המכוון שאף אחרון שבישראל יהיה לו חלק בזה. שאז יתברר ועמך כלם צדיקים. שכל הוא מזרע יעקב הוא בכלל ועמך וגו' שע"ז כל אריכות הגלות כדי שלא ידח ממנו נדח ובאו האובדים וגו' והנדחים וגו' שאף האובדים שנטמעו בין האומות ח"ו ואף הנדחים בתאוות שע"ז מורה קליפת מצרים גם בהם יעורר השופר גדול שהוא בינה הרהור תשובה בלב (ונתבאר במ"א). וכן בפסח אחר שעברו ז' ימים בשמירה ממשהו חמץ ושאור שהם קלי' ס"מ ונוקבי' אף השפל ואחרון שבישראל יכול לזכות לפסח, שמרמז שהשי"ת עומד על הפתח ושומר ישראל שלא יקטרג בהם יצר הרע ובפרט כשחל בשבת דכ' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, שעל ידי שמירת שבת משומר מן העבירה (כמ"ש במכילתא) ובפע"ח הלשון שניצול מקטרוג היצר הרע. יכול כל אדם לזכות שיהיה כך לעולם, להיות בפסח זה נגאלין ויזכו לפסח העתיד לבא בב"א:
1
ב׳אחר הבדלה
2
ג׳בגמרא (ר"ה ד.) רגל שבו ר"ה לרגלים. ראש מורה שהוא הראש. ובתר רישא גופא אזיל (כמ"ש עירובין מא.) וכל קדושת המועדים מסתעפין מחג הפסח. והוא שאחר שנזהר הישראל כל החג ממשהו חמץ ושאור שמרמז ליצר הרע שאור שבעיסה (ברכות יז.) וסופרין ימי הספירה להיות מזוקק שבעתיים זפ"ז בכל מדה ומדה. זוכין על ידי זה אחר כך בכל שנה למתן תורה שיהיה כמו שהיה אז אני אמרתי אלקים אתם. שכבר נתקן הפגם הראשון. ואז הותר להקריב שאור לגבוה, והיינו שהשאור הוא רק מה שמיעטו יפה (ברכות לד.) והוא מה שישאר מיצר הרע אף לעתיד כמ"ש (במה"נ תולדות קלח א) דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי שלתכלית זה ברא השי"ת היצר הרע כמ"ש (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין כנגדו. שימשוך החשק להיות חמידו דאורייתא, וכל מי שמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דר"א (אבות פ"ג). וכן זוכה אחר כך לקדושת חג הסוכות למיתב בצלא דמהימנותא. שיהיה לבו קדושת מחנה ישראל כמו שהיה במדבר בהיקף ענני כבוד. ויהיה השי"ת שוכן בלבו. כמו מי שזוכה לשבת עלאה דאיתא בת"ז (תי' מח) זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הע וכו' והוא גם כן על ידי קדושת הפסח שנזהר ממשהו חמץ ושאור. ואח"ז זוכין לקדושת שמיני עצרת שהוא נביעי דאורייתא כמ"ש (שם תי' י"ג כא ע"ב) והיינו כמו שהיה בלוחות הראשונות שהיה כלול כל התורה שבעל פה בתורה שבכתב. כמו התורה שבעל פה של משה רבינו הלכה למשה מסיני מפורש שהוא מהשי"ת (ונת' בשמיני עצרת) וזה הכל נסתעף מקדושת חג הפסח כאמור:
3
ד׳אס"ח דפסח פדה"ב
4
ה׳קדושת הפסח הוא קדש לי כל בכור. אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים וגו' ואז נתקדשו הבכורות וזה נאמר להם במצרים. וכבר אמרנו (פר"צ ח"ב מ"א דפה"ב) מה שמסתיים מס' פסחים במ"ש ר' שמלאי אקלע לפה"ב. שאין לו שייכות להקודם. אך זה עיקר קדושת הפסח שנשאר ממנו קדושה קבועה בבכורות. והפדיון מכהן שהכהן הוא שלוחא דרחמנא ונשאר הקדושה לכהן. ומש"ה מספק"ל אם כהן מברך שהחיינו דודאי לא נסתפקו לברך שהחיינו על ריוח ממון. שלא מצינו רק בכלים חדשים שמתמש בהן ולא בריוח ממון להניחו בקופסא וכשיקנה מה אז יברך, אך הכהן בהפדיון נוטל הקדושה מהבכור, וכ' אסרו חג בעבותים וקאי על יום שאחר החג (כמ"ש רש"י סוכה מה:) והיינו שישאר קדושת החג וקדושת הפסח קידוש בכורים. וכ' בפ' קדש מצות תפילין שאין לו שייכות ולא הוצרכה לשעה שהרי לא היה עוד פ' שמע והא"ש עד משנה תורה. אך קדושת תפילין הוא גם כן מעין זה דקידוש בכורים הוא ק' תורה שבעל פה. וכשפודהו אז הכהן זוכה לזה כש"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, ועיקר קדושת הפסח אשר פסח על בתי בני ישראל ולא יתן המשחית לבא וגו' משחית הוא שטן הוא יצר הרע (ב"ב טז.) והיינו כיון שנתבררו שקשורים בשורש בני ישראל, על ידי זה יכולים לזכות לעקור היצר הרע וזה שורש קדושת הבכור, ועיקר תורה שבעל פה מטלא דעתיקא כש"נ תזל כטל אמרתי והיינו טל שעתיד להחיות בו המתים (שבת פח.) וז"ש כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו (כמ"ש בת"ז תי' יט ועי' כתובות קיא:) ואחר הפדיון זוכה לזה הכהן, וכן בתפילין כ' למען תהיה תורת ה' בפיך וגו' דהוא תורה שבעל פה דברי אשר שמתי בפיך מטלא דעתיקא, ולכן נכתב מצות תפילין בפ' קידוש בכורים וזה שורש קדושת הפסח שזכו במכת בכורות להתגלות עתיקא אחר כך בקי"ס, ולא יתן המשחית לבא אל בתוכם שלא יוכל היצר הרע לכנוס:
5