פרי צדיק, ראש חודש אייר ה׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Iyar 5
א׳בס' יצירה המליך אות ו' בהרהור כו' ואייר בשנה וכוליא ימנית בנפש כו' ההבדל שבין הרהור למחשבה דמחשבה במוח והרהור בלב, כמו שמצינו (ברכות כ:) מהרהר בלבו, ובלב יש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, הש"י שוכן בלב ישראל, וכמ"ש (שיר השירים ה' ב') ואיכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, והיינו שכינה, אני ה' שוכן בתוך בני ישראל, ומ"ש במדרש הקב"ה לא דקדקו בין קוב"ה לשכינה, וכן מורה הפסוק שהזכיר שם אלקים, וכל אלקים שבמעשי בראשית הוא שם א"ד, פי' אלקים בעל הכחות כלם והוא שם א"ד, וכמ"ש (זח"א קע"ב ע"א) אספקלריא דלא נהרא דבה אתעביד עבידתא דעלמא, ואיתא בזוהר הקדוש (שם קנ"א ע"א) דאית אלקים חיים מסטרא דיובלא ה' עלאה, אלקים ה' תתאה, שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה' ע"ב) ונקרא לב (כמ"ש יומא עב:) ובינה לבא היינו כשנכנס למעמקי הלב, ואמר המליך אות ו' בהרהור היינו שיופיע אור הוי"ה, והוא עדמ"ש בת"ז (תי' מח) זכאה מאן דעבד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע, שבלב יש ב' חללים ויצר הרע יושב בין שני מפתחי הלב (כמ"ש ברכות סא.) וכנגד זה שוכן השי"ת בלב, ולבי ער, לב חכם לימינו, דש"ז (סוכה נב:) יצרו ש"א מתגבר עליו בכל יום וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו א"י לו, שם הקב"ה דייקא, שגם בפסוק נזכר שם הוי"ה לא יעזבנו בידו, המליך אות ו' בהרהור יחוד ו"ק, שבת עלאה כולל כל ג"ר כש"נ כי תבא חכמה ללבך ודעת א' תמצא, וכשזוכין לשבת עלאה אתפני מתמן יצר הרע (כמ"ש בת"ז שם). חודש ניסן נברא באות ה', ה' תתאה כנסת ישראל, שאז קבלו עול מלכותו, ובמ"ת אז היה היחוד וזכו להתגלות הוי"ה פנים בפנים דבר ה' עמכם, ובא חודש אייר באות ו' אות אמת (כמ"ש זה"ק ר"פ ויקרא) ושפת אמת תכון לעד, שיוקבע לעולמי עד, דבאייר הי' ההכנה למתן תורה שאז פנים בפנים דבר ה' עמכם, ובאייר היה הכנה על ידי המן דאיתא (תנחומא בשלח א') ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן וכן היה באייר מחיית עמלק דכ' ויחלוש יהושע וגו' והיא הכנה למתן תורה על ידי שיבערו היצר הרע, עמלק הוא יצרא בישא (כמ"ש זח"ג ק"ס א) וזה הכנה למתן תורה, שבאייר המליך את ו' מלוכה וממשלה, ה' לא יעזבנו בידו ויחלוש יהושע וגו', ובסיון היה היחוד הוי"ה שוכן בתוך בני ישראל ואתפני מתמן יצר הרע אני אמרתי אלקים אתם, וחשב כוליא ימנית בנפש, שבכליות ב' כליות א' יועצתו לטובה וא' יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו (כמ"ש ברכות סא.), וכבר אמרנו שהאברים שבראם השי"ת היו רק לטובה, בלב כסיל ברא הקב"ה יצר חשק נפלא שיהיה לו חמודא דאורייתא כמו שיהיה לעתיד, וכמ"ש (בזח"א קלח א' במה"נ) דאלמלא יצר הרע חדוותא דמשעתא לא ליהוי, וז"ש במד"ת (בראשית ז') אתה עושה אותו רע, וכן הכוליא שמאלית נברא שיכוף האדם יצרו ויבער הרע מלב כסיל לשמאלו, וחודש אייר נברא בנפש כוליא ימנית שיועצתו לטובה, וכ' הן אמת חפצת בטוחות, היינו כליות ושפת אמת תכון לעד שישאר הקדושה לעולמי עד, וזה נגד אייר שבו ההכנה למתן תורה כאמור:
1
ב׳וגירסת הגאונים בניסן המליך אות ה' בראי', ובאייר המליך אות ו' בשמיעה, והענין כמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל שבניסן היה רק מחסד ד' והיה התגלות רק לפי שעה בליל יציאת מצרים ואחר כך נעלם. ובקי"ס זכו רק לראי' כמ"ש (מכילתא וזה"ק בשלח) ראתה שפחה על הים וכו' ונעלם מהם גם כן אחר כך האור, וכענין חוזק החסידות בתחלתו. שאמר רבינו ר' בינם זצוק"ל שעז"נ אל תאמר שהימים הראשונים טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת ע"ז. שהיא בא רק בשאלה, שמראין לאדם מה שיוכל לקנות על ידי יגיעתו. ובסיון זכו בקנין. ואמר שאייר נברא באות ו' שכ' בשם רב האי גאון ז"ל דהו' מחבר נקרא ו' מלשון ווי העמודים וכן צורת הו' כווי העמודים, וכן תמיד אות ו' מחבר התיבות. וכן חודש אייר מחבר חודש ניסן וחודש סיון שיזכו בסיון בקנין במה שזכו בניסן בראי'. וז"ש בניסן בראי' ובאייר בשמיעה, שהשמיעה קבלה בלב כענין מה שמצינו בגמ' לא שמוע לי כלומר לא ס"ל, וז"ש באייר המליך אות ו' בשמיעה, וגיר' הגאונים בחודש אייר מרה בנפש. והענין עפמ"ש בת"ז (חי' מ"ח) עציבו דטחול וכעס דמרה, והשי"ת שברא המרה מהס"ת הוא לטובה כמו שאמרנו, והיינו עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ב ב) רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין. ועיקר הרוגזא נברא להרגיז על היצר הרע כמ"ש (ברכות ה:) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, רוגזא דרבנן עפמ"ש (תענית ד:) צ"מ דרתח אורייתא מרתחא לי' שנאמר הלא כה דברי כאש, והוא הרב חכמה להרגיז הרב כעס, שבניסן זכו ישראל לאור אך ההכנה למתן תורה צריך לבער הרע. ועל זה בא חודש אייר אותיות יירא לבער היצר הרע ולהרגיזו, ועל ידי זה יזכו בסיון למתן תורה שיזכו לחכמה ללב חכם מצד השי"ת מסטרא דעץ החיים:
2
ג׳וגירסת הראב"ד ז"ל בניסן יד ימין ובאייר יד שמאל, והוא עפמ"ש (פתח אלי') חסד דרועא ימינא גבורא דרועא שמאלא, ניסן יציאת מצרים מצד החסד, ועליו נתבשר אברהם אבינו שמדתו אהבה כש"נ אברהם אהבי, ואייר אותיות ייר"א שהוא מצד הגבורה שאז זמן הספירה שהיא לטהרנו מקליפותינו וכו' דהוא הטהרה מרע, והשמירה ממל"ת שבא מיראה, כמ"ש בירושלמי (הובא בתוס' סוטה כב:) עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט, ועיקר תוקף ימי הספירה בחוד אייר, שבניסן יש קדושת החג שבא מצד החסד ואהבה, ובסיון יש קדושה מחג הבא, ועיקר ימי הספירה באייר שאז זמן ההשתדלות מצד האדם ביראה כדי להתטהר ולהתקדש, והוא מדת יצחק פחד יצחק דרועא שמאלא, ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קעה ב) וחסד עלאה נפקא מחכמה, גבורה דאיהו דינא תקיפא נפקא מביצה בן י"ה אב ואם ובן בגוייהו כמ"ש (אדרא האזינו רצא), וכ' חסד לאברהם שהוא מחכמה קודש עלאה קדושה. וחודש אייר נגד בינה תשובה עלאה. לטהרנו מקליפותינו. וזהו מ"ש המליך אות ו' ביד שמאל שהוא גבורה דנפקא מבינה לתקן על ידי תשובה ולהטהר. ואף דטהרה מביאה לידי קדושה (כמ"ש ע"ז כ:) ובירושלמי (פ"א דשבת ה"ג) מפיק לה מדכתיב וטהרו וקדשו. וזהו מצד האדם שעיקר ההשתדלות ביראה כמ"ש מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה, ואחר כך בא האהבה ממילא מצד השי"ת כמ"ש מרבינו ר"ב זצוק"ל שכן דרכו של איש וכו', אבל מצד השי"ת אנכי כלל המ"ע. ואחר כך לא יהיה כלל מל"ת. ובדיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדיבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שיר השירים פ' ישקנו). ואף שהראב"ד ז"ל לא הזכיר בכל חודש אחד מי"ב כחות שבאדם, מ"מ ממה שחשב ברפ"ה י"ב פשיטות יסודן ראי' שמיעה כו' נראה שראי' נגד ח' ניסן ושמיעה נגד אייר כגי' הגאונים, דאלו לגיר' האריז"ל חשב שם הסדר שיחה הרהור כו', והראב"ד ז"ל חשב גם כן הי"ב שבטים לכל חודש שבט אחד, וחשב לחודש ניסן ראובן ע"ש כי ראה ה' בעני, ולחודש אייר שמעון ע"ש כי שמע ה' כי שניאה אנכי וגו', וגם האריז"ל שחשב השבטים כסדר הדגלים וחשב ראובן לחודש תמוז ושמעון לחודש אב גרים בחודש תמוז אות ח' בראי' כו' ותמוז בשנה, ואחר כך ט' בשמיעה כו' ואב בשנה. והענין דניסן מצד חסד דרועא ימינא ומצד האהבה, וזהו בראי' נגד ראובן ע"ש כי ראה ה' בעני כי עתה יאהבני אישי מדת האהבה, ואז זכו ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל, ואף שאחר כך נסתר האור כמ"ש וילכו שלשת ימים בלא מים בלא תורה דאין מים אלא תורה (כמ"ש זח"ב ס' ע"א) מ"מ נשאר מהראיה החשק שעל ידו אמרו נעשה ונשמע וזכו למתן תורה, ואייר ששמיעה נגד שמעון כי שמע ה' כי שנואה אנכי וגו' שאז זמן השתדלות מצד האדם ביראה שלא נהי' שנואה במעשים, והשמיעה לתקן שלא נהיה שנואה. וכן ניתן במרה השבת (כמ"ש במכילתא ובגמרא). ובשבת כ' טוב להודות לה', ובפרדר"א (פ' י"ט) שכל שמודה ועוזב ניצול וכו' וכן במדרש (ב"ר סו"פ כ"ב) כך הוא כחה של תשובה כו' פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת כו'. ומצד האדם עיקר השתדלות ביראה וכאמור. וכן בפסוק סור מרע ועשה טוב. אבל מצד השי"ת מקודם אנכי שורש המ"ע. ואחר כך לא יהיה לך שורש המל"ת. וכן סעודת שבת סידר האריז"ל סעודת ליל שבת נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה. ובבקר נגד אברהם אבינו ע"ה. כמ"ש שמצד האדם ההשתדלות ביראה ואחר כך זוכין לאהבה מצד השי"ת, אבל הקב"ה ברא נפשות האבות כמש"נ ואקח את אברהם וגו' נולד אברהם ואחר כך יצחק, וכן בניסן זכו לאור מצד השי"ת לפי שעה ואחר כך נעלם תיכף, ובקי"ס ראתה שפחה כו' מ"מ אחר כך בעו לאסתכלא כמש"נ מדבר שור וכמ"ש בזוהר הקדוש, ורק נשאר להם החשק, ועז"נ זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר, ועל ידי אותו החשק הקדימו נעשה לנשמע, אך מ"מ יש עוד היצר הרע שיוכל לפתות, ע"ז בא חודש אייר לטהרנו מקליפותינו לתקן ע"י תשובה הכל, וזה הכנה לחודש סיון מ"ת שאז נתבטל המה"מ שהיא היצר הרע (כמ"ש ב"ב טז.) כמש"נ אני אמרתי אלקים אתם (כמ"ש ע"ז ה.). והמכוון מכל הגרסאות אחד, שחודש אייר שהוא עיקר ימי הספירה הוא לטהרנו מקליפותינו וכו'. וזה המליך בהרהור ננצח היצר הרע והוא הכנה להתקדש בקדושה עליונה כמש"נ וטהרו וקדשו (בירושלמי שם) שעל ידי הטהרה מן העבר זוכין לקדושה לעתיד. וכן מורה שמיעה לתקן על ידי תשובה שלא נהיה שנואה במעשה וזה ההכנה למתן תורה, וכן בשבת בסל"ש נופל הפחד והיראה ועל ידי זה זוכין לתשובה ואחר כך בסעודת יום שבת וקדשו:
3