פרי צדיק, ראש חודש שבט ג׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Shvat 3
א׳בסי"צ המליך אות צ' בלעיטה כו' ושבט בשנה. צדיק נקרא מאן דנטיר ברית כמ"ש בזוה"ק (ח"ב כג א) וכ' צדיק אוכל לשובע נפשו. וששה שבועות שובבי"ם מסוגלים לתיקון פגם הברית ואחר כך אדר שבו מחיית עמלק שהוא מנגד לזה כמ"ש (מדברי תורה תצא) שהיה חותך מילותיהם כו' הוי לך מה שבחרת והוא דכ' ועמך כולם צדיקים וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק כמ"ש בזוה"ק (שם) והוא מקטרג ע"ז שיש כמה חייבין בישראל כמה חטאין וכמה רשעין כו' ואינו מאמין דעל ידי המילה עאלו בהאי חולקא דצדיק כו' (כמ"ש זח"א צג א). ובא התיקון בחודש זה לפגם האכילה שהיה שורש הפגם בהסתת הנחש ומזה בא הזוהמא ופגם הזה. וכן קטרוג היצה"ר עקרו באכילה וכמה שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם וגו' ובספרי שם שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה ומביא מכמה פסוקים. וזהו המליך אות צ' בלעיטה שיהיה אכילה בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו. וכן בחודש זה ר"ה לאילנות כמ"ש (ריש ר"ה) בא' בשבט ר"ה לאילן ולב"ה בט"ו בו. שמתחלה קודם הפגם היה אכילת אדם הראשון פרי העץ ובא המצוה מכל עץ הגן אכל תאכל שזה היה מ"ע והכניס קדושה להמאכל כמו בכל מעשה המצות שמברכין אשר קדשנו במצותיו וכו' וז"ש (זח"א כז א) לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דל"ת. והיינו המ"ע מכל עץ הגן תאכל והמל"ת ומפרי העץ וגו' לא תאכל. ואי' (ר"ה טז) הביאו שתי הלחם בעצרת וכו' שיתברכו לכם פירות האילן ופירש"י דר"י לטעמי' דא' עץ שאכל אדם הראשון חטה היה. והיינו דקודם החטא היה החטה ג"כ כמו פרי העץ כמו שיהיה לעתיד שא' (שבת ל :) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכו' וכן היה קודם הפגם החטה גלוסקא מוכנת למאכל אדם ככל הפירות. רק אחר כך נתקלל בזעת אפך וגו' ואז כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר וכו' ולש ופה (וכמ"ש ברכות נח.) ובעצרת שהוא זמן מתן תורה דכ' אני אמרתי אלהים אתם שהיה ראוי להיות התיקון כמו קודם הקלקול תורה הביאו שתי הלחם שיתברכו פירות האילן. ואמר המליך אות צ' בלעיטה ולא אמר באכילה. דלעיטה נקרא על ידי אחר וכמ"ש (ב"ר פרשה סג) פער פיו אותו רשע כגמל א"ל אנא פתח פומי ואת תהא משתדר ואזיל כהדא דתנינן כו' אבל מלעיטין. וכתיב ביעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ולמה כתיב לאכול וללבוש ומי לא ידע שהלחם לאכילה ובגד הוא ללבוש ובגר דכתיב לתת לו לחם ושמלה לא כ' לחם לאכול ושמלה ללבוש. רק דיעקב אבינו ע"ה ביקש שיתן השי"ת לו הלחם וגם האכילה שיאכילהו ויהיה האכילה בקדושה. וכן שיתן השי"ת הבגד והלבישה שילבישהו השי"ת. וכמו שמצינו בלבישה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם דלבד שעשה להם הכתנות הלבישם השי"ת וכ"כ בזוה"ק (ח"ב לט ב) ואי ס"ד דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו ת"ח דכ' וילבישם דקב"ה אלביש לון. וכן בבגדי כהונה ציוה השי"ת למשה רבינו ע"ה לעשות להם ולהלבישם. ובבגדי אדם הראשון אי' (מ"ר במדבר פ' ד) שהיה בחינת בגדי כהונה ובחינת בגדי שבת שאמר שם לבש בגדי כהונה גדולה שנאמר ויעש וגו' וילבישם בגדי שבת היו וכו' והיינו דהלבישה היה בקשדושה לבישה דמצוה. וזה שביקש יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול שיתן לו השי"ת ויאכילהו שיהיה בקדושה. דכ' האלהים הרועה אותי וגו' וכמו רועה שלבד שמוביל צאנו למקום מרעה מאכילם בידיו. וכן בגד ללבוש שילבישוהו. וכן בברכת אוזר ישראל בגבורה ועוטר ישראל בתפארה שנתקנו על לבישת החגורה והסודרא (כמ"ש ברכות ס :) שהם לבושי מצוה. החגורה שלא יהיה לבו רואה את הערוה והסודר שלא ילך בגילוי ראש. מברכין אוזר ישראל ועוטר ישראל שהשי"ת מלביש את ישראל בלבושי מצוה ולא שמכין מלבושים להם והאדם מלביש א"ע בהם. וזה המליך אות צ' בלעיטה שיהיה האכילה בקדושה שיהיה השי"ת המאכיל שנקרא לעיטה. ואמר לשון לעיטה שהוא בגמל שגמל אכילתו מרובה שהולך למדבריות וצריך לשהות המאכל בבטנו. ואי' (מדברי תורה פנחס יג) צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר שאמר לרבקה הגמיאיני מעט מים כדי גמיאה ובטן רשעים תחסר זה עשו כו' פער פיו כגמל וכו' ע"ש. אך מצינו אף אכילה מרובה שיהיה בקדושה וכמ"ש (פסחים נז.) ויכנס יוחנן בן נרבאי וכו' וימלא כרסו מקדשי שמים וכו' ואוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה וכו' אף שהיה אכילה מרובה ומצינו מספר זה לרע (סנהדרין צד :) מכל מקום הוא היה משובח בזה מפני שהיה אכילה בקדושה. והיה קרבנות שהם קדשי שמים ממש. ומצינו (פסחים פו :) בר' ישמעאל בר"י ששתה כוסו בחד זימנא ואמר לא אמרו בכוסך קטן ויינך מתוק וכרסי רחבה. שהוא היה אוכל לשובע נפשו לש"ש והיה בקדושה והיה כרסו רחבה בקדושה וכן מצינו (שהש"ר ה יד) בר"א בר"ש דהוה יתיב גבי תנורא אמיה נסחא והוא אכיל עד דאכיל כל אצוותא כו ע"ש רק כ,ז היה לשובע נפשו שיהיה לו כח לתורה והיה בקדושה. וכן אכילת שבת שהיא בקדושה אי' מהאריז"ל שכל מה שישראל אוכל בשבת אף להנאת עצמו הוא בקדושה. וזהו המליך אות צ' בלעיטה לתקן האכילה שיהיה השי"ת המאכיל ויהיה אכילה בקדושה:
1