פרי צדיק, ראש חודש ניסן ב׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Nisan 2
א׳בס' יצירה חשב לכל חודש את מי"ב פשיטות ואיתא בחודש זה המליך אות ה' בשיחה כו' וצר בהם טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש היינו בעש"נ שחשב בכל חודש, והנה ה' אחרונה מלכות כנסת ישראל, ובחודש זה יצאו אומה שלימה ממצרים וקבלו עול מלכותו ונעשה כנסת ישראל. אך עיקר קבלת עול מלכותו היה אחר כך בקי"ם ומ"ת אך כאן התחיל קבלת עול מלכות שמים כמש"נ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר וגו' שהעיקר מצות התורה היא והלכת בדרכיו, שהקב"ה מקיים כל המצות תחלה (כמ"ש בש"ר ל' ור"פ בחקותי) וזהו מ"ש ורגל ימין. שהוא והלכת בדרכיו, וכאן התחיל לכתך אחרי במדבר וכן לעתיד איתא (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנ' ילכו מחיל אל חיל וגו' ופירש"י מישובה לישובה ממדרש למדרש גם כן העיקר לכתך אחרי והלכת בדרכיו והנה מצוה הראשונה הי' אכילת פסחים שהוא לאכול בשר קודש וכל א' מישראל יכנס בו קדושה מזה. ובא בו המצוה וככה תאכלו אותו ? נעלכם ברגלכם ומקלכם בידכם. ולמה הוצרכו לזה והלא האכילה הי' בלילה ויצ"מ ביום. אך זהו ההכנה שמזומנים ללכת אחרי ד' לכתך אחרי במדבר. וזהו מ"ש ברגל ימין, שעסק חודש זה להיות מוכן ללכת אחרי ד' והלכת בדרכיו וזהו קבלת עומ"ש שהיא ה' אחרונה מלכות ואמר המליך אות ה' בשיחה שאחר כך נפתח הפה לומר שירות ותשבחות מצוה לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר כו' מעשה בר"א כו' ובגמרא (פסחים קיו.) עבדא דמפיק לי' מרי' לחירות ויהבי לו כספא ודהבא מאי בעי למימר לי' א"ל בעי לאודי ולשבוחי כו' וכמו שאנו אומרים לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל גי' כל מיני שבחים. וכ"כ הרמז פסח פה סח אך זה היה בשנה שניה שבפסח מצרים עדיין לא היה סיפור יציאת מצרים שלא יצאו עדיין. ואם לומר שירות ותשבחות ג"כ לא מצינו אז, והיה העסק בפסח מצרים שנאכל בחפזון מתניכם חגורים וגו' שמוכנים לדרך לכתך אחרי במדבר. המליך אות ה' כנסת ישראל איהי אמונה (כמ"ש זח"ג רל א') שעדיין לא יצאו ממצרים לחלוטין. ורואים אנו שהוצרכו להטעות בהם דרך שלשת ימים נלך וגו' עד קי"ס שיצאו לגמרי. ועכ"ז האמינו ב"ה והכינו עצמם לדרך, ואחר כך ביום ז' דפסח כ' ויאמינו בה' שאז קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים אף כי באו מים עד נפש והכל ע"י האמונה כיון שאמר השי"ת דבר אל בני ישראל ויסעו והים לפניהם ירדו בים (כדאיתא סוטה לז.) לפיכך זכה יהודה ונעשה מרכבה למדת מלכות וזש"נ היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. וזהו איהי אמונה ואז נפתח פיהם לומר שירה וכמ"ש (שמות רבה פ' כ"ב כ"ג) ובזכות האמונה זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה:
1
ב׳ואח"כ ובזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, וזהו המליך את ה' בשיחה. וכן יהודה זכה להודות דלאה פתחה בהודאה הפעם אודה וגו' ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות (כמ"ש ברכות ז:) ונאמר בדוד המלך ע"ה רוח היה דובר בו ומלת על לשונו. שנעשה מרכבה למ' מלכות. וכ' אד' שפתי תפתח. וז"ש המליך אות ה' שהיא מ' מלכות פי ה' (כמ"ש זח"ג ר"א ב'.) דבר ה' זו הלכה (שבת קלח:) דיבור איקרי. וכאן אמר בשיחה ולא אמר בדיבור שכבר אמרנו שד"ת נקראו דיבור מה שאין כן שיחה וכמ"ש (סוכה כא:) ולימא מדבריו של ר"ג וכו' קמ"ל וכו' שאפילו שיחת חולין של ת"ח (ונת' במ"א) ובמ"ש (סנהדרין צט:) לעמל פה נברא כו' א"י אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כו' וכבר אמרנו דלא יתכן להסתפק שתכלית האדם לעמל שיחה בטלה אך המכיון על שיחה קדושה. כמו תפלה כדר"ש (ברכות כו:) ואין שיחה אלא תפלה ותפלה בא ע"י יראה (כמשנ"ת במ"א) שם אד' כש"נ אם אדונים אני אי' מוראי וכ' אד' שפתי תפתח ופי יגיד וגו' שעיקר התפלה שנפתח הפה לומר תהלת ה' שכל י"ב ברכות אמצעיות ההכרה שהכל מהשי"ת כמו שבא נוסח הברכות בלשון הווה שובר אויבים וכו' בהווה. והנה לד"ת זכו רק בסיון וכאן זכו לאמונה ולתפלה שהתפללו לה' והכירו שהכל מהשי"ת וז"ש המליך אות ה' בשיחה, ורגל ימין ללכת אחרי ד' לכתך אחרי במדבר שד"ת עדיין לא היה להם, עד שבמרה שנסתר מהם האור מקי"ס ניתן להם פרשיות לעסוק בתורה וזהו עסק החודש הזה האמונה בשלימות כמו בשבת מהימנותא שלימתא ומקבלין עול מלכותו ית"ש ולהכיר שהכל מהשי"ת וללכת אחרי ה' וכבר אמרנו במש"נ הקול קול יעקב קל ראשון מסר קל ה' קל ו' ו' תורה ה' תפלה שבא ע"י מ' מלכות דאיהי יראה ושריא בה יראה שמתחלה לזכות לד"ת כיון שיש שליטת יצר הרע אין מקום וצריך תפלה להשי"ת ועז"א אם אין יראה אין חכמה ומ"מ לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא כמ"ש (זח"א רב א) וצריך ד"ת ועז"א אם אין חכמה אין יראה (כמ"ש פ"ג דאבות מי"ז) והיראה ראשית חכמה יראת ה' ומ"מ אמרו (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעש"ט. שהם באים ע"י יראה (כמ"ש ע"ז יט.) אשרי איש ירא ה' כשהוא איש הוא ג"כ תכלית חכמה, וז"ש (שבת לא:) שנמשל היראה למפתחות החיצוניות והתורה לפנימיות ואחר כך נמשל היראה לדרתא והתורה תרעא לדרתא (ובמ"א מ"ת) וזהו עסק חודש זה ההתחלה ברגל ימין לכתך אחרי במדבר, והאמונה שעי"ז זכו למהימנותא שלימתא, ונפתח פיהם לומר שירה וזהו המליך אות ה' בשיחה ואחר כך זכו עי"ז לקלו ו' שהוא תורה. וזהו השלימות שתוקדם היראה לד"ת. וכשזוכין לתורה והאר עינינו בתורתיך משיגין אחר כך היראה בשלימות:
2