פרי צדיק, לסעודת פדיון הבן ג׳Peri Tzadik, Pidyon Haben 3
א׳קדש לי כל בכור וגו' להבין למה נצטוה משה רבינו קדש וגו' ולא כ' דבר אל בני ישראל וגו'. אך מצינו גבי בכור בהמה דאף דאי לא מקדיש ליה נמי קדיש מכל מקום מצוה להקדישו (כמ"ש נדרים יג.) ובמכילתא (בא פ' טז) הקדישו שתקבל שכר וכו' ויש להבין למה נצרך לקדשו כיון שהוא קדוש ממעי אמו. אכן מצינו כה"ג גבי קדושת שבת דקביעא וקיימא (כמ"ש פסחים קיז :) וכ' לדעת כי אני ה' מקדשכם וא' (שבת י :) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' וכמ"ש יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. ומכל מקום כ' זכור את יום השבת לקדשו ואמרו (תו"כ ר"פ בחוקותי) זכור שתהא שונה בפיך ובגמ' (פסחים קו.) לקדשו זוכרהו על הין. וכן כאן אף שקדושת הבכורות מהש"י מצוה להקדישו בפה. וכבר אמרנו במ"ש ישמח משה במתנת חלקו שהשבת חלק משה רבינו שבשבת זוכין להתגלות עתיקא כש"נ אז תתענג על ה' והיינו עתיקא שעל אותיות הוי"ה שמורים על ט' המדות כמ"ש בזה"ק (ח"ג רנח סע"א) וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין כ"א (כמש"ש סה ב) וזה חלק משה רבינו דאיתא בזוה"ח (בראשית ד"ו יא ע"ג) מהו חכמה הוא שמו של הקב"ה ומעולם לא גלה לשום אדם ולא עתיד להגלות אלא קצת הימנה למשה וכו' על מה שלא עמד אדם על האי ראשית שהיא חכמה דכ' ביה במשה וירא ראשית לו ואם תאמר והא כתיב וה' נתן חכמה לשלמה ת"ח לא כ' נתן החכמה וכו' המשיח עתיד לדעת קצתו וכו' ע"ש והיינו יוד חכמה קודש עלאה ונגד זה מאמר יהי אור. והאור שנגנז הוא תגו של יוד שמרמז לכ"ע וזה לא נגלה רק למשה רבינו ע"ה ועז"נ וירא ראשית לו. וז"ש בגמרא (פסחים נו.) היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמר יעקב וכו' והיינו שמשה רבינו ע"ה רצה להכניס בכלל ישראל שיכירו יחוד ה' בבחינת יחודא עלאה ה' אחד ועל כן לא אמר בשכמל"ו שזה אמר יעקב אבינו על מה שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבבינו אלא אחד והיינו אף שאין אנו משיגים היחוד בבחינת אמת כמוך. מכל מקום על ידי אמונה אנו מאמינים כי ה' אחד וז"ש (זח"ג כל א) איהו אמת ואיהי אמונה ועל זה אמר יעקב אבינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד יחודא תתאה בחינת כנסת ישראל. ומשה רבינו לא הסתפק בזה ורצה להכניס בלב ישראל בחינת יחודא עלאה אתה הוא משנברא העולם כמו קודם שנברא העולם ויכירו היחוד בבחינת אמת ועל כן לא אמרו משה. וזהו מתנת חלקו כל שם הוי"ה ותגו של יוד שכולל כל הע"ס. וזש"נ למשה קדש לי כל בכור להכניס הקדושה לבכור שקשור בראשית וזהו רק על ידי משה שזה מתנת חלקו. וקדושת בכורות היה צריך להיות תיכף במכת בכורות כש"נ כי לי כל בכור וגו' ביום הכותי וגו' וכמו שאמרנו כ"פ די' מכות נגד ע"ס מתתא לעילא כמ"ש בזה"ק (ח"ב כט סע"א) ומכת בכורות נגד כ"ע והיה נגוף למצרים ורפוא לישראל. שיצאו ישראל מראשית דקליפה ונתבררו שקשורים בראשית דקדושה בני בכורי ישראל. רק היה אז הכל מצד השי"ת ולא היה חלק מצד ישראל. ועל כן הקדים משה רבינו ע"ה לפרשת בכורות זכור את היום וגו' כי בחזק יד הוציא וגו' והיינו שהיו ישראל משוקעים בקלי' מצרים כעובר במעי אמו ולא היו ראוים לגאולה מצד מעשיהם וכמ"ש (שהש"ר ב ח) הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים וכו' מדלג על ההרים. והוצרכו לחוזק יד וכן בפ' שבת בלוחות אחרונות ויוציאך ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיינו דלזכות לקדושת עתיקא צריך כח משה רבינו ובמצרים לא היה מקום לזכות לקדושה זו כאמור. ואמר אחר כך היום אתם יוצאים בחדש האביב ומה הודיעם והלא הכל ידעו זמן צאתם שהוא בחודש האביב אך המכוון על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפו א) ירחא דלכון איהו בסדורא דאתוון אביב וכו' מ"ט אתון מתתא לעילא וכו' והיינו דיציאת מצרים היה בחוזק יד מצד הש"י אף שלא היו ישראל ראוים אבל מהיום והלאה צריכין אתם להתברר מתתא לעילא בכל המדות. ואחר כך אמר להם מצות תפילין שבראש שהוא ככתר על הראש. והיינו שבלב ובמוח קשורים בהש"י וכמ"ש הרב מלאדי זצוק"ל על שדקדקו בגמרא אלו תפילין שבראש ול"א שעל הראש שמורה שקשורים במוח שבראש. ואחר כך א"ל פרשה קידוש בכורות שיתחייבו בביאת הארץ. ובפ' שמע והיה אם שמוע כ' לטוטפת שהוא כלילא על הראש מה שאין כן בפרשת קדש שקודם קידוש בכורות כ' לזכרון בין עיניך שמורה גם כן על קשירה בשורש על דרך מ"ש (זח"ב צב ב) זכור אתר דלית ליה שכחה וכו' אבל מכל מקום אינו כתר שזה זכור רק אחר קידוש בכורות שהכניס בהם משה רבינו ע"ה הקדושה בקביעות שיזכו מצד ישראל לקדושת בחינת עתיקא ועל דרך מ"ש (ברכות ו.) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם וכו' והיינו שעל ידי שהמליכו השי"ת בכ"ע ה' אחד זכו אז לכתר תפילין:
1