פרי צדיק, ראש חודש אדר ה׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Adar 5
א׳כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה (כמ"ש תענית כט.) להבין ענין ריבוי השמחה באדר והלא חודש אדר מותר בהספד ותענית ואומרים בו תחנון. אך עיקר שמחה כשמקבל עליו הישראל עול מלכות שמים וכשקשור בשורש בהשי"ת מזה בא השמחה וכש"נ ישמח ישראל בעושיו הוא כשמכיר שה' עשאנו כש"נ הוא אביך וגו' הוא עשך וגו' בני ציון יגילו במלכם כשמקבלין עול מלכות שמים יגילו היפך עול בו"ד שהוא לעול. וז"ש (ברכות ל :) חזייה דהוא קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב כו' א"ל בכל עצב יהיה מותר כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא ולכאורה אינו מובן התשובה. רק לפי שבשעה שמניח תפילין נושא עליו עול מלכות שמים גם תפילין שבראש שמרמז לבחינת כ"ע שהוא קרקפתא דתפילין ומורה שהישראל קשור בשורש ואז בא השמחה כש"נ ישמח ישראל בעושיו וגו' במלכם. וזש"נ עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה וכ' בתריה הוא עשנו ולו אנחנו וגו' ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א קכ ב) כתיב באל"ף וקרי בוא"ו כו' והיינו דפי' הו"א עשנו שמרמז על עתיקא דאתכסיא דאקרי הו"א (כמ"ש זח"ג רצ א) וזש"נ ולאל"ף אנחנו וכמ"ש בזוהר הקדוש לא באל"ף אתר עלאה יתיר והיינו אלף פל"א עליון שישראל קשורים בשורש ועל ידי זה בא השמחה ורננה. ומהאי טעמא דרשו בספרי (בהעלותך) וביום שמחתכם אלו השבתות דביו"ט יש מצות שמחה מה שאין כן בשבת שאין בו מצות ושמחת רק הישראל כשמקבל עול מלכותו יתברך בשמירת שבת על ידי זה ישמחו במלכותך וכו' וזהו שמחתכם דייקא. גם בשבת יש בו התגלות עתיקא שישראל קשורים בשורש ברצון העליון בראשית וכו' ואז בא השמחה ממילא. וז"ש בגמ' (שם) הלכך וכו' ולימצי נפשיה באדר דבריא מזלא קדישא היינו עתיקא וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג עט ב) ותתפלל על ה' על דייקא בגין דבנין במזלא קדישא תליין וכן השלך על ה' יהבך ע"ש. והיינו דקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין (כמש"ש סה ב) וזהו על הוי"ה דייקא והוא מ"ש בגמ' (שבת קנו.) אין מזל לישראל דמדת אין עתיקא דאתכסיא דאקרי אין כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב סד ב) הוא מזל לישראל והיינו שקשורים בשורש כמ"ש הרמ"ע נפש האב מזל לבן וזהו הו"א עשנו ולאל"ף אנחנו ואז מרבין בשמחה. וענין בריא מזליה מורה שהוא חזק ודבר קיים לעד שלא יבטל מלשון בריא אולם והיינו שבחודש זה הזמן לזכות לבחינה זו שיהיה לעולם שפת אמת תכון לעד. וז"ש בסי"צ שחודש אדר נוצר באות ק' בשחוק. והוא על פי מ"ש בגמרא (שם קד.) קו"ף קדוש שרומז שישראל קשורים בשורש בהשי"ת יוד רומז לחכמה שהוא קודש עלאה ותגו של יוד רומז למזלא אי"ן שהוא כ"ע וכאמור. ובחודש זה נולד משה רבינו ע"ה שא' (סוטה יב.) שכשנולד נתמלא הבית כולו אור שהוא הוריד התורה ואורייתא נפקת מחכמה מאתר דאקרי קודש (כמ"ש זח"ב קכא א) מאמר יהי אור וה"פ אורה שבמאמר זה כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש בב"ר) ונקרא תורת משה. ומשה רבינו ע"ה הראשון שנזכר בו קדושה במקום בסנה. ואחר כך הוריד הקדושה בכל נפשות ישראל במתן תורה דכ' ואתם וגו' וגוי קדוש. ובניסן דאמרו (במכילתא וזה"ק בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והיינו שזכו להתגלות עתיקא. וחודש אדר הכנה לזה וזה שנאמר באדר ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' דכ' שמחה אחר אורה דעיקר השמחה כשזוכין לאור י' חכמה מיהי אור וקוצא דלעילא כ"ע כנ"ל. ובגמ' (מגילה טז :) דרשו אורה זו תורה שמחה זה יום טוב דכשזוכין לתורה זוכין לאור כי טוב שעל זה מורה יום טוב שמופיע בו אור כי טוב ועל כן אמרו דכשם שבאב ממעטין בשמחה שנתמעט האור כך כשנכנס אדר מרבין בשמחה. והנה בזוהר הקדוש (תרומה קנ"ב א) איתא טית נהירו דחיין בכל אתר כו' את דא משניא מאת ק' ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא וסימניך איש לשון בל יכון בארץ את ט' אתיישבא בכל דוכתא וכו' כמה דאת דא שלטא באתר דא ה"נ שלטא את אחרא באתר דגיהנם חת ק' ע"ש ובס' יצירה איתא דאב נוצר באות ט' ואדר באות ק'. והענין בזה על פי מה שאמרנו בישוב קושית הריטב"א ז"ל עמ"ש (יומא נד :) בשעה שנכנסו אומות העולם להיכל ראו כרובין המעורין זה בזה וכו' והקשה מדאמרינן (ב"ב צט.) שכשאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית וה"ה בכרובים דצורתא כדמוכח ביומא דמראין להם כרובים דצורתא כדמוכח ביומא דמראין להם כרובים דצורתא ראו חבתכם וכו' ואם כן בזמן החורבן שלא היו עושין רצונו של מקום איך ראו אותם מעורין זב"ז. ואמרנו שתיכף בשעת החורבן כשראו ישראל שנכנסו אויבים להיכל אשר לא האמינו מקודם מיד עשו כולם תשובה ונעשו ישראל תיכף בגדר עושין רצונו יתברך ונעשו הכרובין זה בזה פניהם איש אל אחיו ובירושלמי (ברכות פ"ב ה' ד) ובמ"ר (איכה א' ע) איתא שבט"ב ביום החורבן נולד תיכף משיח והוא מטעם הנ"ל. רק לא היה עדיין הזמן להיות התיקון כהוגן אבל עכ"פ היו ישראל בגדר עושין רצונו של מקום. וזהו שנוצר חודש אב באות ט' שהוא נהירו דחיין בכל אתר מאור כי טוב שאז באמת זרח האור. וחודש אדר נוצר באות ק' ששולט באתר דגיהנם שהוא חושך וצלמות אבל הוא רק חשך לפושעי עכו"ם הפושעים בי דפשעי ואזלי ואפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה מה שאין כן פושעי ישראל שמדי שבאין לגיהנם כרגע מורידין דמעות כמעין ומכבין אש להשי"ת ומיד אתא אאבינו ע"ה ומסיק להו (כמ"ש עירובין יט.) ולהם נקרא אור דגיהנם כמ"ש בגמרא (פסחים נד.) וזוהר הקדוש (ח"ג לד ב) שבישראל אות ק' מורה קדוש כמ"ש בשבת. וחודש זה ונהפוך הוא שנהפך הק' אתר דגיהנם לק' קדוש. ובגמ' (מגילה יא.) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר והיינו דאף הרחוקים מה' שהם מכונים כל אפסי ארץ ראו אז והכירו הנס שהוא ישועת ה' שנהפך שעל ידי הגזירה דייקא זכו לעשות מחיית עמלק מה שלא היה אפשר בלעדי הגזירה לבקש להשמיד ולהרוג העמלקים כמובן. וכן היה שנהפך ק' אתרא דגיהנם שהוא חשך לק' קדוש שמורה על בחינת חכמה מאמר יהיה אור כאמור. ובניסן גם כן היו נסים שלא כדרך הטבע ואדרבא נסים גדולים רק אז לא נהפך הגזירה לישועה מה שאין כן באדר שהגזירה עצמה נהפך לישועה והחשך לאור וזה הוראת אות קו"ף כנ"ל. והמן שמח כשנפל הפור באדר בירח שמת בו משה והיה סבור שבו הזמן לכביית האור ח"ו ולא ידע שבו נולד משה (כמש"ש יג :) שכשנולד נתמלא הבית אור והוא הוריד התורה אור והקדושה לישראל שנקראו גוי קדוש במתן תורה ועל זה בא הוראת הק'. ועל כן מרבין בו בשמחה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה שהוא חזק שלא יבטל לעולמי עד הו"א עשנו ולאל"ף אנחנו ומזה בא השמחה כמו שנאמר עבדו את ה' בשמחה:
1