פרי צדיק, לראש חודש אלולPeri Tzadik, Rosh Chodesh Elul
א׳איתא בס' יצירה המליך אות י' במעשה וכו' ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זו"נ. הענין דידוע דהשם הק' הוי"ה ב"ה מרומז בו הע"ס ואות י' מרמז על חכמה ואי' בפתח אליהו חכמה מוחא דאיהו מחשבה מלגאו. ואפשר שע"ז רמז רש"י ז"ל בפירושו ע"פ אז ישיר שכתב למדנו שהיוד ע"ש המחשבה נאמרה. וכן אי' (מנחות כ"ט:) שהעוה"ב נברא ביוד. ואמר שהמליך אות י' במעשה היינו שהמעשה יהיה ע"פ החכמה. ויד שמאל מורה על פעולוח ההיפך מהטוב דבכל מקום מורה ימין על דרך הטוב ושמאל על ההיפוך כמו שא' (ברכות ס"א.) גבי כליות ומסתברא דשל ימין לטובה ושל שמאל לרעה דכתיב לב חכם לימינו וגו'. וכן דרשו (שבת ס"ג.) בשמאלה עושר וכבוד למשמאילים בה והיינו שאין להם כונה לש"ש. וכן אמרו במד"ת (סו"פ משפטים) שמאל שאינה פשוטה במצות וכו' ימין שהוא פשוטה במצות מפלת וכו'. וזה כוונת הס"י דאף יד שמאל היינו פעולות שאינם מעשה המצות מ"מ יהי' באות י' היינו ע"פ החכמה. וע"ז נא' כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כחך היינו ע"פ החכמה שהוא אותיות כח מה כמו"ש בתיקונים. מה מורה על התחלת ההכרה שנקרא מה כמ"ש בזוה"ק בהקדמה מה ידעת מה אסתכלת מה פשפשת וכו'. והנה באדם יש ג' מדרגות [לבד מדרגת נשמה לנשמה שהוא מאצילות ששם כולו טוב] והם נפש רוח נשמה כנגד עשי' בריאה יצירה. ומשכן הנפש שהוא מעשי' הוא בכבד כמו שנא' כי הדם הוא הנפש ואי' (בכורוח נ"ה.) זכרותא דדמא כבדא והוא רובו רע. שהג' מדריגות הם כנגד ג' הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד והדם הוא קליפת עשו שא' במד' שהוא שונא דמו של אדם בגופו והוא כנגד קלי' הכעס וכמו שא' (ברכות ס"א:) כבד כועס והוא שורש כל הקליפות כמו שא' (ב"ב נ"ח:) בריש כל מרעין אנא דם וברע"מ פנחס דכבד הוא דרגא דעשו. רק בישראל יש נפש דקדושה דיש רוגזא דרבנן דטב איהו לכל סטרין כמו"ש (זח"ב קפ"ב ב') וא' (תענית ד'.) האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא בי'. ומשכן הרוח בלב והוא מיצירה דחציו טוב וחציו רע ובלב יש ב' חללים לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והוא כנגד קלי' התאוה וכשיש לו בזה כוונה לש"ש הוא מלב חכם לימינו. ומשכן הנשמה במוח והוא מבריאה ושם רובו טוב והוא כנגד קליפת הכבוד שהוא הגאוה שהוא שורש היצה"ר שנברא בעולם כמ"ש האר"י הק' במלכין קדמאין דעיקר הוא הגיאות דכל אחד אמר אנא אמלוך וזה נסתעף ממה שהי' כונת תחלת הבריאה שיהיה אומה ישראלית שיכירו כח מלכות שמים שהוא מלך העולם וכתיב בי' ה' מלך גאות לבש שהלבוש היה כעין גאות מזה נסתעף הגאות בהבריאה דכתיב בצלמנו כדמותנו. רק באמת נצרך הגיאות ג"כ לעבודת השי"ת כמו שנא' ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה' שהאדם צריך לידע שמעשיו ותורתו עושים רושם למעלה כמו שנא' תנו עוז לאלהים וכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם כמו שא' (סנהד' ל"ז.) והוא כעין גאוה. ובאמת כל העולם נברא בשביל כל אחד מישראל שלא ברא הקב"ה עולמו אלא כדו שייראו מלפניו (שבת ל"ב:) והיראה בא מכח שמכיר מדת מלכותו ית"ש כמו שנא' אם אדונים אני אי' מוראי. וזה הי' ע"י קבלת התורה שקבלו אז עול מלכותו ית"ש ואם הי' חסר אחד מישראל הי' עיכוב לנתינת התורה כמו שא' (מ"ר תבוא) אלו היו ישראל חסרין אפי' אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן דכתיב וכו'. והוא מפני שהיה מספר מכוון נפשות ישראל שנצרך כ"כ לקבלת התורה שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה אות או חלק מאות כמו שכתבו הרמז ישרא"ל נוט' יש ששים רבוא אותיות לתורה. והיינו שאות אחד מורכב מאיזה אותיות ואם היה התורה חסרה אות אחד או לא נכתב כתיקונו הס"ת פסולה ולכאורה זה נראה כמין גאוה. רק באמת נצרך לעבודת השי"ת כנ"ל לדחות פיתוי היצה"ר שכל עבודתו לא נחשב לכלום והוא מקלי' עציבו דטחול. אך לפעמים מהלב כסיל יוכל לכנוס למוח להכניס גאוה פסולה ח"ו ע"ז בא המצוה בחפילין של ראש שהוא כנגד כתר נשמע היינו שיכנסו ד"ת ללב כמו שנא' שמעו ותחי נפשכם וכתיב נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. וע"י שיכנסו ד"ת ינצל מגאוה פסולה שאין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (סוטה כ"א:) וד"ת נמשלה למים מה מים מניחין מקום גבוה וכו' ואין ד"ת מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה (תענית ז'.). ואין הפירוש במי שהוא כלי ריקן ולבו פנוי מד"ת שאין לו במה להתגאות כמו ששמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל על המשנה (סוכה י"ג.) אזוב ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי. אזוב כוחלי היינו שהוא עניו צבוע ואזוב מדברי שהוא ריק כמדבר ואין בו כלום ואין לו במה להתגאות. רק מי שהוא באמת מלא תורה רק יודע ומכיר שהכל הוא מהשי"ת שהוא חנן אותו בתורה מאהבתו כמו שאנו אומרים אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת תורה ומצות וכו' אותנו למדת וכמו שאמר משרע"ה ונחנו מה וע"ז נא' והחכמה מאין תמצא. וזהו התפילין של ראש בחי' כתר נשמע. ותפילין של יד על יד כהה יד שמאל שמורה שאף המעשים שביד שמאל שאינם מעשי המצות ג"כ יהיו מקושרין בהשי"ת והוא כנגד הלב לשעבד תאות ומחשבות לבנו לעבודתו ית"ש:
1
ב׳וע"ז אנו מברכין הב' ברכות אוזר ישראל בגבורה ועוטר ישראל בתפארה שבשניהם הוזכר ביחוד לישראל דייקא וכ' הט"ז (או"ח סי' מ"ו סק"ב) מיוחדים לישראל עיי"ש. והיינו דכיסוי הראש אי' (שבת קנ"ו:) כסי רישך כי היכא דתהוי עלך אימתא דשמיא וכן אי' (שם ע"ז:) סודרא סוד ה' ליריאיו דהיינו סודר שדרך חכמים לעטוף כפירש"י ז"ל. וכשיש לו כונה לש"ש בזה הוא ג"כ בבחי' עטרה על הראש כמו"ש (קידושין ל"א.) אמר שכינה למעלה מראשי. וכן אוזר ישראל בגבורה על החגורה שהוא כנגד הלב כמו שא' (ערכין ט"ז.) אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתי' שהי' האבנט כנגד אצילי ידיהן שנא' ולא יחגרו ביזע (כמ"ש זבחים י"ט.) ואמר שם זמנא חדא וכו' ממלכת כהנים וכו' אקיים בך והי' מלכים אומניך. וע"ז מברכין אוזר ישראל בגבורה שהוא כנגד הלב שיוכל להגביר על הלב כסיל לשמאלו כמ"ש איזה גבור הכובש את יצרו וישראל צריך לחגורה שלא יהי' לבו רואה את הערוה והוא לש"ש. וכש"כ מצות תפילין שהם מעשה המצות ומברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו שהם בודאי בבחי' כתרים והם כנגד כתר נעשה ונשמע. רק בשעת מ"ת שהקדימו נעשה לנשמע ויצאה ב"ק מי גילה לבני רז זה שמלה"ש משתמשין בו וכו' והיינו דבמלאכי השרת יתכן אצלם להקדים עשי' שאין להם יצה"ר ואין להם כח לעשות רק רצון הבורא ית"ש למה שנבראו. אבל האדם שהוא בעל בחירה הי' צריך שיוקדם נשמע שיכנסו ד"ת ללב ואח"כ יוכלו לקשר הנעשה ג"כ בהשי"ת. אך באמת כן הי' הבריאה שיהי' בחירה שיהי' היום לעשוחם ומחר לקבל שכרם (כמ"ש ע"ז ד':) שאם לא הי' בחירה לא הי' מקום לשכר וכמו שא' על ימוח המשיח שדרשו (שבת קנ"א:) שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם זכות וחובה כיון שלא יהיה יצה"ר. אבל בשעת מ"ת אמרו ישראל שרוצים לעשות רצון הבורא ית"ש בלא שום תגמול שכר וכמו שאמרו אנשי כנסה"ג לא איהו בעינן ולא אגרי' בעינן (יומא ס"ט.) וזה שהקדימו אז נעשה לנשמע. ואז במ"ת באמת השיגו זאת המעלה כמ"ש (במד"ר שה"ש פ"א) כששמעו דבור אנכי נתקע ד"ת בלבם וכששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם. ולכן אז קשרו להם ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע שמאחר שגם המעשים יהי' קשורים בהשי"ת ולא יהי' אופן להיות נגד רצון השי"ת אז נעשה כתר מזה אף כנגד דבור נעשה. אך אח"כ כשאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וחזר להם היצה"ר למקומו ע"ז נתנו להם תפילין של ראש כנגד כתר נשמע והוא בחי' כתר על הראש. והיינו כשיכנוס הקדושה ללב כמו שפירש הרב זצלה"ה מה שאמרו הלשון בגמ' אלו תפילין שבראש ולא אמרו שעל הראש שהכוונה שעיקר הוא שיכנוס למוח וללב ואז הוא נעשה בחי' כתר כמו שנדרש (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וכו'. ותפילין של יד על יד כהה לקשר מעשה יד שמאל ג"כ בהשי"ת ע"י שיכנסו פרשת שמע והי' אם שמוע שהם קבלת עומ"ש ועול תורה ומצות ללב. וכן בפ' קדש והיה כי יביאך שהם ענין יציאת מצרים להאמין שהשי"ת הוא בעל הכוחות כולם עי"ז יוכל לקשר גם מעשה יד שמאל בהשי"ת. וכן אי' בפסיקתא שהב' כתרים מלאך אחד קשר לו כתר ואחד קשר לו זוני פירוש חגורה והיינו שכנגד דיבור נעשה קשרו להם חגורה לקשור המעשה ג"כ בהשי"ת:
2
ג׳ולכן בחודש אלול שהוא בא קודם חודש תשרי שאז זמן בריאת העולם שתכלית הבריאה הי' בשביל ישראל כמו"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. נברא חודש הזה באות י' שהוא מורה על חכמה כנ"ל וביד שמאל שיד ימין שפשוטה במצות ובמעשה המצות אף שאין הכונה כ"כ לש"ש בלבד מ"מ לעולם יעסוק וכו' אפי' שלא לשמה וכו'. אבל יד שמאל שהוא מעשה עוה"ז יהי' ע"פ החכמה ע"י הד"ת שיכנסו מקודם ללב ושיהי' כל מעשיו לש"ש. וזה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה בכחך היינו בכ"ח מ"ה שהוא החכמה. ומה שאמר הלשון בכחך אך הוא מדבר לישראל שיודע שהכל מהשי"ת וכמו שנא' וזכרת וגו' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ופירוש בכחך כח מה כפי החכמה שחלק לך השי"ת שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה כמו"ש (ויק"ר פ' ט') קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב ויעקב מרמז על ע"ה כמו שא' ולבית יעקב אלו ע"ה שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ואף ע"ה שאינו יודע רק לקרות ק"ש. ואף מי שאינו מבין פי' המלות בק"ש רק שלמד מנעוריו שיש בורא עולם ולכן אומר ק"ש. בכח זה שנתן לך השי"ת לפי חלקך יהי' כל מעשיך שתעשה בחכמה זו. וזה הוא ההקדמה וההכנה לחדש תשרי ור"א ס"ל שבתשרי עתידין להגאל (כמ"ש ר"ה י"א.) ואזיל לטעמי' דס"ל (סנהדרין צ"ז:) אם ישראל עושין תשובה נגאלין ותשרי הוא זמן תשובה שבתוכו הוא עשרת ימי תשובה ויוהכ"פ. ור' יהושע פליג עליו וס"ל ולא בכסף תגאלו לא בתשובה וכו' ואלו ואלו דא"ח דבתשרי עלה במחשבה להבראות ובניסן נברא בפועל כמו"ש (תוס' ר"ה כ"ז.) וכן בכל המחלוקת שנחלקו גם לענין הגאולה אלו ואלו דא"ח ואם יעשו תשובה אז כשיכופר ביוהכ"פ יהי' ביאת הגואל ב"ב בתשרי. וע"ז קדם לו חודש אלול לתקן מעשה היד שמאל ע"פ החכמה המרומז באות י' מהשם הק'. ותפילין צריכין גוף נקי (כמ"ש שבת מ"ט.) פי' שהגוף יהי' נקי מחטא שלא קלקל כלל ואז המצוה לילך כל היום בתפילין. אך מי שקלקל הגוף ע"י הלב כסיל שמזה נכנס למוח א"א לילך כל היום בתפילין דתפילין צריך שלא יסיח דעתו מהן ק"ו מציץ (כמ"ש שבת י"ד.) ובשעת תפלה הלא הוא מתפלל. ולכך א"א לקיים מצות תפילין כתיקונה כל היום בזמה"ז. ומזה הטעם הוא מרופה בידם (כמ"ש שם ק"ל.) דאל"כ למה לא ציוו החכמים שלא יהי' מרופה אך כיון דאר"י תפילין צריכין גוף נקי ומי שקלקל גופו שוב א"א לקיימה כל היום לכן הוא מרופה. והתוס' (בר"ה י"ז.) הביא מהמכילתא דהקורא בתורה פטור מתפילין ונראה שהביא זה ליישב מה שלא נזהרו הגדולים אז לילך בתפילין כל היום אף שהי' להם גוף נקי וקדוש. אך אינון דמשתדלין באוריי' תמיד הם קשורים ע"י התורה בהשי"ת כמו ע"י מצות תפילין ש"ר ושל יד כמו שאמרנו:
3
ד׳הבעה"ט פ' נצבים כתב רמז על חודש אלול מר"ת הפסוק ומל ה' אלהיך "את "לבבך "ואת "לבב זרעך ר"ת אלול לכך נהגו וכו' וכתב וכן לולא האמנתי וגו' לולא אותיות אלול שמאלול ואילך חרדתי לנגד ה' עי"ש. ונרמז בפסוק ומל לרמז שבחודש אלול הוא זמן התשובה וכתרגומו ויעדי ה' אלהיך ית טפשות לבך וכו'. וכן בתיבת לולא נרמז אותיות אלול שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא כמו שנדרש מפסוק זה בגמ' (ברכות ד'.) וזה כונת הבעה"ט שכתב שמאלול ואילך חרדתי נגד ה' שזה נרמז בלולא כאמור. ומטעם זה אומרים מזמור הזה בחודש אלול מפני שנזכר בו פסוק זה. שמטעם שנדרש (ויק"ר פ' כ"א) אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ לא היו צריכין לאומרו רק בר"ה ויוהכ"פ. רק מפני שבו נרמז שבאלול צריך לתקן מעשיו שלא יגרום החטא. שמר"ח ואילך מתחילין ימי רצון שאז עלה משרע"ה לקבל לוחות אחרונות והובא בטוא"ח (סי' תקפ"א) מפרדר"א שאז העבירו שופר במחנה ולכן תקנו שיהי' תוקעין בר"ח אלול והקב"ה נתעלה באותו שופר דכתיב עלה אלהים בתרועה וגו' ומפרשים שעלה שם אלהים שהוא מדה"ד ונעשה שם הוי"ה שהוא מדה"ר באותו שופר. וכמו שא' (מד' תהלים מ' מ"ז) כיון שתוקעין בשופר הוא עולה ומהפך מדה"ד למדה"ר וכו'. ואח"כ תוקעין בכל החודש להזהיר על התשובה שאז הם ימי רצון ולכן מתחילין לומר מזמור זה דכתיב בו לולא וגו'. ובמד' תהלים על פסוק זה לולא האמנתי בזכות האמונה דכתיב לולא וגו' שלא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנא' והאלהים עשה וגו' ואין לו להקב"ה בעולמו אלא יר"ש בלבד שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו'. והיינו שתכלית הבריאה הי' שיהיה אומה ישראלית שיכירו את כח מלכותו ית"ש כמו שא' מלך שתהא אימתו עליך. וע"ז מורה שם אדנ"י כמ"ש אם אדונים אני אי' מוראי וזהו ע"י אמונה כמו שא' איהי אמונה. והיינו שע"י שמאמין שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והפחד וכו' (כמ"ש בהגה"ה דריש או"ח). וזה לולא האמנתי לראות בטוב ה' כמו שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והיראה הוא ע"י האמונה כנ"ל. ומאחר שהימים ימי רצון הוא זמן מתוקן לתשובה ונרמז בר"ת את לבבך ואת לבב זרעך. דאף דכאן כתיב ומל ה' אלהיך שהשי"ת יעדי ית טפשות לבך. דקאי על ימות המשיח שיסלק השי"ת את היצה"ר מכל וכל כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ומה שאמר את לבבך ואת לבב זרעך ולמי אמר לבבך שזה יתכן אם הי' מדבר לבני דורו יתכן לבבך ולבב זרעך אבל מאחר שאמר והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת וגו' ושב וגו' וקאי על הדור האחרון הלא כולם בכלל לבב זרעך. אך הפירוש הוא שיסור היצה"ר מכל וכל ולא יחזור עוד לא כמו שהיה בזמן מ"ת שנעקר ג"כ יצה"ר מלבן במאמר לא יהי' לך מ"מ חזר אח"כ למקומו אבל לעת"ל יהי' ומל את לבבך שיסור היצה"ר לגמרי שלא יחזור עוד וכמו שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ועי"ז ואת לבב זרעך שהם כבר יולדו כך בלא יצה"ר מתולדה. והיינו אחר התשובה מצד ישראל דכתיב ושבת עד ה' אלהיך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' דכל יומא זמני' הוא כמ"ש היום אם בקולו תשמעו (כמ"ש סנהד' צ"ח.) ואף דזמן תשובה לעולם כמו"ש במ"ר (פ' ואתחנן) שערי תפלה פעמים פחותין פעמים נעולים וכו' מה המקוה הזה פעמים פתוח וכו' אבל הים לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים. מ"מ בהימים האלו שהם ימי רצון מסוגלת לתשובה יותר ובשל"ה הק' כתב רמז בר"ת אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול שאז הזמן שיתעוררו ישראל בתשובה באתערותא דלתתא כמ"ש ושבת וגו' אז ודודי לי באתערותא דלעולא כמ"ש ומל ה' אלהיך וגו'. וזה הרועה בשושנים דישראל נמשלו לשושנים דכתיב על כנס"י כשושנה בין החוחים. וזה ההכנה שיהיה אח"כ אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ:
4
ה׳וכן הי' במ"ת שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ויצאה בת קול מי גלה לבני רז זה שמלאכי השרת משחמשין בו וכו'. והיינו שאז בחרו ישראל ורצו יותר שיסור השי"ת היצה"ר מלבם. אף דעיקר הבריאה הי' שיהי' להם בחירה ולכן לימות המשיח שיתבטל היצה"ר קרי להו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ כמו שא' (שם קנ"א:) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה היינו שאז לא יחכן ע"ז שכר כיון שאיו בחירה ואין יצה"ר. אבל ישראל אמרו שרוצים לעשות רצון השי"ת ע"מ שלא לקבל פרס רק כבן הרוצה לעשות רצון אביו וטוב להם שיעשו בלא בחירה אפי' שלא יקבלו שכר אבל עי"ז לא יפחדו שמא יקלקלו. וכמו שבקשו אנשי כנה"ג לא איהו בעינן ולא אגרי' בעינן (יומא ס"ט:) ועשה השי"ת רצונם וכששמעו דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם וכששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם (כמ"ש בשהש"ר פ"א) ומ"מ זה ג"כ הי' ע"י בחירתם שבחרו לעשות רצונו ית' בלא בחירה כיון שכבר היה להם בחירה. אך אח"כ כאשר אמרו דבר אתה ונשמעה חזר יצה"ר למקומו. ובגמ' (ע"ז ה'.) מי יתן והי' לבבם זה להם אמר להם משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והי' לבבם זה להם הי' להם לומר תן אתה ועיי"ש בתוס'. אבל אינו דומה למה דמסיק בני כפויי טובה שהוא שלא הודו על הטובה כמו במן ואדה"ר. אבל כאן מה שלא בקשו מהשי"ת על הטובה זה לא נקרא כפויי טובה. גם היכן נרמז זה בפסוק מי יתן וגו'. אך עיקר מה שאמרו בגמ' א"ל משה וכו' קאי על מה שהזכיר זה בתוכחתו כמ"ש בפירש"י ע"פ ואת תדבר התשתם כוחי כנקבה וכו' וכי לא הי' יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ממני והיינו מה שאמרו דבר אתה עמנו ועי"ז חזר יצה"ר למקומו. וע"ז אמר להם משה כפויי טובה על הטובה שעשה להם השי"ת שנעקר יצה"ר מהם. ומ"מ אמר אח"כ תשובת השי"ת ע"ז הטיבו כל אשר דברו. אך באמת המכוון שלהם הי' במה שאמרו דבר אתה וגו' שאין לומר שפחדו פן ימותו שהרי ראו כי ידבר אלהים את האדם וחי וכמו שנא' השמע עם וגו' כאשר שמעת אתה ויחי. אך אח"כ ראו שלא יהי' להם שום השתדלות מצדם ובאמת אז בשעת הדברות יצתה נשמתם והוריד השי"ת טל שעתיד להחיות בו המתים והחי' אותן כמו שא' (שבת פ"ח:) אך הוא הכל מצד השי"ת ומצדם לא יהי' להם שום השתדלות. וע"ז לא הי' רצון הבריאה שהרי יש להשי"ת מלאכי מעלה עושי רצונו בלא בחירה. וע"ז השיבם השי"ת הטיבו כל אשר דברו שכן הי' הרצון בבריאת עוה"ז. אבל אמר מי יתן והרמב"ן שם כתב דברים ע"ד האמת והביא הפ' הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה וברקנטי כתב על דברי הרמב"ן ואני שמעתי ולא אבין ובפי' הלבוש על הרקנטי כתב רמז מ"י היינו בינה עי"ש. והכונה כי באמת שם הוי"ה שהוא בחי' ז"א היינו הנהגת עוה"ז שיהיה בחירה ושכר ועונש. אבל בעתי"ק שהוא הנסתרות לה' אלהינו שם אין בחירה וזהו בחי' לפני ה'. וזה שכ' הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה' תשובה) בשאלת ידיעה ובחירה כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והראב"ד ז"ל כ' ע"ז שהי' טובה לו השתיקה ולעזוב לתמימות התמימים כיון שלא השיב תשובה עי"ש. ובאמת שאלה זו נזכרת בסוף הזוה"ח ובלשון אחר ובאמת זה שכתב הרמב"ם ז"ל הוא התשובה האמיתית וכמו"ש ג"כ האר"י הק' ז"ל בס' ד' מאות שקל כסף שיש מקום שיש בחירה ויש מקום ששם הידיעה ושם באמת אין בחירה ואם יפלא בעינינו אבל מצד השי"ת יתכנו שניהם כי לא מחשבותי מחשבותיכם. וזה שרמז השי"ת להם מ"י יתן מי היינו בינה והי' להם להבין ולומר אתה תן היינו שהשי"ת יתן ואעפ"כ יהי' להם עסק עוד וכמו שמצינו במשרע"ה אף שבשעה שנולד נתמלא הבית כולו אורה כמו"ש (סוטה י"ב.) כתיב כי טוב הוא וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. והיינו שהי' מבחי' אור הראשון שמקודם הקלקול ולא הי' לו שום יצה"ר וכתיב פה אל פה אדבר בו. מ"מ עלה אח"כ מעלה מעלה עד לבסוף שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא שאז כבר נשלם ולא הי' לו עסק בעוה"ז. ובזה ג"כ יש מקום לבחירה והשתדלות מצדו לעלות מעלה. וכמו ביעקב אע"ה אף שהי' כאדה"ר קודם החטא כמו"ש ברש"י ז"ל והלא קל שבקלים וכו' אלא להעמיד תולדות אמר כן ולא ידע משום הנאת עצמו מ"מ הי' לו להשי"ת עוד עסק עמו. וכן באליהו הנביא שהוא חי וקים לעולם ואמרו עליו במד' (רבה ותנחו' אמור) הרי אליהו שלא חטא והוא חי וקים לעולם והרי שלא הי' לו שום יצה"ר כמו אדה"ר קודם החטא ומ"מ הי' להם עסק עוד. וכן אי' בס' נצח ישראל ממהר"ל זצ"ל שאף בימות המשיח יעלו במעלה וזה יהי' עיקר ההכנה לעוה"ב רק שלא יהי' להם זכות וחובה שלא יוכלו לקלקל בעוה"ז. אך הם שראו שאחר ששמעו הדבור אנכי יצתה נשמתן וחזרה אח"כ ע"י טל התחי' מצד השי"ת וראו שלא יהי' להם שום השתדלות מצדם ע"כ אמרו למשרע"ה דבר אתה עמנו. והוכיחן משה כפויי טובה על שכפרו בטובה שנתן להם השי"ת שנעקר יצה"ר מלבן. אף שאמר השי"ת הטיבו וגו' מ"מ הי' להם להבין ממאמר השי"ת מי יתן שרמז להם לומר אתה תן וכיון שיתן להם השי"ת יכול לעזור להם שיהי' להם עסק אף בלא יצה"ר כמו שהי' למשרע"ה וכדומה. וזה שא' בגמ' על פסוק זה שאמר להם משה כפויי טובה וכו' על מה שאמרו למשרע"ה דבר אתה עמנו וגו'. וע"ז נא' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שאף ביציאת מצרים בליל פסח הופיע השי"ת עליהן מצידו שהיו משוקעין בתאות ובגילולי מצרים והשי"ת הוציאן כרגע. וכן בקריעת י"ס דאי' (במכילתא וזח"ג כ"ב ב') ראתה שפחה על הים וכו' שהי' להם הארה כמו שיהי' לעתיד שכל אחד מראה באצבעו (כמו"ש סוף תענית) וכן אמרו זה אלי וגו' ואח"כ נסתלק מהם:
5
ו׳וזה ענין בפ' קדש והי' כי יביאך שבתפילין שקדמו לפ' שמע והי' אם שמוע שב' פרשיות אלו לא נאמר להם רק במשנה תורה אחר מ' שנה ובמדבר כל מ' שנה לא כתבו בתפילין רק ב' פרשיות קדש והי' כי יביאך ששם כתיב והי' לאות על ידך כי בחזק יד וגו' והיינו שיהי' להם חיזוק בעצמם לבקש מהשי"ת אתה תן ולא יתייאשו מן הרחמים כמו שהי' ביציאמ"צ. אך אח"כ שעברו מ' שנה ולא התבוננו ע"ז ניתן להם פ' שמע והי' א"ש לקבל עליהם עול מ"ש ועול תורה ומצות בהשתדלות מצדם. וע"ז אמרו ש"מ לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין ופי' בתוס' דקאי על ישראל שלא עמדו על דעת משה רבינו ולא שאלו אתה תן שאז הי' בלוחות שניות ג"כ כמו בלוחות ראשונות חרות על הלוחות חירות ממה"מ וכן מיצה"ר כמו בלוחות ראשונות. שכן פירשנו כבר על מה שא' (רע"מ עקב רע"ג א') תנינא למבצע על ב' ככרות בשבת דאינון רמיזין בתרין לוחין אורייתא דאיתיהיבו בשבת וכו'. ואינו מובן הלא לא הזמן נתינת הלוחות ראשונות ולא נתינת הלוחות שניות מיקלע אז בשבת כידוע. ואמרנו דקאי על מתן תורה דכו"ע בשבת נתנה תורה וע"פ המדרש שכששמעו אנכי נתקע ת"ת בלבם ונכנס כל הד"ת ללב חכם לימינו וכששמעו לא יהיה לך נעקר יצה"ר מלבם מהלב כסיל לשמאלו וע"ז נאמר ועל לוח לבם אכתבנה וזה הפי' ברע"מ הנ"ל תרי לוחי אוריי' דאתיהיבו בשבת (ונת' כ"פ). ואח"כ אם היו מבקשין תן אתה היו ג"כ חרות על הלוחות כמו בדברות ראשונות על לוח לבם אכתבנה ואחר מ' שנה שלא שאלו זה ניתן להם ב' פרשיות שמע והי' א"ש לתפילין על הראש כנגד המוח ועל היד כנגד הלב לשעבד וכו' שיהי' ההשתדלות מצדם. ובימים אלו שהיו ימי רצון שאמר השי"ת פסל לך וגו' ועלי אלי ההרה והי' אז עת רצון לבקש מהשי"ת לכן הימים הללו רצוין לתשובה ולבקש אתה תן ונרמז בר"ת ומל "את "לבבך "ואת "לבב זרעך. וכתיב באותו מזמור אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו' ושמעתי בשם הרבי ר' בונם זצ"ל הפי' אחת שאלתי מאת ה' שעכ"פ אותה אבקש וארצה לשבת בבית ה'. וכעת ראיתי כתוב בס' קדושת לוי פ' עקב ששמע מהרבי ר' מיכלי זצ"ל פי' זה רק שם כתב דהפי' אותה אבקש על תפלה שיופיע בו השי"ת חשק שאתפלל להשי"ת תמיד שבתי בבית ה'. ואח"ז אמר לולא האמנתי לראות בזכות האמונה שמאמין שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו והתפלה הוא בבחי' היראה כמו שנא' מי בכם ירא ה' וגו' ונדרש (ברכות ו':) על תפלה ועוד בכ"מ. ומסיים קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וגו' ונדרש במד' תהלים אם התפללת וחזרת והתפללת תהא מבושר שנשמע תפלתך וכו'. ובאלו הימים הזמן רצוי להתפלל אתה תן שהשי"ת יעזור שיתעוררו ישראל בתשובה ובודאי העולם נידון אחר רובו. אך מ"מ מצינו שבשביל יחיד שיעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו ואמרנו שאין הפירוש שמוחלין בלא תשובה רק היחיד ששב מביא עי"ז הרהור חשובה לכל העולם כולו ומשיח ב"ד הוא יהי' היחיד ששב שע"י ימחלו לכל העולם כולו. וכעת בעקבתא דמשיחא בודאי הזמן רצוי' להתעורר בתשובה באלול להיות ההכנה לימי ר"ה להיות ה' אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ ממי אירא וגו' ממי אפחד שעיקר הפחד מהיצה"ר כמו שאמרנו על ונתתי שלום בארץ ואמרו ע"ז אם אין שלום אין כלום וכו' שעיקר השלום הוא ממלחמת היצה"ר כמו שנא' אין שלום בעצמי מפני חטאתי וע"ז נא' ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. וכמו שבקש דוד המע"ה שהקים עולה של תשובה ולא הי' דוד ראוי לאותה מעשה כמו שאמר ולבי חלל בקרבי שכבר הרגו ליצה"ר בתענית רק שאם חטא יחיד וכו' (כמו"ש ע"ז ה'.) ואמר ה' רועי וגו' על מי מנוחות ינהלני וגו' ינחני במעגלי צדק הכל מצד השי"ת. וזה ה' מעוז חיי ממי אפחד:
6
ז׳בספר יצירה המליך אות י' במעשה וכו' ואלול בשנה ויד שמאל בנפש. אות יוד מהשם הק' מורה על ס' חכמה וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. בחכמה עשית היינו שכל מעשי השי"ת נעשו במ' חכמה דמקודם בבריאת האור כתיב וירא אלהים את האור כי טוב ואח"כ בכל מע"ב כתיב בכל מאמר וירא אלהים כי טוב. והיינו דטוב פי' אור וכמו שא' ואין טוב אלא תורה וכתיב ותורה אור ובכל מעשה בראשית ראה אלהים כי יש בו אור וזה שכ' כי טוב. מלאה הארץ קניניך אומרים בשם הרבי ר' בונם זצ"ל שכל העולם כולו מלא רק לקנות אותך היינו שבכל הבריאה יש ד"ת ללמוד ממנו וכמו שמצינו שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ומהיכן למד התורה רק למד מכל הבריאה שמלא ד"ת. וכעין שא' (עירובין ק':) אלמלא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'. וכתיב והלכת בדרכיו שכל המצות הם דרכיו של הקב"ה שהאציל להנהגת העולם והוא מקיים המצות תחלה (כמ"ש ויק"ר פ' ל"ה) ונצטוו ישראל ללמוד מזה לילך בדרכיו. וכן צריך האדם להיות כל מעשיו ע"פ חכמה ותורה. ויד שמאל שהוא מורה על יראה דתרין דרועין הם בחי' חסד וגבורה (כמו שא' בפתח אליהו) והם מדות אברהם ויצחק בחי' אהבה ויראה אברהם הוא דרועא ימינא והי' זריז במ"ע כמו דאי' (חולין ט"ז.) קרא זריזותי' דאברהם קמ"ל. והי' עסקו להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה וכמו שנא' ויטע אשל וגו' ויקרא שם בשם ה' וגו' וא' (בוטה י':) שהקריא א"א לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב ובמ"ר (לך) שהי' מגייר את האנשים. אף שאחר פטירתו חזרו לסורן מ"מ כל ימי חייו החזיקו בדרך ה' והי' לו מכוון לש"ש בזה. וזה כנגד יד ימין כמו שא' (תנחו' משפטים) יד ימין שהוא פשוטה במצות והוא כנגד מ"ע שהוא ממדת אהבה. ויצחק כנגד דרועא שמאלא שהוא מדת היראה והצמצום ולכן לא מצינו ביצחק שהי' מגייר גרים רק ברמז כמו שא' (בר"ר פ' פ"ד) ביצחק לא שמענו והיכן שמענו וכו' מגורי אביו מגיורי אביו שהוא לא גייר רק מי שהכיר בו שיש בו באמת ניצוץ טוב ויושאר בישראל. כיון שהי' מדתו צמצום ויראה וראה שהפסולת שהוא עשו שיצא ממנו עושה זר מעשהו אף שהיה שמו מורה על מעשיו לטובה כמו שא' (במדב"ר פ' ט"ז) עשו עושה רצון עושיו והוא כנגד יד שמאל יד כהה ובמד' (תנחו' שם) אמר יד שמאל שאינה פשוטה במצות היינו שצריך להיות בצמצום ובזהירות. וזה הפי' יד שמאל בנפש שהמעשים שביד שמאל צריך להיות ג"כ במדת חכמה. ונברא בזה חודש אלול שבר"ח עלה משרע"ה לקבל לוחות האחרונות והי' זה בא' דר"ח דמטעם זה כתבו הרש"ל והשל"ה להתחיל לתקוע בא' דר"ח רק אין נוהגין כן. ואי' (שמו"ר פ' מ"ו) ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם מדרש הלכות ואגדות הה"ד וכו' כי כפליים לתושי'. והיינו שאחר הקלקול הוצרכו לרב חכמה כדי לתקן הרב כעס כמו שא' (מגילה י"ט:) שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרין עתידין לחדש. וזה הי' בלוחות שניות דבראשונות אם לא היו משתברין לא הי' צריך לחידוש כלל וכמו שיהי' לעתיד דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. וכן בדברות ראשונות במאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם (כמו"ש במ"ר שה"ש) וכן אמרו (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' שבשעת מ"ת הקדימו נעשה לנשמע שאז כל מעשיהם הי' רק כרצון הש"י ואם לא הי' הקלקול הי' כן תמיד כיון שנעקר יצה"ר מלבם אז בשעה ששמעו הדיבור לא יהיה לך (כמו"ש במ"ר הנ"ל). אך אחר הקלקול דאי' (שמו"ר פ' כ"ז) ב' כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה עשיתם עגל הזהרו בנשמע פי' שע"י הנשמע תתקנו הנעשה ג"כ והיינו שע"י הרב חכמה יוכלו לתקן הרב כעס:
7
ח׳ולכן נברא חודש אלול באות י' ובמעשה שהוא לתקן המעשה שיהי' ע"פ החכמה שהוא אות י'. וזהו הפי' שמעו ותחי נפשכם שע"י השמיעה יכנוס ללב. וכמו שאמרנו הפי' בפסוק בפיך ובלבבך לעשותו דלא כתיב ובמעשיך שהעיקר מצד האדם הוא בלבבך וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג ק"ס א') קוב"ה לא בעי מינן אלא לבא וכו' ובגמ' (סנהד' ק"ו:) הקב"ה לבא בעי ולכן נא' בפיך ובלבבך שע"י הד"ת שבפיך עי"ז יהי' נכנס ללב וזה ובלבבך ולגמר המעשה יעזור השי"ת. רק צריך להיות הלימוד ע"מ לעשות וזה לעשותו שהמכוון שלו יהי' לעשות ואז יעזור לו השי"ת לגמור ולכן לא כתיב ובמעשיך. ואי' (תנחו' בראשית) ואמר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי בי' אנא. ובכל מקום שהוזהרו ישראל על השבת כתיב מקודם ששת ימים תעבוד או תעשה והיינו שהוזהרו לעשות אך שהמעשה יהי' ע"פ החכמה כמו שהי' מעשה ימי בראשית כנ"ל. וכמו שנא' אדם לעמל יולד ועיקר הוא לעמל תורה (כמו"ש סנהד' צ"ט:) שהרי ר"ש בן יוחאי וחביריו לא היו מפסיקין אפי' לתפלה. ור' יהודה מתלתין יומין לתלתין יומין הוי מצלי דזהו עמל שיחה. ואף במצות כל שאפשר לעשותה ע"י אחרים פטורין רק עיקר הוא לעמל תורה וזה ג"כ נקרא מעשה דעקימת שפתיו הוי מעשה. ובגמ' (ברכות י"ז.) תכלית חכמה תשובה ומעש"ט וכו' שנא' ראשית חכמה יראת ה' ותשובה הוא בחי' יראת ה' כמו שנדרש בגמ' (ע"ז י"ט.) אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. דע"י יראת ה' שהוא ע"י שמצייר לפניו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ממילא הוא עושה תשובה על כל מה שעשה נגד רצונו ית"ש. ונא' אח"כ שכל טוב לכל עושיהם טוב היינו תורה כמו שא' אין טוב אלא תורה. ומסיק שם לפי' הגי' שנדפס בגליון ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. ולכאורה היכן מרומז בתיבת לעושיהם לעושים לשמה רק הפי' ע"פ שא' בגמ' (סנהד' צ"ט:) כאלו עשאו לד"ת שנא' ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. והיינו דדרש כמו שהי' נכתב ועשיתם אתם וכן אי' בזוה"ק (ח"ג קי"ג א') וכן שם (ק"י ב') ועשה טוב שיעשה להטוב וזהו הפי' לעושיהם להעושים להד"ת וזה רק כשעושים לשמה אז הוא כאלו עשאו להד"ת וזהו שכל טוב לכל עושיהם שהם עושים להטוב וזהו המליך אות י' במעשה שיהי' המעשה ע"פ החכמה:
8
ט׳וזהו ההכנה בחודש אלול שהוא קודם תשרי שבתשרי עתידין להגאל לר"א דס"ל שבתשרי נברא העולם והיינו ע"י תשובה דר"א ס"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין (סנהד' צ"ז:) ואף ר' יהושע מודה בזה רק דס"ל דאף אם ח"ו אין עושין תשובה ג"כ נגאלין כמו שנא' ולא בכסף לא בתשובה וכו' ולכן ס"ל דבניסן עתידין להגאל שהוא חודש של רחמים כמו שהי' גאולת מצרים אף שהיו משוקעים שם. אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין להגאל וע"ז נברא חודש אלול באות י' במעשה היינו לתקן המעשה שיהי' בחכמה שהוא מאמר יהי אור והיינו ד"ת וכמו שא' (בר"ר פ"ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. ואי' (במד' שם) פתח דבריך יאיר מפתח פומך לן הוה נהורא ואות הראשון ממאמר הזה הוא אות י' מיהי אור והוא מורה על חכמה ואח"כ בכל מעשה בראשית כתיב כי טוב והיינו שיש בהם אור כנ"ל. וכל מעשה בראשית לבד בריאת האדם הי' בחודש אלול לר"א ואלו ואלו דא"ח דבתשרי עלה במחשבה להבראות (תוס' ר"ה כ"ז.) וכל פרשת מאמרי בראשית שהי' כפי המחשבה להבראות במדת הדין נזכר רק שם אלהים עד הפ' ביום עשות ה' אלהים ששיתף מדה"ר. ולר"א בכ"ה באלול נברא העולם כמו"ש בפסיקתא ולכן אמר בס"י המליך אות י' במעשה ואלול בשנה וידוע דלכן נקרא ראש חודש ולא תחלת חודש שהוא הראש של החודש וגופא בתר רישא אזיל. ונמצא דבר"ח כלול כל קדושת החודש שבו הי' עיקר מעשה בראשית וכולם בחכמה עשית. ויד שמאל בנפש שאחר שניתן חודש אלול לתקן המעשה שיהי' ע"פ החכמה אז יהי' כפי המחשבה אשר עשה האלהים את האדם ישר. ובתשרי שהוא כפי המחשבה אז בתשרי עתידין להגאל אחר שיתוקן הכל ביוהכ"פ ויתברר שבכל המעשים נמצא האור הראשון ואז אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שיהי' נהורא דנפיק מגו חשוכא ואז יהי' נגאלין:
9
י׳והאר"י הק' שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים חשב חודש אלול כנגד שבט גד והוא ע"פ שא' (בר"ר פ' ע"א) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של או"ה ומנו אליהו. והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התושבע"פ שיכול לגלות בעוה"ז כמו שמצינו (מנחות מ"ה.) פרשה זו אליהו עתיד לדרשה וכן תיק"ו ר"ת של תשבי יתרץ קושיות והויות. ומה שאמר דוקא אליהו אף שמשבט יהודה יוצא משיח ודוד ג"כ מרכבה למדת מלכות והי' רבן של בעלי רוה"ק ושלמה הוא ג"כ שורש תושבע"פ. אבנ בכולם אינם בכל דור משא"כ אליהו דאי' (ויק"ר פ' כ"ז) אם יאמר לך אדם שאלו לא חטא אדה"ר וכו' הי' חי וקיים לעולם אמור לו כבר הי' אליהו שלא חטא הוא חי וקיים לעולם. ואף דגם ביעקב אע"ה אי' (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת וכן במשה רבינו אי' (סוטה י"ג:) לא מת משה אעפ"כ לא נזכר מהם דשם עכ"פ על הגוון הי' נראה כמיתה כמו שא' וכי בכדי ספדו ספדייא וכו' וכן במשה רבינו כתיב לשון קבורה משא"כ אליהו שאלישע ראה כשעלה לשמים וכן הוא עומד ומתגלה בכל הדורות לכל מי שראוי לכך כי הוא חי וקיים לעולם ולכן הזכיר רק אותו במדרש הנ"ל. וכן נקרא ע"ש זה גד שממנו בא מי שעתיד לגדד משתיתן של או"ה והוא חי וקיים בכל דור. והחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא ההכנה לתקן הנעשה בהמ' יום שבו ניתן למשה רבע"ה הלוחות שניות עם התושבע"פ לתקן הרב כעס וזה יהיה הכנה לחודש תשרי שבו עתידין להגאל כאמור. ומשום זה נחשב חודש זה כנגד שבט גד שבא מי שעתיד לגדד וכו' שהוא יגלה כל התושבע"פ שאפשר להגלות בעוה"ז ועל ידו יוציאו כל החיים והתושבע"פ שנמצא באו"ה ואז יהי' גמר התיקון ואז יגאלו:
10
י״אאיתא בפרדר"א בר"ח אלול וכו' עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה וכו' והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. והיינו ע"פ מה שא' (מדרש תהלים מ"ז) כיון שתוקעים בשופר עולה ומהפך מדת הדין למדת הרחמים וכו' וזה עלה אלהים שהוא מדה"ד בתרועה ונעשה מדת הרחמים וזה הוי"ה שהוא שם של רחמים בקול שופר. ומסיק לפיכך תקנו שיהיו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ובטור (סי' תקפ"א) הוסיף ובכל החודש כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה. וזה ענין הרמז שכתב בשל"ה הק' אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול אני לדודי היינו שצריך אתערותא דלתתא כמו"ש (שהש"ר ה' ב') פתחו לי פתח אחד של תשובה וכו' אח"כ ודודי לי באתערותא דלעילא כמו שא' (במד' שם) ואני אפתח לכם פתחים וכו'. ומקודם לזה כתיב דודי לי ואני לו רק כאן מיירי אחר הקלקול דמתחיל מקודם אנה הולך דודך וגו' לכן כתיב אני לדודי שצריך מקודם אתערותא דלתתא. ואמר ודודי לי הרועה בשושנים דישראל נמשלו לשושנה כמו שנא' כשושנה בין החוחים. ובזוה"ק (הקדמה א' א') מה שושנה אית בה תליסר עלין אף כנס"י אית בה תליסר מכילן דרחמי וכו' אוף אלהים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנס"י ולנטרא לה ולבתר אדכר זמנא אחרא וכו'. ובסידור הרב שער האלול פתח בענין זה בי"ג מכילן דרחמי והענין שמקודם התחיל במאמר בראשית שהוא נגד כ"ע בחי' שכל הנעלם מכל רעיון ולכן לא נאמר בו ויאמר ונדרש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ואחר אלהים ראשון כתיב י"ג תיבות ושם נזכר תהו ובוהו וחושך וגו' עד תיבת ורוח שהוא ג"כ מי"ג תיבות ונדרש (בר"ר פ' ב') זה רוחו של מלך המשיח וכו'. ואח"כ כתיב פעם ב' אלהים ואחריו כתיב חמשה תיבות ואי' בזוה"ק (פנחס רל"ג ב') חמש תקיפין דסחרין עלי' אלין חמשין תרעין וכו'. וכונתו על הנ' שערי בינה והיינו דה' ראשונה מהשה"ק מורה על בינה וכשכלול מעשר הוא נ' שערי בינה והוא בחי' בינה לבא ולבבו יבין ושב. והחמשה תיבות אלו הם מרחפת על פני המים ויאמר ונדרש (ב"ר שם) מרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה למים וכו'. ואחר זה כתיב פעם ג' אלהים וכתיב יהי אור שהוא מא' ב' שכנגד מדת חכמה. ובזוה"ק (ח"ג י' ב') חשב יהי אור למאמר ראשון אף שבודאי מודה דבראשית נמי מאמר הוא כמו שא' בגמ' (ר"ה ל"ב.) אך זאת הוא כפי שהי' המחשבה אז הי' בראשית המאמר ראשון ומאמר יהי אור כנגד חכמה שכבר הי' בו איזה התגלות כמו"ש (ב"ר) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. אך לאחר שנגנז האור הראשון (כמו"ש חגיגה י"ב.) אז נעשה מאמר יהי אור ג"כ שכל הנעלם מכל רעיון והוא כנגד מ' כ"ע (ונת' במ"א). וזה שא' בזוה"ק (פנחס שם) שמע ישראל ה' אלהינו ה' הא חמש עלין דשושנה אחד דא היא עקרא ושרשא וכו' וכונתו ג"כ דיהי אור הוא נגד ס' כ"ע שהוא ג"כ שכל הנעלם מכל רעיון כיון שנגנז וזה כמו תיבת אחד דהוא עקרא ושרשא כמו שכ' בס' יצירה ולפני אחד מה אתה סופר. והג' פעמים אלהים אלו מרמזים שגם בספירת כ"ע נקרא א"ק ג"כ כלול מעשר ספירות והיינו שאף שהשי"ת אין לו שום דמות וציור ח"ו רק הוא ע"פ שא' (בר"ר פ' כ"ז) גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה שהמדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם הם כדמות אדם כמו שמצייר בפתח אליהו הע"ס באברי האדם היינו שהכוחות מהאברים שברא השי"ת מכונים למעלה כן במדות. וג' פעמים אלהים הם כנגד חב"ד ואלהים הג' הוא נגד בחי' דעת שהוא פנימיות מכ"ע והיינו כשיש בו מעט השגה ע"י בחי' הדעת שהוא רוה"ק כמו"ש בפירש"י (פ' תשא) ובדעת זה רוה"ק. ואחר אלהים ג' כתיב יהי אור היינו שאף שבו ג"כ אין עוד תפיסה כנ"ל מ"מ מתגלה ע"י בחי' הדעת המאמר הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (כמו"ש תנחו' נח). ואלהים הב' הוא כנגד בינה ובינה לבא וכמו שבלב אדם נמצא לב חכם לימינו ולהיפך לשמאלו כן במדה זו נמצא שנתן השי"ת בחירה שיוכל להיות תהו ובוהו וחושך שנדרש על מעשיהן של רשעים ונצרך ע"ז תשובה. ולכן נזכר אח"כ מרחפת ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים. וי"ג תיבות שאחר אלהים הראשון שמרמזין לי"ג מכילין דרחמי וי"ג מכילין דרחמי הם תיקוני א"א כמו"ש באדרא היינו שאחר התשובה מברר השי"ת אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו (כמו"ש שבת פ"ט.) והיינו שכבר עלה במחשבה במאמר ראשון שיהי' ברישא חשוכא והדר נהורא דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כמו"ש (זח"ב קפ"ד א'):
11
י״בוזה ענין מה שחשב האר"י הק' בפע"ח כל ד' חדשים בשנה כנגד ד' אותיות הוי"ה וחשב אב כנגד י' ואלול כנגד ה' ובס' יצירה אי' דחודש אב נברא באות ט' ואלול באות י'. אך האר"י הק' מיירי במה שמופיע מלעילא ובאמת חודש אב נברא באות ט' ואות ט' אי' בגמ' (ב"ק נ"ה.) שהוא סימן יפה הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה וירא אלהים את האור כי טוב. אך בזוה"ק (הקד' ג' א') אמר על אות ט' טובך סתים בגווך וצפון בגווך ותיכף אחר יום ט' באב שא' (במד' איכה ועוד) שנולד בו משיח הופיע בו מאות י' שהוא מאמר יהי אור. וחודש אלול באמת נברא באות י' ובמעשה היינו לתקן המעשה שיהי' ע"פ החכמה והוא לתקן ע"י התשובה באתעדל"ת אני לדודי וכמו"ש פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהי' עגלות וקרניות נכנסות בו וזהו ודודי לי. ואי' מהבעש"ט הק' זצ"ל שהפתח יכול להיות דק כחודה של מחט רק שיהי' מפולש מעבר לעבר עד עומק הלב וע"ז מורה האות ה' משם הק' שהוא בינה וזה שחשב האר"י הק' הנ"ל חודש זה כנגד ה' משם הוי"ה. והחמשה תיבות שהם חמש עלין תקיפין דסחרן לשושנה שם כתיב מרחפת על פני המים שא' בב"ר בזכות התשובה שנמשלה למים. וזה שא' בזוה"ק (פנחס) הנ"ל ואלין חמשין תרעין שהם נ' שערי בינה כנ"ל. ובתיקונים (תי' ל"ו) נדרש ע"פ המים ולית מים אלא אורייתא דהתורה נמשלה למים והיינו דלפעמים צריך להיות התיקון ע"י תורה וכמו שא' (ב"ב ח') אי תנו כלהו עתה אקבצם. והיינו דחודש אלול הוא הכנה לחודש תשרי שבתשרי עתידין להגאל לר"א ע"י תשובה ואף ר' יהושע ג"כ מודה שע"י תשובה נגאלין בתשרי (כמו שנת' במא' הקודם) והיינו שיתקנו המעשה ואז ביוהכ"פ יום מחילת העונות והוא תרעא עלאה דתשובה. ואי' בגמ' (תענית כ"ו:) יום חתונתו זה מתן תורה והיינו יוהכ"פ שנתנו בו לוחות אחרונות דאחר שנשברו לוחות ראשונות נתבטל החיתון וכמו שא' (שמו"ר פ' י"ג) מוטב שתדון כפנוי' וכו'. ואח"כ הי' עיקר החיתון בלוחות שניות ונקרא יום חתונתו. וזהו על המים בזכות התשובה שנמשלה כמים ובזכות התורה שנמשלה כמים. וכל מ' יום הם ימי הרצון כמו שנא' כימים הראשונים של לוחות הראשונות מה הם ברצון אף אלו ברצון (רש"י עקב). ולכן חודש אלול מסוגל לתשובה ותוקעין בשופר כל החודש להזהיר ישראל על התשובה להיות מקודם אתערותא דלתתא אני לדודי פתחו לי פתח וכו' ואח"כ ודודי לי ואני אפתח לכם פתחים וכו'.
12
י״גבס' משנת חסידים וכוונת הכללית של חודש זה שנקרא אלול הוא שם ס"ג ושם אהי"ה במילוי יודין שעולה קס"א שבו ג' יודין וכו' וב' שמות אלו מספרם דר"ך ומאירים בים שהוא שם ב"ן וכו' וזה סוד הפ' הנותן בים דרך. הנה ד' מילואי הוי"ה הם כנגד ד' אותיות הוי"ה שם ע"ב כנגד יוד ושם ס"ג כנגד ה' עלאה בינה ושם אהי"ה במילוי יודין שעולה קס"א שם זה מרמז לכ"ע סתימו דכולא כמ"ש בזוה"ק גם אהי"ה בתראה כד אמא מתעברא ועדיין הוא סתים והוא סוד הדעת שהוא פנימיות מכ"ע והוא ההשגה מכ"ע. ודעת זוכין ע"י בינה ע"ד שנא' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. וזה שנא' הנותן בים דרך ים הוא מ' מלכות וכמו שנרמז במעינות תהום רבה מבועי דחכמתא דלתתא (זח"א קי"ז א') והיינו מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. דר"ך הוא ב' שמות אלו שהם בינה כנ"ל שמופיע מה' עלאה למ' מלכות. בים עם ב' השימוש גימ' ב"ן שהוא שם הוי"ה כפול כמו"ש הרב זצ"ל בפי' כפילא וקלישא שכפילא מרמז לשם ב"ן. והיינו ששם הוי"ה שוכן בישראל. ובזוה"ק (ח"א ר"ז א') דיעקב אסתלק בעלמא דאתי וזה כללית כונת החודש. דחודש אב נברא באות ט' שהוא מורה לאור כי טוב (כמ"ש ב"ק נ"ה.) והוא מדת צדיק יסו"ע וכתיב אור זרוע לצדיק שהוא אור הראשון שנגנז לצדוקים. והוא הכנה לחודש אלול שנברא באות יוד שהיא מדת מלכות יוד תתאה והיינו להשפיע מאור הראשון למדת מלכות פה תושבע"פ. ומשום זה נברא חודש אב באות ט' שכל עסק הגליות הוא כדי שיזכו להתפשטות תושבע"פ. ובחודש אלול הזמן שיוקבע האור כי טוב במ' מלכות פה תושבע"פ. ובספרי (פ' ראה) אמר על הגליות שמצטערים בעוה"ז וסופן לשמוח באחרונה שנא' להטיבך באחריתך פי' לזכות לאור כי טוב. ואח"כ מייתי ואו' אור זרוע לצדיק שקאי על אור הראשון שמופיע לעמלי תושבע"פ כמ"ש (מד"ת נח). ואח"כ הביא פ' ואורח צדיקים כאור נוגה וכתיב הולך ואור עד נכון היום סתם היום הוא היום המיוחד יום השבת כעין שכ' (זח"א מ"ז ב') יום השביעי תושבע"פ דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תושבע"פ. וזה הכנה לתשרי שיהיו נגאלין בתשרי ע"י תשובה. וזה אם יזכו הנותן בים דרך י"ם מדת מלכות דר"ך גימ' ב' השמות שהם מבינה כנ"ל. דרך כמו שנא' אחרי ה' אלהיכם תלכו ה' אלהיכם פי' שהוי"ה הוא בעל הכוחות שלכם ואחריו תלכו בדרך ה'. וכתיב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' תמים מורה שלימות הדרך כמו שמצינו באאע"ה התהלך לפני והיה תמים. ההולכים בתורת ה' שעי"ז הולכים ממילא בתורת ה' וכן כתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור זה הדרך לכו בו. זה הדרך ענינו שהדרך מפורש ומבורר לנגד עין עד שמראה עליו באצבע לאמור זה הדרך לכו בו. וזה שנא' הנותן בים דרך. ובמים עזים נתיבה מים מרמז לחסדים ועזים לגבורות שהוא ימינא ושמאלא. ומים הוא תורה (כמ"ש ב"ק י"ז.) עזים גבורות בחי' יראה גבור הכובש את יצרו נתיבה נתיב ה' נתיב הוא שביל קטן והיינו קדושת יעקב אבינו שהוא ו' אות אמת והוא בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה. וזהו נתיב ה' שהנתיב משפיע למ' מלכות ה' תתאה. והיינו במי שלא זכה לתקן הכל להנותן בים דרך אז עכ"פ ובמים עזים ששלימות האהבה הוא ע"י מדת היראה כמו שמצינו באאע"ה שבנסיון העקידה כתיב כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. וכן שלימות התורה הוא רק עם היראה דבלא יר"ש יוכל להיות למשמאילים בה וכן היראה האמיתית הוא רק ע"י ד"ת. וקדושת א"א ויצחק אבינו שנשלמו דאברהם נתכלל במדת היראה ועי"ז נשלם במדתו אהבה. וכן יצחק נתכלל במדת אהבה וכתיב ויהי כי זקן יצחק שנשלם במדתו עד מ' עתיקא וכמו שנא' בא"א ואברהם זקן בא בימים דא' בזוה"ק (ח"א קכ"ט א') באינוו יומין עלאין והיינו ג' ראשונות. וכמו"ש בזוה"ק (שם קל"ג ב') אתכלל מיא באשא וכן אתכליל אשא במיא ומי שזוכה לזה מיד נגאל. אך אפי' מי שאינו מבורר כ"כ מ"מ ע"י מים עזים שהוא תורה ויראה מופיע עכ"פ נתיבה נתיב ה' שביל דק קדושת יעקב אע"ה לה' תתאה מלכות כנ"ל. וזה שנא' אחר דכתיב לאמור זה הדרך לכו בו שזה מוסב על מי שזוכה להנותן בים דרך ולו מאיר זה הדרך שלשון ז"ה הוא כמראה עליו באצבע כנ"ל כתיב אח"כ כי תאמינו וכי תשמאילו דהוא כשאינו מבורר כ"כ מ"מ ע"י ימינא ושמאלא היינו מים עזים כנ"ל בחי' תורה ויראה מופיע לו נתיב ה' שע"י ו' בריח התיכון ק' יעקב אע"ה מופיע שביל דק מכ"ע עד ה' תתאה. וזה עסק חודש אלול שהוא הכנה שיזכו ישראל להנותן בים דרך שיופיע האות ט' שהוא נהירו דחיין האור כי טוב ליוד תתאה מ' מלכות. וזהו הכנה לתשרי זמן יראה ותשובה כמו"ש (ר"ה ט"ז.) מלכיות שתמליכוני עליכם ואם יזכו לתקן בשלימות כמו שמרמז הנותן בים דרך אז יהיו נגאלין בתשרי ע"י תשובה כשיטת ר"א (ר"ה י"א.) בתשרי עתידין להגאל וכשיטתו (סנהד' צ"ז:) שנגאלין ע"י תשובה ונת' במ"א:
13