פרי צדיק, פנחס י״בPeri Tzadik, Pinchas 12
א׳בזוה"ק פרשה זו (רל"ח ב') וכל תנאים אתקריאו קנים דילה ובג"ד כי יקרא קן צפור לפניך באורח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזי'. והיינו העוסקים בתורה שבזמן רשב"י כל שוני הלכות נקראו בשם תנאים. וזה שהביא מקודם תני"א דמסייע לך אית"ן מושביך ושים בסלע קינך אית"ן תני"א תמן קנא דנשרא עלאה ואיהי שכינתא ועלה אתמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף דאינון שוני הלכות ומשיות וכו'. ומסיק ואית דאינון במתניתא דלהון דירה לשכינתא הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדורתם לדרתם חסר לשון דירה וכו'. פתח בשוני הלכות וסיים בשומר שבת לדורתם. אך מצינו כעין זה בתדב"א (ריש סא"ר) ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל. דז' ימי בראשית הם כנגד ז' מדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם כמו שנאמר כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת (כמ"ש זח"ג צ"ד ב') ועיקר מכוון הבריאה היה שיהיה התגלות מלכותו מ' מלכות וזה פי' זה יום השבת לישראל שאז הוא התגלות כבוד מלכותו במה שמקבלין אומה שלימה עול מלכותו יתברך שמו בשמירת שבת. ואמר אחר כך בתדב"א) עושה מלאכה כל ששה וכו' אמר להם הקב"ה לישראל וכו' אע"פ שאתם עושין מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה וכו' וסיים שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' דרש ואיזה מקום מנוחתי על שבת שהוא יום מנוחה. וכאן גם כן פתח בשבת וסיים בעושי תורה. אך זה עיקר השבת לישראל שאז כולם פנוים לתורה כרצונו של מקום בראשית הבריאה שיהיה האדם רק לעמל תורה וכמו שהיה קודם הקלקול. וזה שא' יום השבת לישראל שכולם פנוים לתורה וכמו שא' בפסיקתא שמ"ד לא נתנו שבתות אלא לעסוק בהן בתורה הוא לפועים. שאז כתיב ועשית כל מלאכתך שיהיה כאלו כל מלאכתך עשויה (כמו"ש במכילתא) ואז כל ישראל נקראים חרדים אל דברו שהם ת"ח (כמ"ש ב"מ ל"ג:) וכמו שנאמר אחר כך ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי שבשבת נעשה הישראל עני ונכה רוח כשמעלה על לבו כל מה שעבר עליו בימי המעשה. ואז זוכין להיות דירה לשכינתא כמו שנאמר לדרתם חסר לשון דירה. ויש ת"ח דמשתדלין באורייתא שהם תמיד פנוים לתורה כשבתות לפועלים כמו שא' בזוהר הקדוש (ח"ג כ"ט ב' ברע"מ) תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות. וכאן בזוהר הקדוש פתח במשתדלין באורייתא וסיים בשבת שאז כל ישראל נקראים משתדלין באורייתא וכאמור:
1
ב׳ומה שהבדיל בזוהר הקדוש שיש מהן שהן דירה לשכינתא בקביעות ויש מהן באקראי כאכסניא לפי שעה אף דמיירי במשתדלין באורייתא ואמאי הוא רק לשעה הוא ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קס"ו א') ע"פ כי נר מצוה ותורה אור דמפרש נר מצוה על הנר ופתילה שמן בלא שלהבת ותורה אור הוא השלהבת ובגמרא (סוטה כ"א.) מפורש מה נר מאיר לפי שעה אף מצוה מאירה לפי שעה וכן נראה פשט הפסוק כי נר מצוה. ואמרנו דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי שהמצוה גולמי שעושה בלא כונה הוא רק הקדושה מהמצוה כשועשה בכונה לעשות רצון הבורא יתברך כאשר צוני ה' אלהי זה המכוון נקרא תורה אור שבהמצוה וזה מאיר רק לפי שעה. ועסק התורה הוא גם כן מ"ע מתרי"ג מצות והלימוד בעצמו בלא כונה הוא גם כן כמו נר ופתילה ושמן בלא שלהבת. רק האור שבה שהוא המכוון לשם שמים שיהיה כאשר צוני ה' אלהי כמו שאומרים והאר עינינו בתורתיך שיאיר בלב שם ה' כמו שנאמר כי אשב בחשך ה' אור לי זהו התורה אור שבהתורה וזה האור מאיר לעולם (ונת' כ"פ) וזה המכוון בזוה"ק דכל שוני הלכות א"א שבפעם אחת לא יארע שלא ילמוד בכונה הראויה שיאיר לו בלב ואז נעשה קן ודירה לשכינתא רק הוא באורח מקרה כאכסניא וכשאושפיזא לפי שעה ואית מנהון מארי מתניתין דלא זזת שכינתא מנהון כל יומיהון והם דירה לשכינה בקביעות. וכמו בשבת שכל אדם יכול לזכות למיעבד דירה לשכינתא רק הוא לפי שעה שאחר כך חוזר יצר הרע למקומו. ויש מי שזוכה לשבת עלאה וכמו שדרש בתיקונים (תי' מ"ח) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה. והיינו שבת תתאה שבת עלאה ה' עלאה ה' תתאה. שכל אדם זוכה על ידי שמירת שבת לשבת תתאה שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה כמ"ש (זח"א ה' ב') וזה נקרא גם כן לב כמו שנדרש (יומא ע"ב:) על מי שאין בו יראת שמים ולב אין. רק יש מי שזוכה אחר כך לשבת עלאה גם כן כמו שנאמר וישמרו בני ישראל את השבת שהוא שבת תתאה לעשות את השבת שבת עלאה. ומסיק בתי"ז לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מן תמן פי' לון לשכינתא עלאה ותתאה. וזה המכוון במ"ש (שבת קי"ח:) אלמלי שמרו בני ישראל ב' שבתות מיד נגאלין והיינו מכל וכל ואתפני יצר הרע מתמן ויש מי שזוכה בשבת אחד תיכף לב' השבתות שבת תתאה ושבת עלאה נגאל מיד בשבת אחד וזה שא' במדרש שמות רבה בשלח ועוד הרבה מקומות שעל ידי שבת אחד נגאל מיד. וכן המשתדלין באורייתא איתא (ב"ב ח'.) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וגו' אי תנו כולהו עתה אקבצם ואם מעט מהם יחילו מעט ממשא מלך ושרים שכל פרט נפש שעוסקין בתורה נגאל. ואחר כך זוכין לתנו כולהו שיהיה דירה לשכינתא בקביעות וזוכין לשבת עלאה אז עתה אקבצם ויהיה נגאלין מיד. וכן חשב בזוהר הקדוש מקודם שם שכינתא אמר שושן עדות דא סהדותא דשכינתא וכו' וסהידת עלן קמי מלכא ודרגין עלאין קדישין בהדה וכו' ואיהי נשמתא עלייהו איהו סייעתא דשמיא דאתמר בה ואתה תשמע השמים. ובכל מקום בזוהר הקדוש נקרא שמים בחינת קוב"ה וכאן אמר על שכינה דאתמר בה ואתה תשמע השמים. אך הענין ע"פ מה שא' (מגילה ו:) יגעתי ומצאתי תאמין וכו' אבל לאוקומי גירסא סייעתא מן שמיא הוא והענין הוא כמו שאמרנו יגעתי ומצאתי תאמין על עסק התורה שזוכה להיות דירה לשכינה לפי שעה באורח מקרה שיכנס לפעמים בלב. אבל לאוקומי גרסא שישאר לעולמי עד ושיאירו לו הדברי תורה בלב כעין שנאמר כי אשב בחשך ה' אור לי שיאיר לו גם ללב כסיל לשאמלו למעבד דירה לשכינתא בתרי בתי ליבא שיהיה אתפני יצר הרע מתמן. על זה אמר סייעתא מן שמיא הוא שיאיר לו בחינת שכינתא עלאה שבת עלאה וזה נקרא סייעתא מן שמי"א היינו שממשיך כל שם הויה שזה נקרא שמים והיינו דבינה כולל כל ג' ראשונות וכן נקרא עלמא עלאה עלמא דדכורא (כמ"ש זח"א רמ"ז א') וזה שהביא על זה דאתמר בה ואתה תשמע השמים. וכן הוא בדברי תורה ההתחלה הוא שזוכין לבחינת שכינה להיות דירה רק לפי שעה וזה זוכין כל שוני הלכות שיאיר לפעמים בלב. ואחר כך זוכין לסייעתא מן שמיא לאוקמי גרסא היינו שיושאר לעולמי עד ואתפני יצר הרע מן תמן וכל נפש בפרט נגאל מכל וכל וכמ"ש בגמרא ואי תגו כולהו עתה אקבצם. וכן בשבת זוכין כל אחד לשבת תתאה ויש מי שזוכין אחר כך לשבת עלאה ואתפני יצר הרע מתמן ונגאל מיד בשלימות ואלמלי שמרו כל ישראל אלו שתי שבתות שבת תתאה ושבת עלאה אז מיד נגאלין:
2