פרי צדיק, ראש חודש שבט א׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Shvat 1
א׳בסי"צ המליך אות צ' בלעיטה וכו' ושבט בשנה וקורקבן בנפש. והוא על פי מ"ש (ברכות סא :) קורקבן טוחן. ואות צ' איתא (שבת קד.) צ' כפופה וצ' פשוטה צדיק כפוף וצדיק פשוט וצדיק נקרא מאן דנטיר ברית כמ"ש בזוה"ק (ח"ב כג א) והיינו דמדה ט' הוא צדיק יסוד עולם ובשלימות הוא כשכלול מכל עשר מדות וט"פ עשר עולה צ'. וחודש זה מסוגל לתיקון פגם הברית כמ"ש האר"י הק' דו' שבועות שובבי"ם מסוגלים לזה וד' שבועות בבי"ם הם תמיד בחודש זה. דבפרשה בא התחיל האור דכ' ולכל בני ישראל היה אור. והתחיל בו פרשיות ומצות מדברי תורה כמ"ש לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם. וכ' אור זרוע לצדיק. והמליך אות צ' בלעיטה דתחלת הסתת הנחש היה באכילה להרגיש בו הנאת הגוף ומזה בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא כמ"ש בגמ' (שם קמו א) ונסתעף מזה הק"ל שנה. דנעשה אדם הראשון משוך בערלתו כמ"ש (סנהדרין לח :) והעסק בחודש זה להכניס קדושה באכילה כמה שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ועל דרך מ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' דעות) שאם יאכל כדי שיהיה לו כח לעבוד ה' וישן כדי שתנוח דעתו עליו נמצא אכילתו ושינה שלו עבודה למקום ב"ה. ובטן רשעים תחסר מפרשים שהרשעים שאוכלים להנאת עצמם יחסר להם בטן כדי למלא תאותם עוד. והאריז"ל שחשב החדשים להשבטים כסדר הדגלים נמצא חודש שבט נגד אשר ואי' בזוה"ק (ח"א רלה ב) אשר ישב לחוף ימים וגו' והכא אשר דא פתחא עלאה דצדיק וכו' והאי פתחא כו' ואקרי אשר. וכ' בגליון הזוהר הקדוש אש"ר גימט' מש"ה יוס"ף. והיינו דאשר לחוף ימים דיש ים עלאה וים תתאה מדה אחרונה נק' ים ובינה גם כן נק' ים עלאה כידוע ולעומת זה בקלי' האומות נקראו כהמות ימים יהמיון. דמים חסדים כידוע דמים ואש דקדושה בחינת אברהם ויצחק. ובקליפה יש מים הזידונים תאות וחמדת אהבות עולם הזה ובמשנה (אבות) נקראו מים הרעים. ועיקר ההגדרה מפגם התאוה הוא על ידי תורה כמ"ש (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין כו' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. שעיקר בריאת היצר שהוא החשק היה כדי שיהיה חמידו דאורייתא להיות חדוותא דשמעתא כמו שיהיה לעתיד כמ"ש (זח"א קלח א' במה"נ) ולית לך מלה לחברא יצר הרע אלא אורייתא (כמ"ש שם רב א). וכן ההגדרה על ידי יראה כמ"ש איזהו גבור הכובש את יצרו. גבורה פחד יצחק. ויוסף שהיה מרכבה למדת צדיק יסוד עולם כתיב ביה את האלהים אני ירא. ואחר כל אלה נצרך עוד תפלה להשי"ת שיעזור לו כמ"ש בגמ' (שם) ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. אך תפלה ויראה הם דבר אחד. דיראה בא ע"י שמצייר האדם לפניו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ואז מיד יגיע אליו היראה (כמ"ש ריש או"ח) וכשעומד לפני המלך מבקש רחמים על צרכיו וכן דרשו (ברכות י :) את הא' ירא על בקשת רחמים וכן (שם ט :) ייראוך עם שמש על תפלה. ותורה בלא יראת שמים אינה כלום שנקראה מחיר ביד כסיל (כמ"ש יומא עב :) וכן יראה ותפלה בלא תורה אינה כלום וכמ"ש (שוח"ט תהלים צא) לעתיד לבא הקב"ה מודיען כמה שנאמר לכן ידע עמי שמי באותה שעה הם מתפללין ונענין ועל זה נא' כי ידע שמי יקראני ואענהו ע"ש. ושם ה' היינו דברי תורה כמו שנדרש (ברכות כא.) לברכת התורה מדכ' כי שם ה' אקרא וגו' דכל התורה שמותיו של הקבה. וזה שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואי' (ויק"ר ר"פ יז) לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת והיינו על דרך מ"ש בגמ' (שם ה :) אמת זו תורה והטעם דכיון שנתן השי"ת עצה להאדם להתגבר על היצר הרע על ידי תורה שהוא תבלין ועל כן צריך שיוקדם להתגבר על ידי התורה ואחר כך להתפלל לפני השי"ת ואז יהיה נענה וה' לא יעזבנו בידו. ועז"א במשנה אם אין חכמה אין יראה. ואם אין יראה אין חכמה דנקרא כסיל. וזהו אשר ישב לחוף ימים דאשר הוא בחינת משה שהוא התורה ובחינת יוסף שהוא היראה והוא יושב לחוף ימים להגדיר ולשמור להבא מהמות ימים שהם התאוות רעות ובכלל היראה התפלה כמו שאמרנו. ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א רמו א) מאשר שמנה לחמו דא הוא אתר דכלא מאשרין ליה ומאי איהו עלמא דאתי וכו' והיינו בינה ליבא שנק' עלמא דאתי כידוע והוא תשובה כש"נ ולבבו יבין ושב והיינו לתקן העבר. ועל זה נא' ועל מפרציו ישכון. דהיינו מי שפרץ בזה בים ומים הזידונים הוא גם כן ישכון לתקן העבר שהוא גם כן על ידי תורה ויראה ותפלה. דהתיקון לפגם זה על ידי תורה כמו שאמרנו ממה שנאמר ולכל בשרו מרפא ובשר מרמז על זה שנק' בשר קודש ובהיפך ח"ו בשר חמורים. וכן התיקון על ידי צעקה ותפלה וכמו שנאמר פני ה' בעושי רע שמרמז על פגם זה שנקרא רע כידוע. וכ' צעקו וה' שמע דצעקה מועיל וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב כ א) גדולה צעקה מכולן שצעקה היא בלב הה"ד צעק לבם וגו' וע"ש דמסיק ולעולם לא הדרא ריקניא. והיינו דמועיל אף לפגם זה שמנע התשובה ממנו בזוהר הקדוש (ח"א ריט ב). ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב שם) גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא בשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא דכ' ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם. ויש להבין היכן נרמז זה בפסוק שנוחל עולם הזה ועולם הבא (וע' שמות מא' י). אך נראה דקאי על פסוק יורדי הים באניות וגו' דקאי על העוסקים בתורה ויורדים בים התלמוד וכמוש"נ אחר כך יעלו שמים ירדו תהומות דאף שנראה להם שעולים עד לשמים מכל מקום יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום וזה ירדו תהומות על ידי הסתת היצר הרע. וכ' בתריה וכל חכמתם תתבלע שלא יועיל להם התורה לבד אף שהם עושי מלאכה במים רבים שמורה על עסק התורה שבעל פה שנמשל למים. ויצעקו אל ה' בצר להם. דגלות ראשון היה מצרים שהיא ערות הארץ קליפת התאוה והיא מצירה ומעיקה לנקודת ישראל וכל האומות עכו"ם נקראו על שם מצרים על שם שמצירות לישראל (כמו"ש ב"ר פ' טז) ומה שנקראים ע"ש מצרים הוא מה שמעיקים ומצירים לישראל בפגם זה שבאמת רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' (כמ"ש ברכות יז.) והיינו על ידי מציאת הרע דקליפה זו בעולם מכניסין ללב ישראל גם כן השאור שבעיסה ועל זה נא' ויצעקו אל ה' בצר להם כשמציר ומעיק להם וממצוקותיהם יוציאם. שיהיו נענים ויוציאם השי"ת מהדחק וצוקה שלהם. וכמה שנאמר עיני ה' אל צדיקים שהשי"ת מסתכל רק אל הצדיקים דנטרין ברית. ולהמקלקלים ופוגמים קדושת הברית לא יסתכל כמה שנאמר לא יגורך רע. וכשהשי"ת פונה אליהם ומסתכל בהם מכניס בהם אור כי טוב. דבכ"מ שהשי"ת רואה מכניס אור כמה שנאמר וירא א' כי טוב (ונת' שמות מא' ג) וזש"נ פני ה' בעושי רע המקלקלים ופוגמים במדת צדיק להכרית וגו'. צעקו וה' שומע ומכל צרותם הצילם שמציל אותם ממה שמעיק ומציר להם וזש"נ וממצוקותיהם יוציאם. וכתיב וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם היינו לעולם הבא שהוא תכלית האדם כמה שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו דכל ימי חיי האדם הוא הולך אל בית עולמו. וכל ימי חייו יש לו עסק בעניני התאות ולהכניסו לחשק בדברי תורה והוא מיורדי הים באניות. והשי"ת מנהיגו אל מחוז חפצו שהוא בית עולמו שכל צדיק יש לו עולם בפ"ע (כמו"ש שמות רבה פ' נב) ובגמ' (שבת קנב.) שכל צדיק נותנין לו מדור לפי כבודו וזה מחוז חפצם וכ' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וארץ נקרא א"י בעולם הזה. והעולם הבא ארץ העליונה וכמו שלמדו מזה שכ"י יש לומר חלק לעולם הבא. וז"ש בזוהר הקדוש שעל ידי צעקה נוחל העולם הזה והעולם הבא דהיינו שזוכה לבחינת צדיק. ולפי זה צ"ל בזוהר הקדוש וממצוקותיהם יוציאם. ואפשר שהיה כ' להם וגו' והוסיפו ממצוקותיהם יצילם שבא ראשון בפסוק. והוא ט"ס אך מהיכן זכה אשר לזה אף שהוא בחינת יוסף ויוסף מרכבה למדת צדיק יסוד עולם. אבל הוא מדתו דנטיר ברית גבור הכובש את יצרו ובאשר כתיב ועל מפרציו ישכון שהוא מתקן פגם זה אף מי שקלקל וכאמור. אכן זכה לזה על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"א רמד ב) ת"ח ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן וכו' וע"ד גד דא אפיק ויהיב ודא לקיט וכו' אר"י אלמלא דהוה גד מבני שפחות שעתא קיימא ליה לאשלמא יתיר מכלא הה"ד בא גד קרי וכתיב בגד חסר אליף דהא שעתא קיימא בשלימו ואסתלק מיניה וכו' וע"ד לא זכה בארעא קדישא וכו' ת"ח מה דאתפגים בגד אשתלים באשר הה"ד מאשר שמנה לחמו וגו'. והיינו דגד בו אות ג' דיהיב ואות ד' דלקיט רק נחסר האל"ף אותיות פל"א. ואות אלף אשתלים באשר. ועל כן זכה אשר למדה זו נהר דנגיד ונפיק להיות מושך לכלל כנסת ישראל וכמה שנאמר והוא יתן מעדני מלך ומאן מלך דא כנסת ישראל כמ"ש בזוהר הקדוש (שם רלה ב רמו א) ונגיד להאי צדיק למיהב תפנוקין ועדונין להאי ארץ דאיהו לחם עוני ואתעביד לחם פנג וכו' (כמ"ש שם רמה סע"ב) והיינו דכח אשר שהוא מתקן ומכניס קדושה באכילה כמה שנאמר מאשר שמנה לחמו לחם ו' שהוא אות אמת זו תורה כידוע. ובאכילה הוא שורש הפגם מהנחש שגרם פגם הברית וכמו שאמרנו. ואשר מכניס באכילה קדושה שיהיה דברי תורה לכו לחמו בלחמי. וזש"נ והוא יתן מעדני מלך דא כנסת ישראל. ומדה זו יראה כמ"ש (זח"א ה ב) איהי יראה וכו' והשם שכנגד מדה זו שם אד' גם כן מורה יראה כש"נ ואם אדונים אני איה מוראי. והוא גם כן תפלה שבא מיראה כמו שאמרנו. וכ' אד' שפתי תפתח וגו' שהתפלה ממדת מלכות. (ונת' בכ"מ). וגד שעתא קיימא ליה שמגד יצא אליהו (כמ"ש ב"ר פ' עא) והוא מלאך הברית שיתקן כלל ישראל ויבררם ועמך כולם צדיקים. והוא כלול גם מבנימין כמ"ש (ב"ר שם) די"א שבא מבנימין והיינו שהיה כלול מנשמות רבות כידוע מד' האריז"ל (והובא חנוכה מא' יג) והיינו דבנימין הוא שורש קדושת ארץ ישראל דכתי' ובין כתפיו שכן והוא קדושת המקדש וא"י. וגד אסתלק ולא זכה כלל בא"י כמ"ש בזוה"ק שזכרנו. ואליהו בהר הכרמל הקריב באיסור הבמות אף שהיה כשחוטי חוץ רק היה בא"י. וכח אליהו להכניס קדושה בחוץ שיהיה כקדושת המזבח והיה יכול להכניס קדושה אף בחו"ל. ואז בירר שאמרו כל ישראל ה' הוא האלהים. והוא טען ואתה הסיבות את לבם אחורנית וחזר הקב"ה והודה לדבריו דכ' ואשר הרעותי (כמ"ש ברכות לב.) והוא יבוא להוציא הנדחים בארץ מצרים דהיינו המשוקעים בקליפה זו שמצירים ומעיקים לישראל בפגם זה. ואליהו היה מה דגד קיימא ליה שעתא קודם דאסתלק מיניה. ומה דאתפגים בגד אשתלים באשר ולכן באשר כח התיקון לפגם זה ועז"נ ועל מפרציו ישכון וכמו שאמרנו. ושמעתי מרה"ק זצוק"ל דעמוס שהיה משבט אשר שהיה מתקוע. והיינו דתקוע אלפא לשמן (כמ"ש מנחות פה :) ובגמ' שם וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר וכו'. והוא אמר פרשה הלוא כבני כושיים שהוא מיוסד על צעקת בני הנעורים בפגם זה שנקראו בני כושיים. היפך מבחינת יוסף שנקרא יפה תואר ויפה מראה שיש לו גוף נקי מפגם זה (ונת' ויחי מא' יג) ומפני ששימש חם בתיבה שהיה באיסור והיה מעין פגם הברית לקה בעורו (כמ"ש סנהדרין קח :). ואמר שם בפרשה זו כי הנה אנכי מצוה והניעותי וגו' ולא יפול צרור ארץ. והיינו שמישראל לא יהיה שום פסולת דהנענוע בכברה הוא להוציא הקמח ושיושאר הפסולת. ואמר שמבית ישראל לא יושאר פסולת שמי שירצה להטהר יהיה לו סייעתא מלמעלה לתקן העבר ולהתגבר על היצה"ר להבא. דכתיב צופה רשע לצדיק ועמך כולם צדיקים וכ' ה' לא יעזבנו בידו. ואפילו האובדים בארץ אשור דהיינו שנטמעו בין העכו"ם ואיתא (ויק"ר פ' יג) שכל האומות עכו"ם נקראו ע"ש אשור שמאשרין עצמן מישראל דהיינו דמתחזקים ממה שנטעמו ישראל ביניהם ועל כח זה נקראו כולם אשור. ומכל מקום מישראל לא ידח ממנו נדח דאף על פי שחטא ישראל הוא (כמ"ש סנהדרין מד.) ואשור בקליפה כנגד אשר בקדושה ובא בו תוספת אות ו' שהוא אות משם הק'. ע"ש שמאשרים עצמן מישראל. והשי"ת יוציאם משם ולא ידח ממנו נדח. ולא יפול צרור ארץ. וחודש זה כנגד אשר שמי שמפנה עצמו להשי"ת ורוצה להיות טוב יכול לתקן הכל ולהכניס קדושה במאכל שזה בחינת אשר כש"נ מאשר שמנה לחמו וגו' שיהיה לחם פנג. ויכול לתקן הפגם שפגם במדת צדיק ע"י התורה וצעקה בלב תפלה ויראה שהם בחינת מש"ה ובחינת יוס"ף שהם גימט' אש"ר. שיהיה הכל טוב:
1