פרי צדיק, ראש חודש אדר ו׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Adar 6
א׳בס' יצירה בכל חודש הלשון המליך אות פלוני בכח פלוני והמכוון בזה שיהיה הכח בצד אופן הטוב שכל הכחות יש בטוב ובהיפך ח"ו. וכן חודש אדר אמר המליך אות ק' בשחוק כו' אדר בשנה היינו דיש שמחה ושחוק דכתוב לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה והמליך אות ק' שיהיה שמחה ושחוק טובה. וכן את ק' דאמרנו מהזוהר הקדוש (תרומה) דאיתא דאת ק' לא מתיישבא בדוכתא וסימניך איש לשון בל יכון בארץ והיינו שרומז על הנחש שכן דרשו (ב"ר ר"פ כ) פסוק זה על הנחש. ואיתא בזוהר הקדוש דאת ק' שלטא באתר דגיהנם. והנחש הוא הביא עצב לעולם בעצב תלדי בנים בעצבון תאכלנה. והשמחה היפך העצב והיינו שמחה טובה כדש"נ שמחו צדיקים בה' ישמח ישראל בעושיו וגו' ישמח לב מבקשי ה' כשהוא אך מבקש להשיג אור וקדושת ה' אף שלא זכה להשיג עדיין מכל מקום זוכה לבחינת שמחה. ועיקר השמחה לישרי לב שמחה כשזוכין ליישר הלב שיהיה לב אחד לאביו שבשמים. וכשזוכין להתגלות עתיקא כשקשור בשורש וכמו שאמרנו על מ"ש (ברכות ל :) אנא תפילין מנחנא (ונת' מא' ה) ובחודש זה כתוב ליהודים היתה אורה וגו' ודרשו (מגילה טז :) אורה זו תורה והיינו תורה שבעל פה שנקראת אורה לשון נקיבה שמקבלת האור מתורה שבכתב. והוא מ"ש (תקו"ז תי' יט ובהקדמה) כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו ובגמרא (כתובות קיא :) אור תורה מחייהו והמכוון א' על טלא דעתיקא שהוא טל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים והיינו טל תורה דבעל פה כדמוכח בגמרא (שבת פח :) שיצאה נשמתן מאור תורה שבכתב ובטל החיה אותם ע"ש. וכן שמחה זה יום טוב שבו הופעה מאור כי טוב ומורה גם כן על אור הגנוז קוצא דיוד דלעילא וכמו שאמרנו ושמחה היפך עצב היצר הרע. וששון זו מילה גם כן מורה שישראל קשורים בשורש שמלין תינוק בן ח' ימים ושלא מדעתו ונעשה ישראל ונכלל בכלל ועמך כולם וגו' דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק וזש"נ שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב וזה מורה על קדושת המילה שבא דרך מציאה שלא ביגיעה וסדר הנהוג. ויקר אלו תפילין שבראש שמורה גם כן על שקשורים בשורש (כמו שנת' מא' ה) וז"ש המליך אות ק' בשחוק שיהיה ק' הטוב שמורה קדושה ואור בשחוק ושמחה ולא ק' של איש לשון וגו' השולט בגיהנם. שהוא הנחש שהביא עצב ועצבון. ואמר בשחוק עדש"נ אז ימלא שחוק פינו שכשזוכין להתגלות בחינת עתיקא שרומז א"ז הותר גם למלא שחוק פיו (וכמו שנת' חנוכה מא' יט ולמעלה מא' ב ומא' ד). וי"ב חדשי השנה מיוחסים לי"ב שבטים והאריז"ל חשבם כסדר הדגלים וחשב אדר לנפתלי ומולך על השחוק. והוא עדש"נ נפתלי שבע רצון וגו' ובעולם הזה אין שביעה כדכתוב אוהב כסף לא ישבע כסף ואיתא (קה"ר א' יג) אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו וכו' ושבע רצון היינו שהשי"ת משפיע בו רצון ועל ידי כן הוא שבע וכן איתא (בספרי ברכה) מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו וכו'. ובגמרא (שבת כה :) איזהו עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו ופירש"י שמח בחלקו כו' וכלשון המשנה דאבות איזהו עשיר השמח בחלקו. ובזוהר הקדוש (ח"ב סב א) על פ' ומשביע לכל חי רצון מאי רצון ההוא רצון דאשתכח מעתיקא קדישא כו' דמדה א' עתי"ק רצון העליון וכנגד זה מאמר בראשית דלא כתיב ביה ויאמר שאין בו שום תפיסה והוא נעלם מכל רעיון והוא רצון העליון דהתחלת התגלות הבריאה ממאמר יהי אור שכנגד חכמה שיהיה תפיסה מה מבחינת חכמה כח מ"ה. וזהו שבע רצון. ומלא ברכת ה' דכל הברכות כלולים בהני ג' חיי בני ומזוני דלאו בזכותא תליין אלא במזלא (כמ"ש מו"ק כח.) ומזלא קדישא היינו עתיקא (כמ"ש זח"ג עט ב ונת' מא' ה) וכיון שהוא שבע רצון מעתיקא הוא מלא ברכת ה'. וכן נדרש (ב"ר ר"פ יא) ברכת ה' היא תעשיר על יום השבת מהאי טעמא שיש בו בשבת התגלות עתי"ק. וכתוב ולא יוסיף עצב עמה שאין שלטון ביום השבת להנחש שהביא עצב לעולם. ואיתא (שבת שם) ר"ט אומר כל שיש לו ק' כרמים וק' שדות וק' עבדים ו' זהו עשיר. ומספר מאה שאמר הוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קסא א) לחד מ"ד דהוה לבן משכח בגיניה דיעקב בכל ירחא מאה עאנין ומאה אמרין ומאה עזין ע"ש וס"ל דברכת ה' מאה. וכן ע"ס כשכל א' כלול מעשר עד עתיקא הוא מאה (ונת' סו' מא' ד) וכשיש לו מאה מכל מין וק' עבדים לעבוד בהן והוא יהיה פנוי לעמלה של תורה הוא עשיר מלא ברכת ה'. וז"ש ומולך על השחוק כיון שזוכה לרצון מעתיקא הוא בבחינת א"ז ימלא שחוק פינו. ובאמת פסוק פותח את ידך צריך פירוש שמתחיל בנסתר פותח. את ידך לנוכח. ומשביע נסתר. והוה ליה לומר תפתח ידך ותשביע לכל וגו'. אך נראה דקאי על מה שנאמר עיני כל אליך ישברו וגו' ועל זה אמר שהבוטח בה' ומקוה לך הוא פותח. את ידך ומשביע וגו'. וזה גם כן עסק חודש זה להיות מסתכל להנותן ולבטוח בה'. והאריז"ל כתב דר"ת פותח את ידך פא"י גימט' הוי"ה אדני. וזה נגד ולהיפך מקליפת עמלק דאיתא (מדברי תורה תצא ושוח"ט תהלים ט) שכ"ז שעמלק בעולם אין השם שלם ואין הכסא שלם והיינו דבכסא חסר אל"ף פל"א עליון וכ' עד די כרסוון רמיו יומין יתיב וכשנעלם הא' פל"א עליון כביכול אין יושב על הכסא. ואין השם שלם שחסר היחוד די"ה בו"ה. והבוטח בה' גורם היחוד והתגלות רצון מעתיקא כנ"ל. וז"ש דאדר ניתן לנפתלי ומטעם שהוא שבע רצון דאשתכח מעתיקא ועל כן מולך על השחוק כנ"ל. והוא מלא ברכת ה' שמרמז על יום השבת כמ"ש בב"ר ובשבת הזמן למחיית עמלק ואומרים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו דאז התגלות עתיקא. ועל כן אומרים במוצאי שבת ליהודים היתה אורה וגו' ויקר. שכולם מורה על התגלות עתיקא כמו שאמרנו. כן תהיה לנו:
1