פרי צדיק, ראש חודש אייר א׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Iyar 1
א׳איתא בגמרא (ר"ה יא.) ר' יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר ויהי וגו' בחודש זיו בירח שנלדו בו זיותני עולם, ופירש"י כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן, וצ"ב לפ"ז למה נקרא חודש אייר זיו כיון שנולדו בניסן הו"ל לקרות חודש ניסן זיו, ונראה מזה כמש"א כ"פ דעיקר האור מהחודש הוא נכלל בר"ח. ושמטעם זה נקרא ראש חודש ולא ראשון של חודש. מפני שהוא ראש של החודש וכולא בתר רישא גרירא, וכיון שנולדו האבות באמצע ניסן, לכן ר"ח הראשון שאחר לידתן שהיה ר"ח אייר נקרא חודש זיו, עוד פירש"י א"נ זמנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה, וצ"ב הא חשבון החדשים הם חדשי לבנה, אך החודש הזה לכם ראש חדשים להיות מונין לחדשי הלבנה נתחדש ביציאת מצרים בשעה שנתייסד אומה הישראלית. אבל מקודם לכן היו מונין לחמה, וא"ש שני הטעמים שנולדו האבות בניסן של חמה שמנו אז לחמה, ואחר כך כשנתחדש האומה הישראלית שמונין ללבנה. נקרא חודש אייר זיו שבר"ח זה כבר היה אור האבות, וכל האבות הם אור החמה, שאברהם אבינו ע"ה היה אור הראשון שנברא ביום א' וכמ"ש (ב"ר פ' ב) יהי אור זה אברהם, ואור הראשון נברא שיהיה הוא המאיר בעצמו ושהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו, ואחר כך כשנגנז ונבראו המאורות ביום ד'. אור החמה מקבל מאור הראשון. והלבנה מקבלת מאור החמה. וכמש"נ לעתיד והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. שבעתיים שבע שבועות שהם מ"ט. כאור שבעת הימים ז"פ מ"ט שמ"ג (כמ"ש בתרגום יונתן) והשמש הוא חלק קטן מאור הראשון. ואברהם אי' במד' (ב"ר פ' צה) נעשו ב' כליותיו כב' כדין של מים והיו נובעות תורה. ועיקר האור הוא התורה שנאמר ותורה אור. וה"פ אורה דכתיב במאמר יהי אור כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ"ג). ויעקב מצינו בפירוש שנקרא שמש כמ"ש (ב"ר פ' ס"ח) כי בא השמש אתא שמשא אתא שמשא וכו' מי גילה לו ששמי שמש. וה ענין מ"ש (ב"ר סו"פ ו') דיהושע אמר עבדא בישא לאו זבינא דאבא את לא כך ראה אותך אבא בחלום והנה השמש וגו'. וצריך להבין מה זה טענה שהוא זבינא דאבא בשביל שנראה שהנמשל לשמש משתחוה לאביו. אך הענין דכתיב אור זרוע לצדיק. ויוסף הוא הצדיק שבשבילו נגנז אור הראשון. וכמ"ש בזה"ק (ח"ב קס"ו ב) האי אור זרע לי' קב"ה כו' על ידוי דהאי צדיק דאיהו גננא דגנתא כו' אור זרוע לצדיק כו' אילין זרועי דאור קדמאה כו'. והשמש הוא מקבלת האור מהאור הראשון הנגנז לצדיקים. וזה שאמר לו יהושע להשמש זבינא דאבא את. שמקבלת האור מהאור הראשון שהוא האור זרוע לצדיק. וכן כל האבות הם אור הראשון והשמש מקבלת מאור זה והלבנה מקבלת מאור החמה וזהו שנקרא חודש זיו כשנעשה אומה הישראל וכבר היה אור האבות:
1
ב׳ולמ"ד בתשרי נולדו אבות אמרו בגמרא שנקרא זיו דאית בי' זיוא לאילנא. וצריך להבין הטעם שנקרא חודש זה בשם זיו בפסוק ובפסוק לא נמצאו החדשים בשמות. דשמות החדשים עלו מבבל (כמ"ש בירוש' דר"ה וב"ר פ' מ"ח). רק בבנין בית המקדש נזכרו ב' חדשים אלו תשרי ואייר בשמות ולמה נשתנו משאר החדשים, ותשרי ירח האיתנים דאמרו בגמרא דתקיפו במצות יתכן לכנות שם מיוחד עליו. אבל אייר למה נתייחד שם מיוחד זיו משום שיש בו זיוא דאילנא יותר משאר החדשים. ובכל המחלוקת אמרינן אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם אמת, והענין הוא עדמ"שכי האדם עץ השדה ובגמר' (שהש"ר ב' ה') בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין לבן מלך שעמד מחליו א"ל פדגוגו ילך לאסכילי א"ל המלך עדיין לא בא בני לזיוו כו' כך כו' היה בהן בעלי מומין משעבוד טוט ולבנים כו' א"ל הקב"ה עדיין לא בא זיוותן של בני משעבוד טיט ולבנים יתעדנו בני ג' חדשים ואחר כך אתן להם התורה כו', ואף שנזכר במדר' הל' בעלי מומין כו' אל מצינו שנתרפאו ישראל עד מ"ת, שאז נתרפאו כל בעלי מומין, כמ"ש (תנחו' יתרו ח') מנין שלא היה בהן סומין כו' שלא היה בהן חרשין כו' והתורה לכל בשרו מרפא ונתרפאו כולן, והשי"ת אין צריך זמן ג' חדשים לרפאותן וברגע א' היו יכולים להתרפאות. אך הפי' בעלי מומין מענין טומאת מצרים, דכ' וירעו אתנו המצרים שעשו אותנו רעים עד שנאמר גוי מקרב גוי, וכמ"ש במדר' (ויקרא רבה פ' כ"ג) והיו צריכים להטהר מטמאת מצרים, וע"ז אמר עדיין לא בא זיוותן של בני, וכמ"ש במדרש (שיר השירים פ' ג') מה התפוח הזה משעה שמוציא ניצו עד שגומר פירותיו נ' יום כך ישראל משעה שיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה נ' יום וכו', ועיקר האור קבלו בחודש סיון, אך חודש אייר היה ההכנה למ"ת, וז"ש שיבא זיוותן של בני, ומש"ה נקרא חודש אייר זיו דאית בי' זיוא לאילנא האדם עץ השדה, ואף דזמן אילני דמלבלבי ביומי ניסן (כמ"ש שם בגמרא) ואז בניסן הי' זמן יציאת מצרים וכן נולדו האבות בניסן וחודש אייר ניתן להם שמביא זיו של בני, ומש"ה בשעת בנין בית המקדש נקרא חודש זיו. דבאמת בנין בית המקדש היה מעצמו כמ"ש (רשהש"ר ובזח"ג רכ"ב ב') והבית בהבנותו מאליו היה נבנה, רק היה נצרך מאת כל איש אשר ידבנו לבו, שהוא רעותא דלבא מצד האדם. ואז הרגיש שלמה המלך ע"ה שהתגלות האור הראשון היה התחלת ההכנה בחודש אייר שקודם סיון, חודש שקבלו בו התורה, ועז"א כי חולת אהבה אני שעדיין חולין באהבה, ואמר סמכוני באשישות ואיתא במדרש (שם) בשתי אשות תורה בכתב ותורה בע"פ ובפשיטו שנקרא שניהם אש. תורה שבכתב כ' מימינו אש דת למו. ותורה שבעל פה גם כן כ' הלא כה דברי כאש, ונדר' (סוף חגיגה) ת"ח שכל גופן אש (וכן תענית ד.). והכוונה לב' הפירושים אשישה דאיתא בגמרא (פסחים לו:) אשישה אחד מששה באיפה ופליגי דשמואל דאמר אשישא גרבו דחמרי דכ' ואהבו אשישי ענבים, וכן בזוהר הקדוש (ח"ג מ' א') אשישות לרווחא מחמרא כו', וז"ש באשישות תורה בכתב תורה בפה על פי מ"ש (ברע"מ זח"ג רע"א ב) לכו לחמו בלחמי ודא נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבעל פה, וכן נראה הלשון ושתו ביין מסכתי ולא כ' בייני כמש"נ בלחמי, אך ביין מסכתי היינו מה שמסך הקב"ה בלב ישראל, שנראה כמו שמחדשים מעצמו, והם דברי אשר שמתי בפיך (וכמש"נ כ"פ), וז"ש תורה בכתב תורה בפה הם ב' הפירושים באשישה. ואחר כך אמר באשישות אלו הלכות המאוששות היינו אור תורה שבעל פה רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים והיינו סוד ה' ליראיו דהיא האור הנרגש בלב, כמש"נ נודע בשערים בעלה ואמר בזוהר הקדוש (ח"א ק"ג רע"א) כל חד לפום מה דמשער בלבי', וזהו על ידי הגדה כמ"ש (בספרי עקב) בצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה כו', כי חולת אהבה אני. שעדיין לא בא זיון של בני ישראל מיציאת מצרים וכן היה ההכנה על ידי קדושת האבות וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג מ' א') באשישות אילין אבהן דאינון אתמליין בקדמיתא (וכשנ"ת במ"א) וכן בס"ג דשבת שהיא סעודתא דיעקב אבינו ע"ה אומרים למחזי זיוא דז"א, וכן במ"ר (ר"פ ויצא) ויצא יעקב כו' יצא משם פנה זיוה כו' ומקשה אלא הכא דהוה יצחק כ'ו. כמו שאמרנו דכל האבות הם אור הראשון, אך לא דומה זכיתו של צדיק א' וכו', ואלו ואלו דברי אלקים חיים שמפני כך נקרא זיו חודש אייר שהוא חודש שקודם סיון, ובו ההכנה למ"ת היא סמכוני באשישות. ושאז בא זיון של ישראל משעבוד מצרים ימי הספירה לטהרנו מקליפותינו ומטאותינו. ובו קדושת האבות שהם גם כן אור הראשון וכאמור. וכן איתא בס' יצירה שחודש זה נברא באות ו', שנקרא בזוהר הקדוש אות אמת אמת זו תורה (כמ"ש ברכות ה:), וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קכב סע"ב), דאות ו' משה"ק ומינה ייעול על פומא דב"נ מלילין לאולפין באורייתא וכו' ו"ה תורה ומצוה כמש"ש אחר כך, ויעקב תתן אמת ליעקב, ואף שעיקר התורה קבלוה בסיון ההכנה למתן תורה היה בחדש זה לטהר ולהתקדש להיות מוכן לקבלת התורה כמש"נ רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני:
2