פרי צדיק, פורים ו׳Peri Tzadik, Purim 6
א׳על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ולכאורה יש להבין למה קראו שם הימים על הענין שהיה הצרה כש"נ והפיל פור גו' להומם ולאבדם. ולמה לא קראו הימים על שם הנס כמו פסח על שום שפסח כו' ובתורה חג המצות על שום שלא הספיק בצקם כו' חג הסוכות כי בסוכות הושבתי וגו' בהוציאי וגו' הכל על שעת היציאה והגאולה והכא הפור הוא בשעת הגזירה. אכן הענין הוא כי באמת זה הפור שחשב המן לרעה היה בעצמו לטובת ישראל כי פור המן נהפך לפורינו. דאיתא (מגילה י :) ריב"ל פתח כו' והיה כאשר שש וגו' כן ישיש להרע אתכם. ופריך ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים הוא כתיב בצאת וגו' לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים ואר"י כו' מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. אמר ר"א הוא אינו שש אבל אחרים משיש כו' ופירש"י וכשנתחייבו כליה בימי המן היו אויביהן שמחים ע"ש. והדבר צריך בירור מה ענין פתיחה זו למגילת אסתר שהפתיחה הוא לבאר ענין המגילה וזה לא שייך כלל להאי פרשתא ומאי נ"מ מזה שמשיש האויבים לפירש"י. גם למה נצרך לכתוב בתורה שמשיש את האויבים הלא זה אינו מענין העונש דמאי נ"מ לענין העונש אם ישמחו האויבים וגם מה שייך ע"ז הדמיון כאשר שש להיטיב כן ישיש וגו' ומה דמות יערוך זה לזה ושם הוא שמחה באמת לפני הקב"ה ואיך שייך לדמותו ולומר כן וגו'. גם מה שהקשו בגמ' ומי חדי הקב"ה כו' כפי הפשט דקאי על ישראל ולמה הוצרך להביא ראיה ממה שלא נאמר כי טוב בהודאה דקרא במלחמת יהושפט על עמון ומואב. ומדרשא דלא קרב זה אל זה דהוא דרשא בעלמא ושם מדבר ממצריים. והלא כמה פסוקים מפורשים דהקב"ה לא די שאינו שמח אלא עוד מצטער בצרת ישראל כש"נ עמו אנכי בצרה וכ' בכל צרתם לו צר וכתוב צדיק ונושע הוא ואז"ל (מדברי תורה סו"פ אחרי) ומושיע אין כתיב אלא צדיק ונושע הוא כביכול הוא נושע ומייתי מכמה קראי ע"ש. ואיתא (מגילה כט.) שבכ"מ שגלו גלתה שכינה עמהן שנאמר למענכם שלחתי בבלה וכשנגאלין שכינה עמהן כמש"ש והשיב לא נאמר אלא ושב. והרי דהקב"ה כביכול מצטער בצרתם ואיך ס"ד שישמח ח"ו ולמה הוצרך ראיה. אבל הנה בתורה כ' כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם וזה תימא איך שייך בישראל לומר להאביד הלא כל העולם נברא בשביל ישראל שנקרא ראשית וגם בשביל התורה שקבלו ישראל וכמ"ש (שבת פח.) שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין כו' ואם ח"ו להאביד יחרב העולם. וכתיב ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ונאמר כן יעמד זרעכם ושמכם ונאמר אם ימדו שמים וגו' גם אני אמאס בכל זרע ישראל וגו' ואיך יצויר ח"ו להאביד ולהשמיד. אך מצינו בדברי יצחק לעשו והיה כאשר תריד ופרקת וגו' ופירש"י תריד לשון צער שתצטער על הברכות כשיעברו ישראל עה"ת אז ופרקת. ויש להבין למה כ' והיה שאז"ל (ב"ר פ' מב) והיה לשון שמחה ומה זו שמחה וטפי היה שייך לשון והיה במה שנאמר ואת אחיך תעבוד. אכן שמעתי מרה"ק זצוקלל"ה שאמר ע"ז שבעת שמגיע ירידת עשו אז מענה ומיצר לישראל ביותר ותיכף יש לו ירידה וזש"נ כאשר תריד בזמן ירידתו ופרקתו עולו וגו' ואדרבה יהיה מיצר לישראל ותיכף יהיה ירידתו בלא תקומה ועל כן אמר לשון והיה שאז הוא שמחה לישראל. ותכלית ירידתו בעת התרבות קדושת ישראל וקודם קבלת התורה היתה מלחמת עמלק מצד שהרגיש שעתידין ישראל לקבל התורה והתחזקה קליפת עמלק להרחיק את ישראל ח"ו מקבלת התורה ותיכף היה לו ירידה ויחלוש יהושע את עמלק וגו'. והשי"ת עוררו לזה כדי להחליש כמו שהוא הראשית גוים וכח היצר הרע כמ"ש בזוהר הקדוש (שלח קס א) וצריך להחלישו ולהורידו קודם קבלת התורה ועל ידי זה יהיו ישראל מוכנים לה. וכמו כן לעתיד קודם ביאת המשיח ירגישו כל הקליפות התרבות קדושת ישראל שאז יהיה תכלית שלימות קדושת ישראל ועל כן אז תתעורר מלחמת גוג ומגוג דאז"ל (מדברי תורה סו"פ קרח) גוג ומגוג בגימטריא שבעים שהם שבעים אומות. שיאסוף כל הע' אומות והשורש יהיה ע"י עשו וכמ"ש (יומא י.) דאין ב"ד בא עד שתפשוט בכל העולם כולו תשע חדשים מקרא דעד עת יולדה ילדה והחבלי משיח כמו חבלי לידה ואז יהיה בית עשו לקש שילהט אותם היום הבא ויהיה מחיית עמלק לגמרי ולא יהיה שריד וגו' וכל הע' קליפות יבוער לגמרי שיבוער כל הרע וכדכתיב ה' בדד ינחנו וגו'. וכן היה בענין פורים שהרגישה הקליפה דעמלק קדושת ישראל שבא הזמן שיקבלו תורה שבעל פה מאהבה כמ"ש (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורוש והיינו לתורה שבעל פה שע"ז היה כפיית הר כגיגית (כמ"ש תנחומא נח ג) ועז"א ליהודים היתה אורה בה' זו תורה שבעל פה כמו שאמרנו כ"פ. שאז היה התחלת תורה שבעל פה ע"י אנשי כנסת הגדולה ועל זה היה התגברות המן שרצה להומם ולאבדם והפיל פור הוא הגורל והגורל הוא מן השמים כש"נ בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו ונפל הגורל על אדר כי באמת היה רצונו ית' למחות זכר עמלק דיעקר מחיית עמלק ע"י התורה שבעל פה. והזמן לזה בחודש אדר על פי מ"ש (ב"ב קכג :) שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף וחודש אדר כנגד יוסף הצדיק כמ"ש בס' קדושת לוי לפי שאדר הוא לפעמים ב' חדשים וכן יוסף נמנה פעמים לב' שבטים ולזה היה הסיבה שיפיל גורל ומן השמים נפל על אדר כדי למחות זכרו באדר ובלעדי הגורל מי יודע אם היה בדעת המן מוסכם על חודש אדר דייקא. והפור שנפל על אדר זה מעיד שגם התחלת הגזירה הכונה היה על מחיית עמלק ולא ח"ו על היהודים. והפור היה על הישועה דנהפוך הוא דישלטו היהודים המה בשונאיהם וזה היה מצד הפור שרצה להרוג ולאבד וגו' וע"י זה היה פתחון פה לאסתר לבקש על עמה ולעשות מחיית עמלק שבלא גזירת המן מקודם להרוג את ישראל לא היה שייכות שתבקש להרוג אותם בלא טענה רק ע"י שגזר המן להרוג ולאבד את ישראל ח"ו היה השייכות לבקש שישלטו המה בשונאיהם ושיהפכו הכתבים הראשונים. וזה ענין הפתיחה בפ' והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם וגו' כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם כי הגזירה להאביד הוא דבר שאי איפשר כלל שהרי נשבע הקב"ה שלא להאביד את ישראל (וכ"כ בזוה"ח תבא ע"ש) אבל הכונה בזה הגזירה דיהיה נהפוך הוא ועל ידי זה יהיה להאביד את עשו ועמלק והוא שמחה כמו השמחה דלהטיב אתכם דגם זה הוא להטיב עוד יותר וכנ"ל על מה שנאמר והיה כאשר תריד וגו'. ועל כן כ' בשניהם והיה שהוא לשון שמחה. כי באמת לא יגע בהם רע בישראל רק מצד שמצירים לישראל יהיה להם הירידה בשלימות וישראל יתקרבו על ידי זה יותר לקדושתו ית' וכמ"ש (מגילה יד.) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וכו' שנתנבאו להן לישראל כו' ועי"כ יראו ישראל במפלתן וז"ש בגמ' בלשון כן ישיש להרע אתכם תחת מה שנאמר בפסוק להבאיד וגו'. ורמזו בזה ע"פ מה שמצינו במצרים שקודם הגאולה התגברה קליפת מצרים וביטל פרעה מהם את השבת וכמ"ש (שמות רבה פ' ה) ומצד זה התנצל משה רבינו ע"ה ואמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. היינו שעשה אותם רעים שביטל מהם קדושת השבת (ונת' שמות מא' ג וארא מא' ז) וכן רמזו בגמרא בלשון להרע אתכם והיינו התגברות העכום שרוצים להרחיק את ישראל מקדושת השי"ת ואמנם הקב"ה שמח בזה כי אדרבא תוקף הגזירה יגרום לקרב ישראל לאביהם שבשמים ביתר שאת. ומה שירצו להאביד ולהשמיד אתכם יהיה נהפוך הוא וכמו שהיה בימי המן. ועל זה פריך בגמרא ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים היינו העכו"ם אף שמפלתם במשפט כמו במצריים שנטבעו מדה במדה כאשר גזרו היאורה תשליכוהו ומכל מקום אין הקב"ה שמח ועל זה מייתי הדרשה דלא קרב זה אל זה שלא הניח למה"ש לומר שירה מעשי ידי טובעין בים כו' וכן מהא דלא נאמר כי טוב בהודאה דמלחמת יהושפט בעמון ומואב שרדפוהו ועל זה מתרץ הוא אינו שש אבל אחרים משיש דכ' כן ישיש והיינו שישמח וישיש את ישראל שישמחו במפלתן כמו בהמן כנ"ל. וז"ש אחר כך בגמרא הפתיחה זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו וגו' בימי מרדכי ואסתר שאין המכוון כל אפסי ארץ על האומות שהם לא הכירו הנס שיהיה קרוב לטבע וכמו שאמרנו (מא' ד) רק המכוון כל אפסי ארץ היינו נפשות ישראל הפחותים והשפלים ג"כ הכירו אז חסדו ואמונתו שהכירו האמת שהכל היה מצד ישועת אלהינו שלא היה דרך הטבע שמלך גדול יהרוג אשתו מחמת שלא שמעה לו לעשות תועבה ואחר כך יקח אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה והכירו אפילו הנפשות הפחותות שהכל מיד ה' היתה שיהיה מחיית עמלק ולהרבות קדושת ישראל באור תורה שבעל פה כנ"ל. ובודאי אם היה רצונו ית' למחות זכר עמלק לגמרי היה יכול לאבדו כרגע אמנם רצונו ית' שיהיה המלחמה מדור דור שבכל דור יתגברו ישראל לעקור הקליפה דעמלק וינצחו אותו וכמ"ש (מדברי תורה תצא ד) אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו למעלה היינו שרצונו יתברך שבכל דור ילחמו ישראל נגד קליפה זו וינצחוהו ע"י עזר ה' ועל ידי זה יזכו אחר כך להגאולה שלימה והמחיית עמלק בשלימות ולא יהיה שריד וגו'. וזה שאמרו (מגילה ז :) מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן כו' שכ' בפע"ח (שער יט פ"ו) שיש ניצוץ של קדושה בכל קליפה המחייה אותה ואם יסתלקו ממנו לא יושאר לו חיות ויתבטל לגמרי מיד ואנו רוצים שגם לאותו הניצוץ יגיע לו חיות לעצמו מזה ההארה דיום זה אבל לא שיגיע כ"כ להאיר הקליפה ועל כן מיחייב אינש לבסומי עד דלא ידע ואולי מתוך השכרות יתברך גם אותו ניצוץ שבקליפה אבל לא תהיה ברכה שלימה בכוונה שאז ח"ו יאיר גם אל הקליפה ע"ש. ומצד שנתברך בטעות ישכח בנפשות ישראל לנצחו ולהתגבר נגדו ולמחות זכרו כי הברכה היתה בטעות רק מצד השכרות. ובאמת אפילו בשעת שכרות נפשות ישראל מדובקים בקדושתו ית"ש וכמ"ש בגמרא (שם יב :) שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות ורק בשגיאה יצאה הברכה מבלי דעת ועל כן יש לנו כח להלחם כנגדו ולנצח אותו בכל דור ודור ולמחות זכר עמלק:
1