פרי צדיק, ראש חודש שבט ב׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Shvat 2
א׳בסי"צ חשב לכל חודש אות א' מי"ב פשוטות וחשב לחודש שבט אות צ'. ואות צ' אי' בגמ' (שבת קד.) צ' כפופה וצ' פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט. וכן בזוהר הקדוש (ח"א ב ב) דאמרה אות צ' בי חתומין צדיקים ואנת דאתקריאת צדיק בי רשים וכו' והיינו דאות זה מורה על מדת צדיק וכמש"ש צדי אנת וצדיק אנת. אך בגמ' שם פריך היינו נאמן כפוף נאמן פשוט ומשני הוסיף לך הכ' כפיפה על כפיפתו נראה מזה דאותיות נ' וצ' יש להם שייכות זה לזה. והענין דאי' (ברכות סא.) מ"ד וייצר וגו' בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקב"ה א' יצר טוב וא' יצר רע. ואף דדחי בגמ' אלא מעתה בהמה וכו' דחה רק דאין זה המכוון בהב' יודי"ן אבל הדבר שברא הקב"ה ב' יצרים לא נדחה. וצריך להבין הא אי' (במדר"ת בראשית ז) לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו. וא"ת למה ברא יצר הרע וכו' אמר הקב"ה אתה עושה אותו רע כו' וכבר נתבאר שיצר פירושו חשק כמו ליצר מחשבות לבב עמך והקב"ה ברא החשק להיות חמידו דאורייתא וכמו שיהיה לעתיד (כמ"ש זח"א קלח א) רק אתה עושה אותו רע. ועל זה אמרו (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין וא' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והיינו להיות החשק והיצר לבית המדרש להיות חדוותא דשמעתא. ואם כן נברא רק יצר א'. ואיך קאמר שברא הקב"ה ב' יצרים. אכל המכוון בזה על ב' חללי הלב וכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לימינו היינו בדברי תורה וחכמה וזהו ה' שוכן בתוך בני ישראל ובמד' (שהש"ר ה' ב) איכן מצינו שהקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם והיינו שה' שוכן בלב ישראל. ולשמאלו היינו בעניני הגוף ודרך ארץ והוא מ"ש (קה"ר ג יא) על פ' גם את העולם נתן בלבם אהבת עולם נתן בלבם וכו' שאילו לא יצה"ר לא בנה אדם בית ולא נשא אשה וכו' וזהו לב כסיל לשמאלו שכח היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל ומכל מקום כשנברא אדם הראשון קודם הקלקול כ' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ובפשוטו קאי על עבודת אילני הג"ע והיה זה עסק בקדושה לעבדה מ"ע ולשמרה מצות ל"ת כמ"ש בזה"ק (ח"א כז א) ובתקו"ז (תי' כא) ופרי הגן היה לאכילת אדם כמ"ש מכל עץ הגן אכל תאכל והיה זה מ"ע. שהיה אז העסק בעניני העולם גם כן בקדושה והיה דברי תורה. ויעקב אבינו ע"ה שהיה כאדם הראשון קודם הפגם שלא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש (כשנת' כ"פ) ע"כ אמר מה שקל שבקלים אינו אומר אלא להוליד תולדות נתכוין (כמ"ש רש"י ויצא) והיינו כיון שלא ידע כלל מהנאת הגוף לא היה יודע בושה בזה וכמה שנאמר באדם הראשון קודם הקלקול ולא יתבוששו. וז"ש אתה עושה אותו רע שאחר הקלקול נעשה הערבוב ויש בו רע. וזה ענין אות נו"ן שמורה נאמן והוא לב חכם לימינו שהוא רק לדברי תורה. ואות נ' איתא בזוה"ק (ח"ב צא א) נ' רזא למדחל מקב"ה כו' דרזא דיליה ה' תתאה. והיינו דאות נ' מדת מלכות ושם אד' שמורה על יראה כמה שנאמר ואם אדונים אני איה מוראי ובזוה"ק (ח"א ה ב) דאיהי יראה ושריא בה יראה והיינו שהשי"ת שוכן בלב ישראל. והוא על ידי בחינת אמונה וזה נקרא נאמן כמ"ש (תמיד כח.) יחזיק באמונה יתירה שנאמר עיני בנאמני ארץ והיינו מהימנותא שלימתא וז"ש (זח"ג רל א) איהי אמונה. ולימינו הוא רק חכמה ודברי תורה וז"ש נאמן כפוף שלקנות דברי תורה צריך שיהיה כפוף ועניו כמ"ש (תענית ז.) מה מים כו' אף דברי תורה אינם מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה וכן (סוטה כא :) אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו וז"ש מכאן שניתנה תורה במנוד ראש. ואות צדיק הוא על עניני העולם שהוא בלב כסיל לשמאלו ועל זה צ' כפופה צדיק כפוף להיות גבור הכובש את יצרו משכהו לבית המדרש וזהו כפוף לכוף את יצרו בגבורה ולעשותו טוב שיהיה כל עניני העולם בקדושה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"נ מה' דעות) שבכל עניני העולם כשמכוין לש"ש הוא עבודה למקום והוא מעשה מצוה. וכשמכוין לשם תאוה הוא להיפך ואין דבר רשות כלל. וז"ש בזה"ק (ח"א ב ב) באות צ'. נ' איהי אתיא י' דשמא דברית קדישא ורכיב עלה ואתאחד בהדה וכו' והיינו דאות י' מורה על ברית וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב לו א) משום דאתגלייא יו"ד כו' ע"ש וכן אי' במדרש (תנחומא תזריע ה) ומהו השם והחותם ששם בהם הוא שדי השי"ן באף והדל"ת ביד והיו"ד במילה. ושם שדי שם הט' כנגד מדת צדיק יסוד עולם (כמ"ש זח"ג יא ב) וז"ש על אות צדי דנ' איהי והיינו ברזא דה' תתאה איהי אמונה והיו"ד דשם שדי רכיב עלה דיוסף הוא הנהר דנגיד ונפיק ויעקב ויוסף כחדא אינון (כמ"ש זח"א קעו ב) ובר"מ (זח"ג רמב ב) דגוף וברית חשבינן חד. ויעקב אות ו' שהוא מרכבה לשם הוי"ה ויוסף ו' המילוי וכמ"ש בזוהר הקדוש (ת"ח קפב ב) ודא הוא רזא דאות ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא כו' ויוסף נקרא ו' זעירא והוא היו"ד דברית משם שדי והוא מדת צדיק יסוד עולם דאחיד בשמיא וארעא. וז"ש אחר כך בזוה"ק ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם הראשון פרצופין בראו ובג"כ אנפוי דיו"ד מהדר לאחורא כו' והיינו דהנ' כנסת ישראל והיוד צדיק יסוד עולם וכן היו אדם וחוה כמו שנבראו להיות אדם הראשון צדיק יסוד עולם שנברא ביום הששי מדה זו (ונת' במ"א) וז"ש כגונא דא אמר קודשא בריך הוא לה דאנא זמין לנסרא לך וכו' וזה המכוון באות צ' שמורה על צדיק יסוד עולם שזה היה אדם הראשון כפי מה שעשה הא' את האדם ישר להיות צדיק וכמ"ש במדרש. ואמר צדיק כפוף צדיק פשוט שמתחלה צריך להיות כפוף ללחום בגבורה ולכוף את היצר לטוב. ומכל מקום יש לו מלחמה שמתגבר עוד וזהו צדיק כפוף ואחר כך צדיק פשוט שזוכה ליישר הלב שיהיה כן לעולם ולא יהיה לו כלל קטרוג היצר הרע. ורש"י פירש נאמן כפוף להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא ומסתמא כן פי' צדיק פשוט גם כן לעולם הבא:
1
ב׳והנה בפרדר"א (פ' מח) אי' על אותיות הכפולות שמורין על גאולת האבות וישראל ובמדרש (רבה ותנחומא קרח) חשבו אותיות הכפולות בב' עולמים. והנה רש"י פי' מאמר פתוח ומאמר סתום יש דברים שרשות לדורשן ויש שאתה מצווה לסותמן כגון מעשה מרכבה ועל פה פתוח פי' בשעת המכנסים פזר. פה סתום בשעת המפזרים כנס. ולפירושו יש להבין דהא הפ' אינה סתומה רק אינה פתוחה כמו הפ' פשוטה. ופי' פה סתום להיות כנס וסתום לגמרי. והמ"ם סתומה לגמרי סתומה והוא פי' מאמר סתום על מעשה מרכבה וזה ניתן לדרוש ולמסור ראשי פרקים לאב ב"ד ולמי שלבו דואג בקרבו כמ"ש (חגיגה יג) וזה מ"ש במשנה (שם יא :) אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו דהיינו שיספיק לו ראשי פרקים ויבין מדעתו. ועל פי מ"ש במד' שהכפולות מורות לעולם הבא יתכן לפרש פה פתוח ופה סתום על דרך מה שפירש"י על מאמר פתוח מאמר סתום. והיינו פה פתוח על דברי תורה הנגליים ופה סתום בסתרי תורה שכפוף וסתום שלא ניתן רשות לדורשן ואתה צריך לסותמן. רק פתוח קצת למסור לחכם ומבין מדעתו ראשי פרקים והוא יבין מדעתו. ופה פתוח לעולם הבא שאז יתגלו כל הסתרי תורה והיינו שלעולם הבא יהיה הפה סתום גם כן פה פתוח. ומאמר פתוח מאמר סתום יתפרש על פי מ"ש מהרש"א בח"א מאמר סתום מאמר ראשון דבראשית נמי מאמר הוא מאמר פתוח הט' מאמרות עיי"ש. ולפי האמור יתפרש בעולם הזה מאמר פתוח הט' מאמרות. דבראשית אף דנמי מאמר הוא (כמ"ש ר"ה לב.) מכל מקום לא כתיב ביה ויאמר שהוא שכל הנעלם מכל רעיון ואין בו שום תפיסה. ומאמר סתום לעולם הבא שאז יהיה בן ג"כ ביום ההוא שהוא שיאיר כאור יום מדת הו"א שהיא עתיקא כמ"ש (זח"ג רצ א) עתיקא קדישא דאתכסיא אקרי הו"א ועל כן נקרא עולם הבא יום ההוא שיאיר מדת הו"א שכל הנעלם עדש"נ ויקרא אלהים לאור יום. וזה מ' סתומה מאמר סתום לעולם הבא שאז יהיה מאמר ויתגלה הסתום. וכן כ' פשוטה וכ' כפופה יש לומר דהנה אות כ' מורה על כתר כמ"ש בגמ' שם וברע"מ (זח"ג רנו ב) אנכי ביה כ' כתב וביה אין. ועל כן חשבו בפרדר"א ומדרש כ"ך לאברהם. משום דביה כ' ואברהם זקן והיינו שזכה למדת עתיקא והיינו שהוא היה הראשון שזכה להתברר בכל המדות כש"נ בא בימים ובזוה"ק באינון יומין עלאין כו' והיינו עד כ"ע. אך הוא זכה לזה רק ע"י אמונה שהשיג ע"י מדת מלכות שיש שכל הנעלם מכל רעיון. וז"ש (שמות רבה פ' כג) ע"פ תשורי מראש אמנה בשביל האמנה שהאמין אברהם וכו' וזהו מראש אמנה שאברהם אבינו ע"ה השיג ע"י בחינת אמונה מראש עד כ"ע מראש דייקא. וזהו רזא דמהימנותא שבזוה"ק מהימנותא שלימתא וזהו סוד כ' כמ"ש אנכי ביה כ' כתב וביה אי"ן היינו אנ"י שהוא מדת מלכות (כמ"ש זח"ג רכג א') וזה כ"ע איהו כתר מלכות וזה ואברהם זקן שזכה לבחינת עתיקא שיש שכל הנעלם מכל רעיון וזה סוד מ"ש (בבא מציעא פז.) עד אברהם לא היה זקנה. כ' פשוטה לעולם הבא שאז יתגלה אור זה שע"ש זה קרא יום ההוא שיאיר בחינת הו"א כאמור. מ"ם ליצחק כי עצמת ממנו מאד והוא על פי מ"ש בתקו"ז (בהקדמה ד"ה פקודא רביעאה) וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה דהכי אוקמוהו מארי מתני' תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה וכו' וכל כך (בתיקון כא) ומשמאלא אתיהיבת תורה שבעל פה (ונת' במ"א) והוא מאור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה כמו"ש (מדברי תורה נח ג) והיינו מכ"ע שמופיע מתגו של יוד לחכמה ובינה ולעולם הבא יתגלה כל הסודות וס"ת ויהיה תפיסה גם במאמר סתום וכאמור. וזה שנרמז בפסוק כי עצמת ממנו מאד הב' ממי"ן. דקאי על עושרו של יצחק ואף שבאמת היה עשיר גם כפשוטו וכמ"ש במ"ר ע"ז שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק וכו' מכל מקום עיקר עשירות של יצחק אבינו ע"ה היה בעשירות דתורה כעין שנדרש (תמורה טז.) עשיר ורש נפגשו מי שעשאו חכם לזה וכו' וזהו הב' ממי"ן מאמר פתוח מאמר סתום. נ"ן ליעקב שניצל בב' עולמים שביעקב אבינו ע"ה התחיל כבר שלימות בנין כנסת ישראל וזהו נאמן כפוף כמ"ש איהי אמונה וכמו שאמרנו. נאמן פשוט לעולם הבא שאז יזכו לכל הדברי תורה שנתנה בעולם הזה במנוד ראש ואז יזכו מצד השי"ת לכל הסודות ונרמזו הב' נוני"ן בפ' הצילני נא דשם כתיב פן יבוא והכני אם על בנים והיינו שלא דאג על עצמו רק עיקר דאגתו על האמהות והשבטים שהם כנסת ישראל שה' שוכן בלבם וזהו נאמן כפוף נאמן פשוט לעולם הבא. פ"ף לישראל למשה פקד פקדתי (כמ"ש במ"ר שם) הוא כמו שאמרנו לענין קושית הרמב"ן מה סימן מסר יוסף שגואל שיאמר פקידה כפולה גואל אמת הוא והא אפשר שגם משה שמע המסורת כמותם. ואמרנו שהסימן היה מי שיכניס אור זה של הפקידה בלבם שירגישו בלבם אור מפקידה זהו הגואל אמיתי (ונת' פ' שמות מא' ו עיי"ש) וזהו הגאולה הראשונה במצרים שע"י משה רבינו הכניס השי"ת בלבם הפקידה. שבגלות מצרים היה הדיבור בגלות כמ"ש בזה"ק (ח"ב כה ב) ודבור שכינתא תורה שבעל פה ובמצרים היה כל הדברי תורה בגלות. ומשה איש האלהים בעלה דמטרוניתא ועל כן כשהיה בחינת דיבור בגלות אמר לא איש דברים אנכי (ונת' וארא מא' ז) ועל ידי משה הכניס השי"ת בלב ישראל הפקידה והחשק לדברי תורה וזה פקוד פקדתי שאחר כך בא הסייעתא מהשי"ת. אך בעוה"ז פה סתום. ולעולם הבא שיתגלו כל סודות התורה פה פתוח וכמו שאמרנו. צ"ץ איש צמח שמו וגו' זה משיח וכה"א והקימותי לדוד צמח צדיק וגו' והיינו שמשיח יביא הצמיחה בלב ישראל מאות צדיק. שיעקרו יהיה לעולם הבא צדיק פשוט שיבוטל הרע לגמרי. וזה סדר החדשים שהגאולה בניסן עתידין להגאל (כמ"ש ר"ה יא.) ונברא שבט באות צ' שהוא התחלת הצמיחה והוא כנגד יוסף שהוא מרכבה למדת צדיק יסוד עולם. ואחר כך חודש אדר באות ק' קוף קדוש כמ"ש בגמ'. והוא נגד יעקב אבינו ע"ה שהוא שורש הקדושה וכש"נ והקדישו את קדוש יעקב וברכת אתה קדוש נתקן נגדו כידוע. והיינו לתקן כמו יעקב שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול וכמו שאמרנו. ובחודש זה מחיית עמלק שהוא ראשית דקליפה ואחר כך חודש ניסן באות ה' וה' עלאה עלמא דאתי שהוא צדיק פשוט לעולם הבא. ואמר בסי"צ המליך אות צ' בלעיטה דתחלת הסתת הנחש היה להכניס תאוה באכילה ומזה נסתעף להפגם בבחינת צדיק (וכשנ"ת מא' א) והעסק בחודש זה לתקן שורש הפגם שהוא באכילה וז"ש בלעיטה. והיינו לתקן שיהיו כל עניני הגוף בקדושה כמו שהיה בתחלה אצל אדם הראשון לעבדה ולשמרה. וגם את העולם נתן בלבם שיהיה כל עניני העולם בקדושה לש"ש ויהיה עבודה לשמים. ועל כן כתב האר"י הק' ז"ל שו' שבועות שובבי"ם מסוגלים לתיקון פגם הברית וד' מהם בחודש זה. והב' שבועות שהם בחודש טבת. שאז התחלת התיקון שחודש טבת נברא באות ע' ואז התחלת התיקון בעיינין דאי' במ"ר (נשא פרשה י) תנה בני לבך לי ועיניך וגו' מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים לפי שהעבירה תלויה בהם וכו' עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון. וכ"ה בירושלמי (פ"א דברכות הל' ה) אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. ואחר כך חודש זה באות צדיק צדיק כפוף בעולם הזה להיות גבור הכובש את יצרו והוא בחינת יוסף הצדיק והוא יוד דשמא דברית קדישא דרכיב על נ'. יוסף נהר דנגיד ונפיק לאות נ' שהוא מרמז למדה אחרונה. וזה כל עסק חודש זה לתקן כל עניני העולם שהוא הלב כסיל לשמאלו. שיהיה גם כן בקדושה כמו שהיה קודם קלקול אדם הראשון. ואחר כך חודש אדר באות ק' קדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא הבריח התיכון מבריח וגו'. ובחודש זה מחיית עמלק שהוא מנגד לקדושת הברית ששונא דם מילה ואיתא (מדברי תורה תצא י) שהיה חותך מילותיהן של ישראל וכו' ואחר כך חודש ניסן. שנברא באות ה' שהיא ה' עלאה שמורה לעלמא דאתי וזהו יצמח הצמיחות ישועה מהשי"ת. ואז צדיק פשוט לעום הבא שלא יהיה שום שליטה להיצר הרע ויהיה הכל בקדושה:
2