פרי צדיק, ראש חודש אייר ג׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Iyar 3
א׳שמות החדשים עלו מבבל (כמ"ש בירושלמי ר"ה וב"ר פ' מ"ח) דלא מצינו במקרא שם לחודש רק שם המספר ראשון שני וכדומה, רק דחודש זה נקרא במלכים בבנין בית המקדש זיו, ואיתא בגמרא (ר"ה יא.) בירח שנולדו בו זיותני עולם לר' יהושע דסובר דבניסן נולדו האבות, ולמה נקרא אייר זיו ולא ניסן, ופירש"י כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן, וק' דיותר הו"ל לקרות לניסן זיו שנולדו בו האבות, אך בענין דזיותני העולם נקראו האבות מפני שהם מאירים מופיעים לעולם שהוא מדת מלכות עלמא תתאה, כי תכלית שמים וארץ היה כדי שיהיה אומה ישראלית שיכירו כח מלכותו, וכשנברא אדם הראשון היה נצרך להיות הכל כמו ישראל, ואח"ז כשנתקלקל, נשארו אומה ישראלית שנברא העולם בשבילם ונקראו עולם, והאבות הם המופיעים ומאירים לעולם שהוא הכנסת ישראל, וזיו הוא אות ו' משה"ק שהוא הבריו התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה מכ"ע עד מלכות, ויעקב אבינו כ' תתן אמת ליעקב דא אות ו' דאיקרי אות אמת (כמ"ש בזהר ר"פ ויקרא) והיא מרכבה למדת תפארת, אמת זו תורה (ברכות ה.) וכן בגמרא (שם נח.) והתפארת זו מתן תורה, ויעקב מרכבה למדה זו והוא נקרא זיו כמ"ש זיוא דז"א. והיינו זיו השמש האור מהשמש ויעקב אבינו ע"ה נקרא שמש (כמ"ש ב"ר פ' ס"ח ונת' למעלה מא' א), ואיתא (במ"ר איכה ב' א') השליך משמים ארץ תפארת ישראל כו' כלום אתם מקניטים אותי' אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי כו' ונקרא יעקב תפארת ישראל שהיה לי דמות אדם, כמו אדם הראשון קודם החטא, ואחר שנקרא שמו ישראל אז גם אברהם ויצחק נקראו בשם ישראל כמ"ש (ב"ר ר"פ תולדות) ונקראו כל האבות זיותני עולם שמאירים לעולם שהוא מדת מלכות, וכן ו' כולל כל הו' מדות שהם חג"ת שהאבות מרכבה להם. רק יעקב נקרא ביחוד ישראל והוא ו' אות אמת שהוא רזא דאבהן וכללא דלהון כמ"ש (בזח"א ר"ז א), והנה מהר"מ אלשקיר הביא בשם רב האי גאון שנקרא אות ו' מלשון ווי העמודים, וגם צורתו כצורת ווי העמודים והוא מלפף ומחבר ב' דברים ביחד, וזה ו' הבריח התיכון שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה מכ"ע עד מדת מלכות שנקרא עולם, וכן יוסף נקרא גם כן ו' וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קפב ב) ותרוייהו אזלו כחדא ודא הוא רזא דאות ו"ו דאזלו תרוייהו כחדא כו' והיינו דיוסף הוא ו' זעירא ו' המילוי שמדתו יסוד כי כל בשמים וארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא שמחבר מדת שמים שהוא קוב"ה וארץ מלכות, ויעקב ו' רבתי הבריח התיכון מבריח מן הקצה כו' עד כ"ע כמ"ש בזה"ק (ח"ב י"ד ע"ב) עביד לאברהם כו' ליעקב ברזא דדעת, ודעת הוא פנימיות מכ"ע וכן כל חודש נברא באות מיוחד כמ"ש בסי"צ וחשב חודש אייר המליך אות ו' בהרהור כו' ואייר בשנה כו', וכן בימי הספירה מתחיל תמיד בר"ח אייר שבוע ג' שהוא כנגד מדת תפארת. וחודש אייר היא מחבר חודש ניסן שהיה התחלת צמיחה כנסת ישראל, שזכו לזה אחר מכת בכורות שהיה כנגד מדה עשירית. ואז זכו ישראל למדת כ"ע איהו כתר מלכות. והתכלית היה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו', והיינו מ"ת שהיה בסיון וחודש אייר המחבר חודש ניסן עם חודש סיון, וז"ש בזוהר הקדוש (ח"ג נ"ח סע"א) זמנין אית בשתא דרעוא אשתכח וכו' וכ' מהרח"ו ז"ל בהגהות אדר ניסן אייר סיון. והנה אדר וניסן הם חדשי הגאולה (כמ"ש מגילה ו:) מסמיך גאולה לגאולה עדיף. וסיון ניתנה בו תורה, אך חודש אייר לא מצינו טעם שחשבו בין ד' החדשים שמצד החסד, אך הוא ו' המחבר חודש ניסן וסיון, והיינו שכל ימי הספירה הם הכנה למתן תורה, וכמ"ש האריז"ל שבליל פסח נתגלה האור רק נעלם, ואחר כך בימי הספירה מתבררים להיות מזוקק שבעתיים ז"פ ז' ועל ידי זה זכו למתן תורה שהורידו האור למטה תורה אור, והעיקר הוא בחודש אייר שנברא באות ו' שמחבר חודש ניסן וסיון וכאמור:
1
ב׳והנה כשנאמר פ' החודש הזה לכם במצרים בר"ח ניסן היה עוד קודם מכה עשירית ולא זכו עוד ישראל להיות כנסת ישראל, ורק למשה ואהרן נאמר החודש הזה לכם, וכמ"ש במדרש (שמות רבה פ' ט"ו) לפי שקידש החודש בג' וכו' אמר הקב"ה למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החידש כו' וכ"כ בספיקתא (לפ' החודש) נתעטף כו' והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וכו', ורק בר"ח אייר שהיה החודש הראשון שאחר מכת בכורות שהיה כבר כל שיראל בבחינת כנסת ישראל סיהרא דמקבלא משמשא אז נקרא חודש זה זיו שנולדו כבר האבות בניסן שהם זיותני עולם והיינו אור השמש שמאירים לכנסת ישראל שנקרא עולם כאמור, ועיקר הזיו הוא יעקב שהוא נקרא שמש אף כשהיה שמו יעקב כמש"נ כי בא השמש אתא שמשא, רק אחר שנקרא שמו ישראל, אז גם יצחק ואברהם נקראו ישראל כאמור, והם כלם זיותני עולם, וז"ש במ"ר (ר"פ ויצא) ויצא יעקב וכי לא יצא משם אלא הוא כו' יצא משם פנה זיוה פנה הדרה כ'ו ודכותה ותצא מן המקום כו' וכי לא יצא מן המקום אלא היא כו' יצא משם פנה זיוה פנה הדרה ואחר כך מק' ניחא דתמן לא היתה אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוה יצחק ורבקה כו' ויש להבין למה נטר בקושיא זו עד שהביא הדרשה לגבי נעמי ואחר כך מק' דגבי יעקב הא הוי יצחק ורבקה ולמה לא הקשה כן כשדרש על יעקב פנה זיוה כו', אך מקודם היה אפשר לומר דרק יעקב נקרא זיו שהוא זיו העולם שנקרא שמש אף כשהיה נקרא יעקב וכמש"נ כי בא השמש אתא שמשא כו' מה שאין כן יצחק שלא נקרא זיו עד שנקרא שמו ישראל ואז גם יצחק נקרא שמו ישראל וכמו שהביא המ"ר שנקרא שמו ישראל ביציאת מצרים. והיינו שגם הם היו דיוקנו של אדם הראשון דמות אדם שעל הכסא מה שאין כן אז רק יעקב נקרא זיו ושפיר אמר כשיצא יעקב פנה זיוה, מה שאין כן אחר שדרש גם על נעמי ותצא שפנה זיוה משום דהיתה צדקת פנה ביציאתה זיו מן המקום שפיר מקשה ניחא דתמן גבי נעמי לא היתה רק אותה הצדקת ברם הכא דהוה יצחק ורבקה צדיקים ועדיין לא פנה זיו של אותו המקום ביציאת יעקב, ומשני לא דומה זכותו של צדיק אחד וכו', אבל אחר כך שנקרא גם יצחק ואברהם ישראל והם גם כן בכלל תפארת ישראל נקרא חודש אייר זיו שאז באתחדתיתא דסיהרא שהם ישראל שנקראו כנסת ישראל כבר הופיע לכנסת ישראל אור האבות שהם זיותני עולם. ונקרא אייר זיו בהתחלת בנין בית המקדש שנקרא חדר המטות ששם יחוד קוב"ה וכנסת ישראל, ולכן נקרא אז החודש זיו שהופיעו האבות זיותני עולם מאור השמש לסיהרא:
2
ג׳ואיתא בס' יצירה המליך אות ו' בהרהור דאיתא בכהאר"י הק' דימי הספירה תיקון לפגם הברית וכ' רמז ע"ז עמ"ר בגי' קר"י, והיינו דעיקר הגליות לתקן פגם זה שהוא שורש הקלקול של הנחש להרגיש הנאת עצמו, ועל זה היה גלות מצרים שהוא ערות הארץ אשר בשר חמורים בשרם וגו' ויוסף נמכר לשם לעבד להתברר במדתו, ושם היה נפשות דור המבול שזה בא על פגם זה, כמ"ש (נדה יג:) בני מבול נינהו ונגזר עליהם היאורה תשליכוהו. ואחר כך בקי"ס נתבררו ישראל בצדקתם ועמך כלם צדיקים, וכמ"ש (בשיר השירים ד' י"א) יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו, וז"ש במדרש (תהילים קי״ד:ג׳) ובזוהר הקדוש (ח"ב מ"ט א) הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף יורד לים והיינו שכל ישראל מבוררין במדת צדיק יסוד עולם ועמך כלם צדיקים וכמ"ש (ב"ר ויחי) איש אשר כברכתו ברך אותם שכלל כולן כו' שכל אחד מהשבטים כלול מקדושת כל השבטים, ואחר כך בימי הספירה מתבררין להיות מזוקק שבעתיים והעיקר בחודש אייר שנברא באות ו' והיינו ו' רבתי מדתו של יעקב שהיה כמו אדם הראשון קודם הקלקול דכ' בי' ולא יתבוששו וכן יעקב אבינו ע"ה לא מת (כמ"ש תענית ה:) שלא ידע כלל מעטיו של נחש שהוא להרגיש הנאת הגוף (ונת' במ"א), ומדת יעקב תתן אמת ליעקב ושפת אמת תיכון לעד שיהיה כן לעולם, ואמר המליך אות ו' בהרהור שזה עסק אף לגדולים וכמ"ש התוס' (בחולין לז:) דחשוב לי' רבותא ליחזקאל משום דאמרינן ג"ד אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה וכו', והיינו הרהור בהיתר דכשמתכוין רק להנאת עצמו נקרא עבירה הרהור שיכול לבוא ח"ו לידי עבירה, וע"ז בא בפסח העומר שהוא מן השעורים שהוא מאכל בהמה כמ"ש (בסוטה יד.) כשם שמעשי' מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה, והיינו שפגם זה מעשה בהמה כשאין המכוון לש"ש כמ"ש (חגיגה טז.) שלשה כבהמה כו', ומקריבין המאכל בהמה להשי"ת שישראל יש להם מכון בזה לש"ש ויש בו קדושה, ואחר כך בימי הספירה מתבררין בזה להיות מזוקק שבעתיים, והעיקר בחודש הזה שנברא באות ו' שהוא אות אמת ושפת אמת תיכון לעד שיהיה כן לעולם, וזהו ו' המחבר ניסן שהיה יציאת מצרים מצד החסד והיה כנגד אברהם אבינו ע"ה שהיה התחלת האור (כש"ש ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם לתכלית חודש סיון שהיה מ"ת דכ' אני אמרתי אלקים אתם חירות ממ"ה ומהס"ת גם מיצר הרע שהוא המ"ה כמ"ש (ב"ב טז.) ואז הורידו ד"ת שהוא תורה אור לארץ, וזה המליך אות ו' בהרהור לתקן אף ההרהור שהוא רבותא גם ביחזקאל, והיניו שלא ידעו כלל מהנאת הגוף ויהיה הכל בקדושה, וזה עיקר העסק בחודש זה לטהרנו מקליפותינו ומטמאותינו שהוא שורש קלקול הנחש שהכניס באדם להרגיש הנאות, וכשמתקנין זאת בחודש הזה על ידי זה נוכל לזכות למתן תורה בסיון, וחודש זה מתחיל בשבוע ג' נגד מדת תפארת שהיא מתן תורה שבזה החודש העיקרה הכנה למתן תורה וכאמור:
3