פרי צדיק, ראש חודש סיון ג׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Sivan 3
א׳בחודש השלישי וגו' ביום הזה באו מדבר סיני. בפסיקתא איתא בחודש בא חודש בשעה שנגלה הקב"ה למשה בסנה התנה עמו ואמר לו בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה והיה משה מצפה ואומר מתי הוא בא. כיון שהגיע הקץ א"ל הקב"ה בא חודש שהיית מצפה לו. והנה הזמ מתן תורה היה בו' בסיון ולמה אמר לו בא חודש כו' שהוא משמע מר"ח. ונראה מזה שלא היה המכוון על מ"ת. והוא ששאלת משה רבינו ע"ה היה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם (כמ"ש שמות רבה פ"ג) ואף שידע משה רבינו שביד השי"ת להטות לבבם אליו לטובה אף שהם משוקעים. ויוכלו להיות טובים וזכאים. וכמו שהיו באמת בליל יציאת מצרים שהופיע להם אור עתיקא שנתבררו במכה עשירית בכל המדות מעילא לתתא עד בחי' כ"ע. שהמכות היו נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל כידוע שבכל מכה למצריים יצאו ישראל כנגדה מקליפה א' מהעשר דרגין דמסאבותא ונכנסו למדה הזאת בקדושה עד מכת בכורות שהופיע להם מבחי' עתיקא ונקראו בני בכורי ישראל. וכן בשעת קריעת ים סוף דאיתא (מכילתא בשלח וש"מ) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. אך משה רבינו ע"ה שאל מה זכות יש בידם. והיינו דעיקר דורש השי"ת מהאדם ההתעוררות מצדו ומה יועיל מה שיופיע בהם השי"ת קדושה וטהרה מצדו. וע"ז השיבו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה בזכות התורה שעתידין לקבל (כמ"ש מ"ר שם) לא היה המכוון על מתן תורה שזה היה גם כן מצד הש"י כמו"ש (שיר השירים פ' ישקני) בשעה ששמעו ישראל אנכי נתקע ת"ת בלבם ובשעה ששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם והיה גם כן הכל מצד השי"ת כמו ביציאת מצרים וקריעת ים סוף. רק המכוון היה על החמשה ימים שקודם מתן תורה שאז הכינו ישראל עצמם מצידם לקבל התורה. ע"ז אמר בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה והיינו על בסמוך היינו מר"ח סיון דכ' ויחן שם ישראל נגד ההר סמוך להר סיני. ומאז היה החשק לכל א' מישראל בלב בקיווי וציפוי להגיע לזמן מתן תורה. וזהו עיקר העבודה מצד האדם כמו"ש (רע"מ זח"ג רפ"א ב') רחמנא לבא בעי. והוא מה שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' והיינו כשיתן אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו מיד יגיע אליו היראה כו' כמו"ש (הג"ה ריש או"ח) ומזה בא החשק לעבודת השי"ת. וזהו עיקר העבודה מצד האדם. וזה שא' בפסיקתא הנ"ל שאמר לו הקב"ה בא חודש שהיית מצפה לו שלזה היה מצפה היינו להחשק והתעוררות בלב מצדם להקדושה. וזה היה ההכנה מצד ישראל למתן תורה. וז"ש (פסיקתא שם) ביום הזה באו מדבר סיני כו' לא יהיה בעיניך ישנים כו' והובא בפירש"י וזה שייך על ד"ת ובר"ח עדיין לא קבלו התורה רק באו למדבר סיני. רק קאי על החשק שהיה להם אז כשבאו למקום קבלת התורה. וע"ז א' שיהיה תמיד החשק חדש כאלו היום באו למדבר סיני (כמו שנת' לעיל מא' ב'):
1
ב׳ואמר ביום הזה באו מדבר סיני ואיתא בפסיקתא (שם) מפני מה נתנה תורה במדבר ללמדך שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר אינו זוכה לד"ת ומה המדבר אין לו סוף כך ד"ת כו' שנאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ובגמרא (עירובין נ"ד.) איתא וממדבר מתנה כו' אם משים אדם עצמו כמדבר כו' תלמודו מתקיים בידו וכאן אמר שאינו זוכה לד"ת רק כשמשים עצמו כמדבר והוא ההכנה למתן תורה. וכן נדרש במדרש (רו"ת ר"פ במדבר) ע"מ שנאמר במדבר סיני בראש חומש הפקודים שמי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה כו'. אך בפסיקתא דרש זה על מה שנאמר באו מדבר סיני קודם מתן תורה והיינו העיקר לתורה שבעל פה שע"ז אמר שאין לו סוף כמדבר וע"ז נאמר ורחבה מני ים דתורה שבכתב מנוי וספור כל אותיותי' והוא ע"ד מה שאמרו בתנחומא (נח ג') שעיקר כפיית הר כגיגית היה על תורה שבעל פה שצריכה יגיעה וצער ולא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם כו' וע"ז נאמר ביום הזה באו מדבר סיני שהפקירו כל עניני העולם ונעשו הפקר כמדבר שאין רצונם כלל רק מה שהוא רצון הש"י. וזה הענין שהקדימו נעשה לנשמע והיינו שיהיו תמיד מוכנים לעשות רק מה שהוא רצון הש"י ומה שיופיע השי"ת בלבם יעשו כיון שאין להם חפץ אחר ושום חשק לדבר אחר רק לרצונו ית"ש. וזה מ"ש (שבת פ"ח.) מי גילה לבני רז שמלאכי השרת משתמשין בו כו' שזה שייך רק אצל המלאכים שאין להם יצר הרע ואין להם שום בחירה רק מה שהוא רצון הש"י. וזה שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר ובפירש"י ז"ל ממכילתא כאיש אחד בלב אחד כו' והיינו כשרוצין רק מה שהוא רצון השי"ת אז ממילא כולם כאיש אחד בלב אחד כיון שאין להם רק רצון אחד מה שאין כן כשיש נגיעה לעניני העולם אז דעת ורצון כל אחד משונה מחבירו. גם כיון דכתיב ויחן ישראל וגו' ובהם נכללו אהרן ומשה וצדיקי ישראל ועמהם היו כולם כאיש אחד והיינו שהיו כולם ברצון אחד לעשות רצון הש"י כמו משה רבינו ע"ה ודומיהן. וזהו עיקר העבודה והכנה מצד ישראל. ועל זה היה המכוון במה שאמר השי"ת למשה רבינו ע"ה בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה על החמשה ימים שקדמו למתן תורה שהי' ההכנה מצד ישראל כאמור וע"ז אמר בא חודש שהיית מצפה לו כנ"ל:
2
ג׳ואח"כ אמר בפסיקתא בחודש השלישי אינו אומר בירח השלישי כשם שהוא קורא לחדשים אחרים בירח זיו כו' ואף דמסיק ע"ז דרש אחר נראה דקאי גם כן על הנדרש למעלה. ובאמת צריך להבין שאלתו הא בכל התורה לא נקרא בשם ירח רק בשם חודש. ואף בנביאים וכתובים נמצא הרבה פעמים שם חודש. אך באמת מה שנזכר שם חודש יש לו טעם דירח נקרא כל הכ"ט יום מהלך הירח מה שאין כן חודש יתכן רק על יום הראשון שנתחדשה הירח. ומה שהוזכר במועדים לשון חודש כמו בחודש השביעי וכדומה הוא עפמ"ש הרשב"ם (ב"ב קכ"א. ד"ה מועדי ה') אבל המועדים עצמן לא היו מקדשין כ"א החדשים כדתנן בר"ה לגבי קידוש החודש שאב ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש כו' נפקא לן מדכתיב מקראי קודש שהיו מקדשין החודש וזה תיקון המועדות וקדושתן. והוא מה שאמרנו כ"פ שמטעם זה נקרא ראש חודש ולא תחלת חודש שהוא הראש לכל החודש שהוא המקור לכל הקדושות שיש בכל החודש דבתר רישא גופא אזיל (עירובין מ"א.) ולכן הוזכר במועדים בחודש שהמקרא קודש הוא מה שישראל עונין בר"ח מקודש מקודש ועל ידי זה ממשיכין הקדושה למועדים. ובכל פעם שהוזכר קודש הוא מה שישראל עונין בר"ח מקודש מקודש ועל ידי זה ממשיכין הקדושה למועדים. ובכל פעם שהוזכר החודש בשם חודש יש לו טעם. וזה הענין גם כאן דכתיב בחודש השלישי בא חודש והיינו שבר"ח שאמרו מקודש מקודש המשיכו הקדושה מחודש זה שהוא המתן תורה. וזה היה העיקר מצד ישראל החשק ומה שנעשה הפקר כמדבר שאין להם חשק ורצון אחר רק לרצון השי"ת. וזה היה העבודה וההכנה למתן תורה מצד האדם. וכתיב ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני שברפידים כתיב ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם אין והיינו שלא ידעו אם כבר נשלמו שאף צרכי הגוף בקדושה והיינו היש ה' בקרבנ"ו עדמ"ש (תענית י"א:) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש כו' אם אין שלא נשלמו עוד רק בעת שעוסקין בעבודת הש"י הם בקדושה ובעניני עולם הזה אינו בקדושה ומזה בא הריפוי ידים בד"ת ועל ידי זה ויבא עמלק. וכאן נאמר ויסעו מרפידים וגו' ויחנו במדבר והיינו שאין להם רצון אחר רק רצונו של מקום. והנה י"ב החדשים כנגד י"ב שבטים כמו"ש (תנחומא ויחי ט"ו) והאריז"ל סדרן כסדר הדגלים וחודש זה נגד שבט זבולן וזבולן היה עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה ולכאורה היה יותר שייכות שבט יששכר או שבט לוי דכתיב בו יורו משפטיך ליעקב וגו' לחודש זה שהיה זמן מתן תורה ושבט יששכר נסדר לחודש אייר. אך איתא בס' יצירה המליך אות ז' בהילוך כו' סיון בשנה רגל שמאל בנפש. ובחודש אייר המליך אות ו' בהרהור כו' והנה אות ו' איקרי אות אמת (זוה"ק ר"פ ויקרא) ואמת זו תורה (ברכות ה':) וכן אותיות ו' ה' משם הוי' מורים על תורה ומצוה (רע"מ נשא קכ"ג ב') והיה שייך יותר אות ו' לחודש זה שהיה בו מתן תורה. אך איתא בזוה"ק (בשלח נ"ד א') אלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו' ומטו לז' מאן זיין דא חרב לה' מלאה דם והיינו מדת מלכות וכמו"ש בזוה"ק (שם נ"א א') אפקיד בידהא כל זיינין דילה רומחין כו' והז' כולל כל הז' מדות והיינו זיווג קוב"ה ושכינתי'. דאות ו' כולל הו' מדות והוא בחי' קוב"ה והז' כולל כל הז' מדות. וע"ז מורה זבולן דכתיב הפעם יזבלני אישי. והיינו דיעקב אבינו נקרא שמש וכמו"ש (מ"ר ר"פ ויצא) אתא שמשא והאמהות נקראו ירח סיהרא דמקבלא משמשא. וזה ענין מה שנאמר שמח זבולן בצאתך ואיך יתכן לומר שמח והא כתיב בכל עצב יהיה מותר וכמו שא' (ברכות ל':) שאמר לי' אנא תפילין מנחנא היינו שהוא קשור בהשי"ת ועל ידי זה לא יזיק לו השמחה הא בלא"ה אסור השמחה. ואיתא (תענית ט"ו.) ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה כו' רק אחר כך כתיב אור צדיקים ישמח כשזוכה על ידי האור ליישר הלב אז זוכה לשמחה כמו שנאמר ולישרי לב שמחה ואיך נאמר לו שמח זבולן בצאתך והיינו בצאתו לפרקמטיא. וכן כל הברכה שם עיקרה לזבולן (כמ"ש מגילה ו.) עמים הר יקראו כו' רק יששכר נכלל בברכתו. אך הענין הוא דאיתא בחודש אייר המליך אות ו' בהרהור והוא עפמ"ש (זח"א ר"ב א') דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וע"ז אמר המליך אות ו' שמורה על ד"ת בהרהור. והוא ע"ד מ"ש הרמב"ם ז"ל (סוף הל' אס"ב) שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה כו' והוא ההכנה למתן תורה והוא כנגד שבט יששכר העוסק בתורה. וחודש זה המליך אות ז' בהילוך כו' סיון בשנה רגל שמאל בנפש שבשעת מתן תורה בדיבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם ואז כל מעשיהם בקדושה כדרך מה שנאמר היש ה' בקרבנו כנ"ל. וע"ז מורה רגל שמאל שבכל מקום ימין מורה על ד"ת לב חכם לימינו ושמאל מורה על עניני עולם הזה למשמאילים בה. ובשעת מתן תורה שנעקר יצר הרע מלבם זכו שאף מעשי עולם הזה יהיה בקדושה וזהו רגל שמאל. ועל זה מורה אות ז' שכולל כל הז' מדות זיווג קוב"ה ושכינתי' וע"ז מורה זבולן הפעם יזבלני וגו' וכמו בשעת מתן תורה שבא משה והוריד השכינה לארץ כמו שהיה בתחילת הבריאה שהיה עיקר שכינה בג"ע וגם אדם הראשון היה בגן עדן. וכן במתן תורה שירד ה' על הר סיני למטה לישראל. וכעין מה שנאמר בנה בניתי בית זבול לך שבית המקדש היה מקום יחוד הקב"ה עם ישראל. וע"ז נאמר שמח זבולון בצאתך והיינו השמחה דכתיב שמחו צדיקים בה' ישמח ישראל בעושיו ישמחו במלכותך כו' והוא רק כשמתיישר הלב ומוריק הרע מלב כסיל גם כן כמ"ש בגמרא (תענית שם) ישרים לשמחה לישרי לב שמחה. וע"ז נאמר בצאתך בעסקו בפרקמטיא גם כן שמח כיון שהכל אף עניני עולם הזה גם כן בקדושה. והוא כענין מה שנאמר אם בחקותי תלכו ומדכתיב תלכו סתם היינו אף בדברי עולם הזה כעין שנדרש בגמרא (ברכות י"א.) ובלכתך בלכת דידך. ואיתא (מ"ר בחקותי) חוקים שבהם חקקתי שמים וארץ וזה שמח זבולון בצאתך. וזה שא' אות ז' בהילוך רגל שמאל שאף ההילוך בעניני עולם הזה בחי' שמאל גם כן בקדושה והיינו בשעת מתן תורה שנעקר יצר הרע מלבם וזה זוכין מצד השי"ת אבל עיקר העבודה מצד האדם בכל שנה הוא ההכנה בה' ימים שקודם זמן מתן תורה להיות נעשה כמדבר להפקיר כל עניני עולם הזה שלא יהיה לנו שום רצון רק רצונו של מקום כמו שהיה בשעת מתן תורה. ועל ידי זה יכולים לזכות בזמן מתן תורה להקדושה מצד השי"ת כמו בשעת מתן תורה שבדיבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם ואז כל מעשה האדם בקדושה. בחקותי תלכו. שמח זבולון בצאתך. וזהו מעלת מתן תורה שזכו מצד השי"ת לישרי לב שמחה:
3