פרי צדיק, לסעודת פדיון הבן ב׳Peri Tzadik, Pidyon Haben 2
א׳קדש לי כל בכור וגו' להבין למה נצטוה משה רבינו קדש וגו' והוה ליה לומר צו את בני ישראל ויקדשו בכור. הענין דכתיב בני בכורי ישראל ואין המכוון שנגד העכו"ם הם בכור דהא העכו"ם אינם קרוים בנים למקום כלל רק ישראל. רק המכוון נגד מלאכים שנקראו ג"כ בני אלהים וישראל בני בכורי והוא על פי מ"ש (ב"ר פ' ח) אם זכה אדם א"ל אתה קדמת למה"ש ואם לאו א"ל זבוב קדמך וכו' דהגוף נברא אחור למעשה בראשית והנפש קדם למלאכים דכ' עושה מלאכיו רוחות ויליף מינה (שם פ' ג) שבשני נבראו וכתוב ורוח אלהים מרחפת וגו' ואמרו (שם פ' ב) זה רוחו של מלך המשיח. וכמ"ש אד"ם ר"ת אדם דוד משיח דמשיח יהיה הסוף שיברר נפש אדם הראשון וישראל ונאמר אחר כך הנה אנכי הורג את בנך בכרך דבקליפה גם כן הבכור ראשית דקליפה ובמכה עשירית נתבררו ישראל שקשורים בשורש בני בכורי ישראל. וכמו שאמרנו שהמכות נגד עשר המדות שבכל מכה נתבררו ישראל במדה א' מתתא לעילא בסוד נגוף למצרים ורפוא לישראל שיצאו ישראל מקליפה א' ונכנסו לקדושה. והוא כמו מילה שנימול לח' ונעשה ישראל ואקרי צדיק כמ"ש (זח"ב כג א) דכל מאן דאתגזר אקרי צדיק. והיינו שקשור בשורש שנולד ישראל. רק מילה מרמז על קדושת הגוף של ישראל שנקרא בשר קודש ובהיפך בשר חמורים (וכמו שנת' וירא מא' א) וקדושת הבכור מורה על נפש ישראל שנקראו בני בכורי שהוא רוחו של משיח שהיה ביום א' במאמר בראשית מה שאין כן המלאכים שנבראו ביום ב' או ה' (כמ"ש ריש ב"ר). ואיתא (בתקו"ז תי' יג) והא משה תמן הוה וכו' דא מגופא ודא מנשמתא. דיעקב גופא שהוא כולל קדושת כל גופי ישראל שהם זרעו. ומשה נשמתא שהוא שורש כל נשמות ישראל שהם כלל ששים ריבוא והם מששים ריבוא אותיות וחלקי אותיות שבתורה ומשה רבינו כולל כל אותיות התורה שנקרא תורת משה וכתיב תורה צוה לנו משה והוה ליה לומר כתב משה או דיבר משה שהרי ה' צוה. רק זה הופיע משה בישראל שהדברי תורה מורשה קהלת יעקב וא' (ויק"ר פרשה ט) מורשה קהלת ינאי אין כ' כאן אלא קהלת יעקב כו' ע"ש והיינו שאף ע"ה שזדונות נעשות להם כשגגות שאין יודעים כלל מה אסור והם נקראו בית יעקב (כמ"ש בבא מציעא לג :) מכל מקום יש להם חלק בתורה כמו ע"ה זה שלא ידע כלל בתורה רק פי' פסוק זה שאביו מלמדו כשיכול לדבר (כמ"ש סוכה מב.) וזה היה חלקו שחידש בתורה דקהלת ינאי אכ"כ וכו'. אבל כאן אחר יציאת מצרים קודם מתן תורה נצטוה משה רבינו קדש לי כל בכור שיכניס קדושה בבכורות שהם קשורים בשורש בראשית. ונאמר אחר כך ויאמר משה וגו' זכור את היום הזה וגו' שמשה רבינו הקדים להם זכירת יציאת מצרים ושהוא בחודש האביב ומצות הפסח ומצה ותפילין ואחר כך אמר להם פ' קידוש בכורות. והא דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קפו א) ירחא דילכון בסדורא דאתוון אביב דאיהו אב"ג אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון. וכמ"ש האריז"ל דחדשי הקיץ דמטרוניתא וחדשי החורף דמלכא. בקיץ כסדרן ע"ד מ"ש (סוטה ה.) אתי דכא וזה אין כח ביד האדם לעלות רק מצד השי"ת. ותשרי אתוון למפרע כמ"ד אני את דכא שהשי"ת מופיע לישראל שיהיה נקרא על שם ישראל שהם הפועלים והמשתדלים. והיה ההתחלה מן הקיץ חג הפסח ביום ראשון מכת בכורות שאז בירר הש"י בני בכורי ישראל. וביום השביעי עצרת לה' אלהיך וכמו שאמרנו דעצרת הקליטה וכמ"ש האר"י הק' דבשמיני עצרת קליטת קדושת חג הסוכות. וכן מצד הש"י ז' דפסח הקליטה מקדושת חג הפסח וזהו עצרת לה' אלהיך. ומצד ישראל נקלט הקדושה מפסח במתן תורה ועל כן נקרא שבועות בלשון חז"ל בשם עצרת (ונת' במ"א). ואמר זכור את היום הזה וגו' שלא יאמר האדם היודע נגעי לבבו איך יתקרב להש"י ועל זה אמר זכור וגו' שהיו ישראל משוקעים כ"כ עד שאם ח"ו היו מתמהמהין רגע אחד לא יכלו לצאת. ועם כל זאת עזרם הש"י מצדו. ואף בקריעת ים סוף היה עוד הקטרוג הללו וכו' והללו וכו' כמ"ש במכילתא ומ"ר (בשלח) ובזוהר הקדוש (תרומה קע ב) רק הכל מצד הש"י. וצוה ולא יראה לך שאור שהשאור הוא מג' דברים שרובן קשה ומיעוטן יפה (כמ"ש ברכות לד.) שנצרך מעט שאור שבעיסה כדי שיהיה להאדם עסק בעולם הזה ויהיה מקום לשכר ועונש. ומכל מקום אז צריך שלא יראה עשה את האדם ישר וא"צ לפעולת אדם רק הכל מצד השי"ת. ותשרי אתוון למפרע שהש"י מזכה לישראל שיהיה נקרא מצדם שמורידים הקדושה על ידי פעולת אדם. ואחר כך אמר מצות תפילין. ויש בזה שינוי שבפ' שמע והיה אם שמוע כ' וקשרתם בתפילין של יד והיו בתפילין ש"ר וכאן בפ' קדש והיה כי יביאך כ' לשון והיה על תפילין ש"י וש"ר. והיינו דתפילין של יד שמורה על מעשה הפעולות שיהיו כרצון הש"י זהו מצד ישראל ועל כן כ' וקשרתם מה שאין כן תפילין ש"ר שמורה שקשורים בשורש בכ"ע זה כ' בלשון והיו שבא מצד הש"י וזהו רק בפ' שמע והיה א"ש עול תורה ומצות שאחר מתן תורה מה שאין כן בפרשיות אלו שנאמרו קודם מתן תורה כתיב בשניהם והיה שהכל היה מצד הש"י שביררם לחלקו. ובכל ד' פרשיות תפילין נזכרו הבנים והיינו כיון שהם קשורים בשורש כמו שהאדם מוליד אדם ובהמה בהמה כן ישראל מוליד ישראל וכמ"ש (יבמות סא.) אתם קרויין אדם וכו'. ובפרשת שמע והיה א"ש שבו היחוד וקבלת עול תורה ומצות כ' ושננתם וגו' ולמדתם וגו'. וכאן כ' והגדת לבנך וגו' דקאי על שאינו יודע לשאול וכן כי ישאלך בנך דקאי על התם וכמ"ש במכילתא (סו"פ בא) והיינו שאף הוא נולד ישראל בשורש. ובפ' קדש כ' והיה וגו' ולזכרון בין עיניך ולא כ' ולטוטפות דטוטפות לשון כלילא כמ"ש תוס' (מנחות לד :) מגמ' דשבת (נז :) וזה זכו אחר כך דתפילין ש"ר הם כתר על הראש וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש (כמ"ש ברכות ו.) מה שאין כן בפ' קדש כ' והיה לך לאות וגו' ודרשו (מנחות לז :) לך לאות ולאחרים לאות דשם מיירי בשאינו יודע לשאול והוא אינו זוכה שיהיה הש"ר כתר להיות וראו כל ע"ה וגו' אלא לזכרון שמורה ג"כ קשירה בהש"י על דרך מ"ש (זח"ב צב ב) זכור אתר דלית ליה שכחה וכו'. רק הוא לך לאות בלב ולא יזכה שיהיה הש"ר כתר וראו כל עמי הארץ וגו' רק יזכה לזכרון שהיצר הרע דרכו לשכח. והיינו שיזכה לביעור השאור שבעיסה. ועל ידי זה יזכה למען תהיה תורת ה' בפיך. והיינו שיזכו לאחר מתן תורה לפרשת שמע והיה א"ש דשם כ' וקשרתם. שעל ידי ההשתדלות במעשה ופעולת הידים שע"ז מורה תפילין של יד יזכו והיו לטוטפות כתר על הראש ויזכו להיות נגלה לכל בשר וראו כל עמי הארץ וגו'. ואחר כך בפ' והיה כי יביאך אחר שאמר להם פ' קידוש בכורות שקשורין בשורש. ושם מיירי בתם ששואל עכ"פ מה זאת אף דכ' גם כן והיה שאין בזה השתדלות מצד האדם דנאמרו קודם מתן תורה מכל מקום כ' ולטוטפת שיזכו למדרגת כתר על הראש שקשורים בשורש וזה כח משה רבינו שהכניס הקדושה בישראל כאמור. ואמרו (ברכות שם) ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר ה' עוז לעמו וגו' ומנין שהתפילין עוז הם לישראל וכו' אלו תפילין שבראש. ולכאורה ובזוע עוזו קאי על תפילין של יד שהקב"ה מניח אך הענין דאיתא (שם) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה א' בעולם וכ' והיינו שישראל מכתירין להשי"ת בכתר עליון והשי"ת מכתירן לישראל בתפילין ש"ר שהוא ככתר אך לענין מה שנאמר וראו וגו' ויראו ממך עז"א ובזרועו עוזו אלו תפילין והיינו תפילין של יד הם עוז של הקב"ה וזה נותנין ישראל כביכול כמה שנאמר תנו עוז לאלהים וא' בזוהר הקדוש (ר"פ בא) במה בעובדן דכשרן וכד עבדין וכו' יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריך הוא וכנגד זה הקב"ה מניח תפילין ה' עוז לעמו יתן שנותן עוז לישראל והיינו תפילין של ראש להיות כתר נגלה לכל בשר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכמו שאמרנו שע"י וקשרתם וגו' התפילין של יד שמורה על עובדין יזכו והיו לטוטפת וגו' כלילא וכתר להיות וראו וגו' וזה יזכו אחר מתן תורה כאמור. ואמר למען תהיה תורת ה' בפיך כי וגו' היינו שעיקר זכירת יציאת מצרים לזכור ולידע שהכל מהש"י ואף דברי תורה היא תורת ה' ואף שאמרו (ע"ז יט.) ולבסוף נקראת על שמו שנ' ובתורתו וגו' מכל מקום צריך לידע שהכל אף ההשתדלות שע"ז מורה תפילין של יד הוא גם כן מהש"י וכמו שנאמר בפ' קדש ופ' והיה כי יביאך ביציאת מצרים והיה גם על תפילין של יד וכמו שאמרנו. ואיתא (מ"ר מטות) ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם וכו' אימתי בזמן שהם מתנות שמים ובאות בכח התורה וכו' ע"ש וכבר אמרנו דהג' מתנות זכו האבות אברהם אבינו ע"ה זכה בחכמה ויצחק אבינו ע"ה זכה בגבורה ויעקב אבינו ע"ה זכה בעושר (ונת' וישלח מא' ו' ע"ש) דאף דכל האבות היה להם עושר ביעקב מצינו השתדלות בזה וידע שהכל אף ההשתדלות הוא מהש"י וכמו שאמר האלהים הרועה אותי וגו' וידע שהם מתנות שמים ובאו מידו של הקב"ה על ידי המלאכים ובכח התורה וכמ"ש בזה"ק שכל ענין המקלות היה בהן סודות ודברי תורה ועל כן אמרו עליו (חולין צא.) שנשתייר על פכין קטנים מיכן לצדיקים שחביב עליהם ממונם וכו' (ונת' שם ע"ש). ובזה יש להבין מאי דמיבע"ל (סוף פסחים) בברכת שהחיינו אי כהן מברך דקמטי הנאה לידיה וכבר שאלנו מאי מספק"ל והלא לא מצינו שיברך אדם שהחיינו על ריוח כסף כיון שטובת הכסף רק לקנות בהם דבר הנאה ורק כשקונה כלים חדשים שנהנה בהן מברך. ולפי האמור יש לומר דכיון שהוא מתנות שמים ובאות בכח התורה שזיכתה לו הוה ס"ד שיברך שהחיינו על הכסף בעצמו שזה עצמו הנאה ושמחה. אף שבשאר ריוח כסף אינו מברך דשם הכסף בעצמותו אינו כלום רק התכלית שיקנה בכספו דאוהב כסף בעצמותו נפש רעה היא עכברא דשכיב אדינרי. מה שאין כן כסף זה שבא מידו של הקב"ה ובכח התורה. וזה העיקר שיכירו וידעו שהכל מהש"י אף השתדלות האדם בתורה ומצות וזש"נ אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' דחכם בחכמתו וכן גבור הכובש יצרו בגבורתו כל שתולה בהשתדלותו אינו כלום. כי אם בזאת יתהלל וגו' השכל וידוע אותי היינו שיכירו כח הנותן כי אני ה' עושה וגו' וזש"נ למען תהיה תורת ה' בפיך וגו' ואז יזכו וקשרתם וגו' לכתר נעשה ע"י השתדלות ופעולת האדם שנק' ע"ש הידים. ועל ידי זה ה' עוז לעמו יתן כתר נשמע והיו לטוטפת וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עליך וכאמור:
1