פרי צדיק, ראש חודש אייר ד׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Iyar 4
א׳בזה"ק (במדבר קי"ז ב) באחד לחודש השני בשנה השנית כלא חד והאי איקרי חודש זיו רמז להאי ירחא ושתא דנהיר לסיהרא דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו וכו, ונראה דהמכוון כמו שאמרנו שבשנה הראשונה כשנאמר החודש הזה לכם עדיין לא נקרא ישראל כנסת ישראל, שהיה עוד קודם המכה עשירית שלא נשלמו עדיין בכל העשר מדות ורק למשה ואהרן נאמר החודש הזה לכם ראש חדשים והוא (כמש"א כ"פ) שנקרא ר"ח מפני שהוא ראש של החודש דבתר רישא גופא אזיל (עירובין מא.) והיינו שכלול בו כל קדושת החודש, וניסן ראש חדשים שכולל קדושת כל החדשים, ואז בשנה ראשונה לא הופיע ר"ח בכל החדשים עוד כאמור. רק בשנה השנית דאז ניסן שהוא כנגד אברהם שהיה התחלת האור (כמ"ש בב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם וכן כל האבות זיותני עולם שמאירים לעולם ואז נהיר לסיהרא, וז"ש דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו שתכלית העולם להיות מלכות שמים ניכרת ע"י אומה הישראלית שמקבלין עול מלכותו ית' וזה נקרא עולם. וזהו עולם חסד יבנה שנברא באברהם כמ"ש (ב"ר פ' י"ב) בהבראם באברהם, ואמר אחר כך בזוהר הקדוש (שם סע"ב) לחדש השני דאיהו זיווא דברכאן דעלמא כו' וע"ד איקרי חודש זיו דזיוא דכלא נפיק מיני' וע"ד כ' יברכך ה' מציון וכלא חד מלה כו'. נראה מזה"ק שמ"ש בס' יצירה המליך אות ו' וכו' ואייר בשנה היינו ו' זעירא ו' המילוי שהוא מדת יוסף, יוס"ף בגי' ציו"ן והוא זיוא דברכאן שכן יעקב אבינו אמר לו בך יברך ישראל ונאמר בברכתו ו' לשונות של ברכה ואמר תהיין לראש יוסף, וז"ש כי שם ציוה ה' את הברכה וגו', ויוסף נקרא יפה תיאר שהיה לו גוף נקי ונק' זיו, והביא אחר כך בזוהר הקדוש (קיח א') פסוק כטל חרמון שיורד על ההרי ציון וגו' והיינו מטלא דעתיקא, שההמשכה מכ"ע למדת מלכות היא ע"י יוסף, והיינו טל תורה שבעל פה שהוא מאור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש בתנחו' נח ג. וכ' אור זרוע לצדיק שלזכות לאור הראשון צריך להיות מדת צדיק, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קסו ב) האי אור זרע לי' קוב"ה כו' ועבד לי' שורין ע"י דהאי צדיק דאיהו גננא דגינתא כו', ואמר ודא הוא נהירו דעלמא דכ' מציון מכלל יופי וגו' והיינו מדת יוסף שנקרא יפ"ת והוא מכלל יופיו של עולם, ואמר הופיע נהיר כד"א הופיע מהר פארן, והיינו דשם נאמר מקודם וזרח משעיר שהוא אור החמה שנקרא זריחה כמש"נ וזרח השמש ואו"ה מונין לשמש, וכ' הופיע מהר פארן דבני ישמעאל מונין ללבנה (כמ"ש זח"ג רפא ב'), וזה נקרא הופיע זיו החמה האור ולא השמש ממש, ומייתי מינה דהופיע הוא זיו השמש. ומסיק כדין הוא שלמא דכלא שלמא דעילא ותתא הה"ד יהי' שלום בחילך וגו', דיוסף מדתו שלום (כמ"ש בזח"א קצז ב' ונת' קדושים מי"א) ויוסף גם כן ו' המחבר שמים וארץ, ו' הכולל כל האבות, וה' מדת מלכות כנסת ישראל סיהרא דמקבלא משמשא (כמש"נ לעיל מ"ג). וז"ש בהג"ה רח"ו עמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב יא ב) דלא אשתמודע משה בזהרא עלאה עד ג' ירחים וכ' רח"ו כי ניסן אייר סיון הם חג"ת וניסן חסד שאז היה יציאת מצרים שהיה רק מחסד הש"י ויציאת מצרים היה בזכות אברהם ולו נאמר הגלות והגאולה, ותפארת סיון שאז היה מתן תורה וכמ"ש (ברכות נח:) והתפארת זו מ"ת, אך מ"ש דאייר גבורה. הוא שמרמז לתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס, ולזכות לאור תורה שבעל פה צריך להיות גבור הכובש את יצרו, שהוא מדת יוסף שאמר את האלקים אני ירא, והוא ממדת גבורה פחד יצחק, והיינו לתקן להבא להיות גבור הכובש את יצרו, וכן איתא בפע"ח דד' החדשים הם כנגד ד' אותיות הוי"ה ואייר כנגד ה' עלאה בינה שהוא בינה לבא כמש"נ ולבבו יבין ושב, והיינו לתקן העבר לטהרני מקלפותינו וכו' ולתקן שורש קלקול הנחש שהיה להכניס הרגשת הנאת עצמו, וזה הכנה למתן תורה כמ"ש טהרה מביאה לידי קדושה ואיתא בירושלמי (פ"ג דשקלים) וכן במדרש (שיר השירים א' א') מדכ' וטהרו וקדשו, וקדושה היינו ד"ת וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קכא א) אורייתא מחכמתא נפקת מאתר דאיקרי קודש וכו' וחשב בפע"ח המלאך של החודש הזה גבריאל שהוא ממדת הגבורה, והיינו להיות גבור הכובש את יצרו אלהבא, ואיתא בזוהר הקדוש (שם) וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי והיינו דאיקרי לילה וכמ"ש בהג"ה רח"ו:
1
ב׳ובזה מובן מ"ש בפירש"י (ר"ה יא.) בתי' הב' א"נ דזמנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה, וקשה הא לכו"ע נולד יצחק בפסח ופסח הוא בניסן דלבנה, אך נראה מזה דרק אברהם ויעקב נקראו זיותני עולם, דאברהם היה התחלת האור כמ"ש (ב"ר) יהי אור זה אברהם, והוא התחיל בד"ת מעצמו כמ"ש במדרש (שם פ' ס"א) אב לא למדו ורב לא היה לו כו', ויעקב אבינו מדתו אמת ואמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה:) ונקרא שמש כמש"נ כי בא השמש וכמ"ש בב"ר, אבל יצחק קבל החכמה מאברהם אבינו ע"ה ונקרא לילה סיהרא דמקבלא משמשא, ומדתו גבורה תורה שבעל פה וכמ"ש בתק"ז (הק' ט' ב' פ' רביעאה) וכד אתנטלת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה וכ"כ (ת' כ"א ל"ה א) ושמאלא אתיהבת אורייתא דבעל פה דאיהו נוקבא. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"א קמ"ב רע"ב) ולחושך קרא לילה דא יצחק וכו', וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב מ"ב סע"ב) עבד לאבהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבינה כו', והיינו תורה שבעל פה דאתיא מגבורה דתמן גבורי מלחמה, וכמ"ש (תנחו' נח ג) וכי מה גבורה יש בב"א ההולכים בגולה אלא אלו גבורי תורה שכן נאמר בה ע"כ יאמר בספר מלחמות ה' וכו', והיינו בתורה שבעל פה ומש"ה יצחק אינו נקרא זיו ובזה מובן הא דאמר בגמרא (ר"ה שם) דמק' לזה הכתיב בחודש זיו ומשני דאית בי' זיוא לאילנא ולמה לא משני מפני שנולד בו יצחק דלכו"ע יצחק נולד בפסח, אך יצחק לא נקרא זיו שהוא היה מדתו לילה תורה שבעל פה ולא זיו העולם שהוא זיו השמש להאיר לאחרים:
2
ג׳והנה בגמרא אמרו דלר"א שבתשרי נולדו האבות נקרא ירח האיתנים שנולדו בו איתני עולם, וצריך להבין דלמה לא נקרא תשרי זיו שנולדו בו זיותני עולם, אך י"ל במחלוקתם כמ"ש התוס' (שם כז.) לענין מחלוקותם בבריאת העולם דאו"א דא"ח דבתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן והיינו הרת עולם. וכן במחלוקת זה גם כן י"ל שההריון היה בתשרי והיינו כמו שהיה במחשבה שלא יהיה קלקול כלל, ואז נקראו האבות איתני עולם כמש"נ איתן מושביך שלא יוכלו להזיז כלל שלא יהיה שום טענה. אך כפי הלידה שצפה הש"י שאין העולם מתקיים וצריך שיתוף מדת הרחמים מפני שיקלקלו, אז אף אברהם אבינו ע"ה שרצה להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה לא הועיל רק לימי חיו (כמ"ש בפרדר"א פ' כ"ט). וכן יעקב אף שמטתו שלימה מ"מ רק לעתיד יתברר ועמך כלם צדייקם ולע"ע יש עליהם קטרוגים עוד, ונקראים רק זיותני עולם שמאירים לכנסת ישראל שהם בראשית המחשבה בשביל ישראל שנקראו ראשית אך מ"מ יש עוד קטרוגים על ישראל ונקראו זיותנים, ולא איתנים. ויצחק אבינו ע"ה היה מדתו הגבורה והצמצום ולא מצינו בו שרצה לגייר גרים רק ברמז נדרש מגורי אביו מגיורי אביו כמ"ש במ"ר (ר"פ וישב). ולא היה מדתו להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה. רק בצמצום מי שהיה מבורר אצלו שישאר כך. והוא מרכבה למדת בינה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב י"ד ב) ליצחק ברזא דתבינה, ובינה דינין מתערין מנה כמ"ש בזוהר הקדוש (שם ס"ד סע"א). לכן לר"א נקרא חודש אייר זיו רק משום זיוא דאילנא ולא משום לידת יצחק. ובפע"ח חשב ג' שבועות הראשונות דספירה נגד חב"ד. והתחלת חודש אייר שהוא שבוע ג' בספירה דעת. והמכוון גם כן כאמור דדעת היא שער הנ' מנשע"ב שנגלה לבעלי תשובה, ודעת הוא רוח הקודש (כמ"ש בפירש"י תשא) והיינו תורה שבעל פה (כמ"ש הרמב"ן ב"ב יב:). ובזוהר הקדוש (ח"ג סא א) והאי זאת כו' איקרי קודש ואיקרי חכמה. והיינו חכמה תתאה, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וקראן לה רוח הקודש כלומר רוח מהאי קודש דלעילא. ומ"ש וקראן לה רוח הקודש עדמ"ש בגמרא (מגילה יד:) וכן בזוהר הקדוש (ח"ג קסט ב) ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש. וז"ש במדרש (רות"נ חוקת) דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו, שמשה רבינו לא ידע כלל מרע שהיה כמו יעקב אבינו ע"ה וכמו אדם הראשון קודם הקלקול דכשנולד נתמלא הבית אור (כמ"ש סוטה יב.). מה שאין כן ר"ע שאמר ע"ע (פסחים מט:) כשהייתי ע"ה והוא בחי' בע"ת. וכ"כ אוהב ישראל שחודש זה מסוגל לתשובה. וכ' רמז שהעולם מחזיקין אותו לזמן רפואה ועיקר הוא רפואת הנפש. ובאמת יש רמז בגמרא (שבת קמז:) כלהו שקיינו מדיבחא ועד עצרתא מעלו והעיקר רפואות הנפש הוא לטהרנו מקליפותינו כו' שהוא מחץ מכתו של עולם ירפא (כמ"ש ב"ר פ"י) והיינו לתקן העבר. וזהו על ידי התורה שבעל פה שהיא הרב חכמה. והחודש הזה הוא נגד בינה שהוא תשובה עלאה וכמש"נ ולבבו יבין ושב. ונברא באות ו' זעירא מדת יוסף שהוא מדת היראה, ולהיות גיבור הכובש את יצרו מדת יצחק אלהבא, וזהו שנברא החודש באות ו' והמליך אות ו' בהרהור וכאמור:
3