פרי צדיק, פנחס י״גPeri Tzadik, Pinchas 13
א׳בפרשה זו הוזכרו קרבנות המוספין של שבת וימים טובים של כל השנה ויש הבדל בין מוסף שבת למוספי מועדות שבשבת יש רק ב' כבשים לעולה ואין בהם פרים ואיל ולא שעיר לחטאת כמו שיש בשאר מוספין. והנה מה שאין בו חטאת יתכן ע"פ מה שא' (שבת קי"ח:) שומר שבת מחללו מחול לו שאפילו עובד על זה כאנוש מוחלין לו ואין צריך חטאת שנתכפר לו בלא קרבן. והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל אין במוספי שבת חטאת כשאר כל המוספין מפני שכנסת ישראל בת זוגו והכל שלום והמשכיל יבין עכ"ל. וכונתו למה שא' (ב"ר סו"פ י"א) כנסת ישראל הוא בן זוגך וכו' והיה גירסת הרמב"ן כנסת ישראל הו בת זוגך וכן גי' ריקנטי ונראה גירסא זו עיקר דלגרסתינו בן זוגך משמע שכנסת ישראל משפיעין ומכניסין קדושה לשבת ובאמת קדושת שבת קביעא וקיימא מהשי"ת כמו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם וגירסת כנסת ישראל היא בת זוגך היינו שמדת מלכות שהוא יום השבת משפיע לכנסת ישראל והיינו שממשיך ההשפעה משם הוי"ה. וזה שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם היינו אני מן אדנ"י הוי"ה עמודא דאמצעיתא (זח"ג רכ"ג א') הוא מקדשכם. וכן הנשמה יתירה נקראת כלה כלתו של השי"ת וזהו כנסת ישראל יהיה בת זוגך כגי' רמב"ן. וכן איתא (שמות רבה פ' כ"ה) משל למלך ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהן חייב מיתה. שבשבת כל היום הוא בחינת יחוד קוב"ה וישראל שהוא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה שבכל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה ובשבת על ידי שהאדם מורגל במלאכה כל ששת ימי המעשה ובשבת שובת הרי הוא כל היום כבא לידו דבר עבירה וניצול הימנה שנחשב כעושה מצוה (כמ"ש קידושין ל"ט:) ועל ידי זה כל היום הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה על ידי מצות שבת שבקל יוכל לבא לחילול שבת ח"ו על ידי בורר ושאר מלאכות קלות. ומשום זה כל היום הוא קוב"ה וכנסת ישראל כמלך יושב ומטרונה יושבת כנגד ומש"ה עכו"ם ששבת חייב. וזה שא' בואי כלה שבת מלכתא ועל כל פנים ישראל הם בת זוגו. ומ"ש הרמב"ן והכל שלום יובל ע"פ מה שא' בזוה"ק (ח"ג קע"ו ב') שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכן בזוהר הקדוש (זוה"ח תולדות) דחשיב ז' מוספי המועדות כנגד ז' רועים חשב מוסף שבת לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כל וכו' והוא מה שנאמר כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא כלומר דיסודא דעלמא דאיקרי כל איהו אחיד בת"ת דאיקרי שמים ובארץ דאקרי וכו' (זח"א ל"א סע"א) והוא יחוד קוב"ה ושכינתיה. וכן בשבת כל היום הוא היחוד כאמור ומדת יוסף בזוהר הקדוש נקרא שלום כמו שנאמר האמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשיר דא בדא (זח"ג י"ב ב') ויעקב ויוסף כחדא אינון (זח"א קע"ו ב') וזה שא' שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי. וכיון שיש יחוד קוב"ה ושכינתי' והיחוד אינו רק עם עלת העלות (כמ"ש זח"ג ק"ט:) ועלת העלות שריא עלייהו והיינו יחוד י"ה בו"ה. ויחוד זה אינו רק כשימחה זכר עמלק דכל זמן שזרעו של עמלק קיים אין השם שלם וכו' (כמ"ש מד"ת תצא) ועמלק הוא יצרא בישא כמ"ש (זח"ג ק"ס א'). ובשבת דאיתא (תי"ז תי' מ"ח) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת תרין זימנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה╔ ותתאה. ומפרש ושמרו בני ישראל את השבת היינו שבת תתאה לעשות את השבת שבת עלאה בחינת ה' עלאה. ואמר מאי לדרתם זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' וזה הוא מחיית עמלק ואז נעשה היחוד השם שלם וגם יחוד קוב"ה וכנסת ישראל וזה שאמר הרמב"ן ז"ל והכל שלום ולכן אין צריך חטאת כלל:
1
ב׳ומה שאין במוסף שבת פר ואיל הוא ע"פ מה שא' (ויקרא רבה פ' י"ג) פר אחד בן בקר כנגד אברהם וכו' איל אחד כנגד יצחק וכו' כבש אחד כנגד יעקב וכו'. וכל המועדות נקראים מקרא קודש שצריך להכניס קדושה למועד ולהמשיך קדושת האבות. ומש"ה יש בהם פרים ואילים וכבשים. מה שאין כן שבת דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב ר"ד ב') ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו ואז הקדושה הוא מצד השי"ת והוא משפיע לישראל קדושה מקדושת האבות מש"ה אין צריך פרים ואילים. רק כבשים שהם כנגד יעקב אבינו ע"ד מה שאומרים יעקב ובניו ינוחו בו וישראל נקראים צאן. והיינו שישראל צריכים רק להכין א"ע להיות מוכן לקבל הקדושה ומצד הישראל בא הקרבן מוסף ועל ידו זוכין במתנה למנוחה וקדושה כמו שאומרים מנוחה וקדושה לעמך נתת היינו במתנה. וזה מה שא' (שבת י:) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. וזה שאומרים אברהם יגל יצחק ירנן שאברהם ויצחק משיגים השמחה ועיקר המתנה הוא יעקב ובניו ינוחו בו הוא הנייחא. והוא ע"ד מה שא' (ב"ר פ' י"א) יעקב שכתב בו שמירת שבת ירש את העולם שלא במדה וכו' אף שבודאי אברהם אבינו ע"ה קיים גם שבת בכלל כל התורה שקיים כמ"ש (יומא כ"ח:) אך אצלו לא נכתב מפורש מה שאין כן ביעקב אבינו ע"ה שיש בו רמז מפורש ששימר את השבת וזה מורה שקנה קדושת השבת בקנין ובקביעות לעולמי עד. ומש"ה במוסף שבת יש רק כבשים כנגד יעקב ובניו ולא פר ואיל שהם כנגד אברהם ויצחק:
2
ג׳ואף בכבשים יש הבדל שבכל המועדים יש ז' כבשים ובסוכות יש י"ד כבשים ובשבת יש רק שני כבשים הענין דמספר ז' הם תמיד כנגד ז' ימי השבת שהם ז' המדות כמו שאומרים שבעה אני יודע שבעה ימי שבתא והוא כמו"ש (במ"ר נשא הנז') דכבשים נגד יעקב אבינו וכנסת ישראל שנקראו צאן והיינו שבכל מועדים יש שבעה כבשים כנגד בחינת כנסת ישראל שיכניסו קדושה במועדים. ומש"ה בא בכל מוסף ז' כבשים כנגד כל ז' המדות. מה שאין כן בשבת לא נצטוו רק על ב' כבשים כנגד יעקב ובניו. ובסוכות שזוכין למיתב בצלא דמהימנותא יש י"ד כבשים ז' כנגד יעקב וז' כנגד בניו שחג הסוכות נגד יעקב ואיתא (מגילה י"ח.) שהקב"ה קראו לו ליעקב אל וכו' והיינו שהוא שורש כנסת ישראל שכן שם אל מורה על כנסת ישראל כמו"ש (זח"א ח' א') כבוד אל דא כבוד כלה דאיקרי אל וכו' בכל יומא שתא אקרי אל. ולכן בא ז' כבשים כנגד יעקב וכן ז' כנגד בניו שיכניסו קדושה לחג כמו כל המועדים:
3