פרי צדיק, ראש חודש סיון ד׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Sivan 4
א׳בס' יצירה המליך אות ז' בהילוך כו' תאומים בעולם וסיון בשנה כו' איתא בזוה"ק (ח"ב נ"ד א') מאן זיין דא חרב לה' מלאה דם. והיינו מדת מלכות וכמו"ש בזוה"ק לעיל מינה (נ"א א') אפקיד בידהא כל זיינין דילי' רומחין וסייפין קשתין חצין וחרבין כו' אמר מלכא מכאן ולהלאה קרבא דילי אתמסר בידך כו' וסוף הפסוק כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. וכן כ' חרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים וגו' והנה קדושת חודש סיון הוא מה שבו היה מתן תורה ועל זה מורה האות שבו נברא. ובמתן תורה איתא (שיר השירים פ' ישקני) כששמעו ישראל לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם והיצר הרע הוא הס"מ וחרב פיפיות לקטלא לס"מ כמ"ש זח"ג רע"ד ב') ומציאת היצר הרע הוא ממה שנמצא הרע באו"ה על ידי זה נכנס ללב ישראל גם כן שאור שבעיסה. וע"ז א' (סוכה נ"ב.) משה קראו ערל שהוא כח זר שנכנס מקלי' או"ה ללב ישראל וכמו ערל גוי שעומד ומפתה ומלחש באזן הישראל. וע"ז בא דבור לא יהיה לך לעקור הכח זר מלב. ובגמרא (שבת פ"ט:) מדבר סיני שירדה שנאה לאו"ה ומה שמו חורב שמו ופליגא דר"א דאמר הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה לאו"ה. ואלו ואלו דא"ח דשניהם אמת ופליגי רק מהו עיקר שמו. ופעם ראשון שנזכר הר הזה בתורה נקרא בשם חורב. כש"נ ויבא אל הר האלהים חורבה. ושם נאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. והענין שבאמת מהר חורב ירדה חורבה לאו"ה והיינו בשעת מתן תורה דכתיב אני אמרתי אלהים אתם דלא הווי מייתי (כמ"ש ע"ז.) והיה אז התיקון כמו שיהיה לעתיד והיה אז חורבה לאו"ה וכש"נ לעתיד והגוים חרוב יחרובו ונדרש במד' (במדרש רבה פ' א') מחורב יחרבו שנטלו אפופסים שלהם והיינו שאז היה ראוי להיות גמר התיקון והיו כולם נחרבין. דעיקר גלות מצרים היה להתכלית והמכוון להיות ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והיינו להוציא מהם כל החיות ונצי"ק כמש"נ ונצלתם את מצרים. ובשעת יציאת מצרים במכת חושך כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ואחר כך במכת בכורות שהיה נגד כ"ע שהמכות היו נגד ע"ס מתתא לעילא נגוף למצרים ורפוא לישראל (ע"ד שנדרש זח"ב ל"ו א') שבכל מכה יצאו ממדה אחת שבקליפה ונכנסו למדה זו שבקדושה. ובמכה עשירית מכת ונכנסו למדה זו שבקדושה. ובמכה עשירית מכת בכורות אז נשלמו ישראל לגמרי לפי שעה. ובז' דפסח בקי"ס ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל (כמ"ש מכילתא בשלח וש"מ) ואמר רה"ק מאיזביצא זצ"ל שאז היה בחי' הראיה מה שמראין לאדם בתחלתו. וע"פ מה שאומרים בשם הבעש"ט זצ"ל שהיה מקנא חוזק ההתעוררות בימי הנעורים בהכנסו לשערי החסידות. וכמ"ש ברוקח אין חוזק כחסידות בתחלתו ורבינו הרבי ר' בונם זצ"ל אמר שע"ז נאמר אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה שהיה ההתעוררת בחוזק רב. כי לא מחכמה שאלת ע"ז. היינו שלא היה מחכמתך רק בתורת שאילה מהשי"ת. ועיקר הוא מה שקונה אחר כך ביגיעו. ואמר רבינו הק' מאיזביצא שכל מה שיש בכח האדם להשיג בקנין אחר כך מראה זאת השי"ת לאדם בתחלה בראיה ואינו רק בשאלה ואחר כך מסתלק כדי שיעמול אחר כך להשיגו בקנין. וכן היה בקי"ס הראיה ראתה שפחה על הים ואחר כך נעלם מהם וכמו"ש (זח"ב ס' א') מדבר שור מדברא דהוו בעאן לאסתכלא בי' זיוא יקרא דמלכא קדישא. וכתיב ולא מצאו מים אין מים אלא תורה כו' דקב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קוב"ה. ואחר כך במתן תורה זכו לזה בקנין. דכתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם. ובזוה"ק (ח"ב פ"ב א') חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי ואם לא היה אחר כך הקלקול היה נשאר הקדושה בקנין והיה גמר התיקון והיה חורבה לאומות העולם לקליפתם והגוים מחורב יחרבו. אך אחר הקלקול לא יהיה עוד גמר התיקון בשלימות עד לעתיד ואז הגוים חרב יחרבו. וכיון שחזר יצר הרע למקומו אז נקרא ההר רק בשם סיני שעכ"פ ירדה שנאה לאו"ה דעכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה (סנהדרין נ"ט.) שבסיני נבחרו ישראל כש"נ והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. והיינו כי באמת כל העמים שלי רק ישראל נבחרו לסגולה (כמ"ש פירש"י ממכילתא) וסגולה נקרא דבר שאין לו טעם עפ"י שכל וטבע רק שהוא סגולה בלא טעם וכן כתיב הלא את עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב. יעקב נקראו עמי הארצים כמש"נ ולבית יעקב חטאתם ואיתא (ב"מ ל"ג:) ע"ה שזדונות נחשבות להם לשגגות שאינן יודעין כלל מהו עון וחטא. ומ"מ ואוהב את יעקב אף שנדמה ח"ו לעשו. וכן אם עשו רוצה להתדמות ליעקב וכמו שיהיה לעתיד דאיתא (מד"ת צו ב') לעולם הבא מה עשו עושה מתעטף בטליתו כזקן ויושב אצל יעקב. כמו שנאמר אם בין כוכבים שים קנך ואין כוכבים אלא ישראל. אך השי"ת דן את הלבבות ובלבבו אינו כן ומורידו כש"נ משם אורידך נאום ה' והיינו ואוהב את יעקב בלא טעם אף שנראה אחים דומים זל"ז. וזה שא' סיני שירדה שנאה לאו"ה ונקרא חורב על שם העתיד שירד חורבה לאו"ה. מה שאין כן כשנאמר למשה בסנה שהיה ראוי אז להיות התיקון האמיתי אז נקרא הר האלהים חורב בעצם שאז היה ראוי להיות יורד חורבה לאו"ה בשלימות. וקליפת מצרים ואומתה באמת נחרב מכל וכל. ובמכת בכורות שנהרגו בכורי מצרים אז נתקדשו בכורי ישראל כש"נ כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל וגו'. ובקי"ס דכ' לא נשאר בהם עד אחד אז נתקדשו כל ישראל במתן תורה. ובאמת אנו עושין שבועות ואומרים זמן מתן תורתינו אף שאז נתנו רק לוחות ראשונות שנשברו אחר כך. ואיתא (מ"ר תשא פ' מ"ג) מוטב שתדון כפנוי' ונראה שבשבירת הלוחות נתבטל כל התיקון. ומטעם זה דרשו במשנה (תענית כ"ו:) יום חתונתו זה מתן תורה על יוהכ"פ יום שנתנו בו לוחות אחרונות. ולמה אנו קורין שבועות זמן מתן תורתינו. אך באמת נשתברו רק הלוחות היינו מה דכתיב חרות על הלוחות שנחקק על לוח לבם הד"ת ונעקר יצר הרע מלב כסיל מכל וכל ולכן דרשו (עירובין נ"ד.) אל תקרי חרות אלא חירות היינו חירות ממה"מ והוא מה"מ והוא יצר הרע (ב"ב ט"ז.) שכיון שנחקק הד"ת על לוח לבם היו כבר חירות היצר הרע ומה"מ ושעבוד מלכיות. וזה נשבר אחר הקלקול. אבל המ"ת נשאר קבוע שביד ישראל לזכות לאור מאמר אנכי שיתקע ת"ת בלבם ולאור מאמר לא יהיה לך שיעקר יצר הרע כמו במ"ת וכל התרי"ג מצות נקראו בזוה"ק (ח"ב פ"ב ב') תרי"ג זיני עיטא שהם עצות לזכות לאור מאמר אנכי ה' אלהיך שיאיר בלב שיש בורא עולם. וכן יהיה באמת לעתיד שכל אחד מישראל יזכה לזה. וכן אף בזמן הזה בשבת על ידי שמירת שבת נגאל מכל וכל ונעשה חירות מיצר הרע וממה"מ ושעבוד. רק יוהכ"פ נקרא יום חתונתו. שאז ניתן תורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס כמו"ש (מ"ר תשא פ' מ"ו) ובלוחות שניים אני נותן לך שיהיה בהן מדרש הלכות ואגדות. אבל עיקר זמן מתן תורה שזכו ישראל שיהיו ראוים שיאיר מאמר אנכי בלבם ויעקב יצר הרע מלבם הוא בשבועות. ונקרא הר סיני שירדה עכ"פ שנאה לאו"ה. ומ"מ נקרא גם כן הר חורב ע"ש התכלית לעתיד שירד חורבה לאו"ה וזה יהיה על ידי כח מתן תורה בשבועות שהיה על הר האלהים. וזה שנאמר וחרב פיפיות בידם דאיתא בזוה"ק (ח"ג רע"ב א' וש"מ) ו' גוף החרב י' ראש החרב ה' ה' תרין פיפיות. אות ו' איקרי אות אמת ואמת זו תורה וזה גופא דחרבא שנתן השי"ת. ותרין פיפיות היינו השתדלות האדם לעקור היצר הרע מלב הם ב' ההי"ן ה' תתאה מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה הרב חכמה לתקן הרב כעס. כמ"ש (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ששם חידוש ההלכות. וה' עלאה עפמ"ש בת"ז (תי' מ"ח) תרי זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה והיינו ה' עלאה וה' תתאה. ומסיק מאי לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע. שמי שזוכה שיכנס למעמקי הלב אז אתפני יצר הרע מתמן. ומזמור זה נאמר על העתיד דכתיב שירו לה' שיר חדש לשון. זכר שאין אחריו שעבוד וכתיב בי' ישמח ישראל בעושיו ואיתא (וי"ר פ' כ') ישמח ישראל בעושיו אינו אומר אלא ישמח עתידין הן לשמוח כו'. וכבר אמרנו דזה שנאמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו דלעתיד שיתגלה כבוד מלכותו בעולם אז ישמח ה' במעשיו של צדיקים וכן ישמח ישראל בעושיו. יהללו שמו במחול זה יהיה רק לעתיד שיעשה השי"ת מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו כו' (כמ"ש סוף תענית). ושם כתיב וחרב פיפיות בידם היינו ההשתדלות מצד ישראל להרוג לס"מ הוא היצר הרע בהב' פיפיות ה' עלאה וה' תתאה. לעשות נקמה בגוים כש"נ והגוים חרוב יחרובו. וזה שנברא חודש זה באות ז' מדת מלכות והוא נקרא חרב לה' מלאה דם. חרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים. וכ' כי רותה בשמים חרבי על אדום תרד שבמתן תורה אז נעשה כנסת ישראל שקבלו כל ישראל עול מלכותו יתברך לשמור התרי"ג מצות וזה קדושת החוש הזה שירדה שנאה לאו"ה וירד חורבה לאו"ה:
1
ב׳וכשנזכרו שמות ההר נזכרו גם על המדבר מדבר סיני מדבר חורב. דכתיב ביום הזה באו מדבר סיני ואי' בפסיקתא הובא בפירש"י מה ביום הזה שיהיה ד"ת חדשים עליך כאלו היום נתנו. וזה יתכן על מ"ת ולא על ביאתם למדבר סיני שהיה בר"ח ולא נתנו ד"ת עדיין כלל. אך מ"ת היה מצד השי"ת שנתן תורה לעמו ישראל. ומצד ישראל היה העיקר החשק להד"ת. וזה היה העיקר בר"ח כשבאו למדבר סיני שידעו שכאן מקום המיוחד למתן תורה (ונת' במאמרים הקודמים) ותיכף זכו והייתם לי סגולה מכל העמים שירדה שנאה לאו"ה וכאמור ונקרא מדבר סיני שעל ידי ההפקרות שעזבו הכל מפני חשק התורה כמ"ש (במדב"ר פ"א) כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את החכמה ואת התורה. ועל ידי זה זכו להיות סגולה מכל העמים וירדה שנאה לאו"ה. אך אחר הקלקול נשאר רק בשם סיני שירדה שנאה לאו"ה. מה שאין כן למשה רבינו ע"ה כשהראו לו בסנה נקרא הר האלהים חורבה כמו שהיה בשעת מתן תורה. כמו שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. היינו הר חורב שירדה חורבה לאו"ה כמו שיהיה לעתיד והגוים חרוב יחרובו. וזכו זה מחורב משעת מתן תורה. והרי"ף לע"י כ' דמה"ט אמר מה שמו דלא יתכן שיהיה נקרא בשניהם דאם ירדה חורבה לא יתכן שירדה שנאה ועל כן דסיני הוא שמו. ולפי האמור יתכן שלפי מה שהיה אחר כך הקלקול ירדה רק שנאה לאו"ה וחורב יהיה רק לעתיד והגוים חרוב יחרובו אך משה רבינו ע"ה שהיה כמו יעקב אבינו ע"ה דאיתא (ת"ז תי' י"ג) והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דלא מגופא ודא מנשמתא. ומצדם כבר היה התיקון כמו לעתיד. וכמו"ש (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת וכן (סוטה י"ג:) לא מת משה כו' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש משום הכי כשנאמר לו יציאת מצרים ומתן תורה כתיב הר האלהים חורבה שירד כבר חורבה לאו"ה. ואלו ואלו דא"ח ולא פליגי:
2
ג׳וזה ענין מ"ש בס' יצירה לגי' האריז"ל המליך אות ז' בהילוך כו' שהוא ד"ת כמו שנאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וכן לעתיד גם כן איתא (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל ופירש"י ממדרש למדרש כו'. וגירסת הגאונים ז"ל המליך אות ז' בריח ובוודאי שני הגרסאות אמיתים שדברי הגאונים דברי קבלה ולא בא האריז"ל לחלוק עליהם. אך הענין שהאריז"ל סידר החדשים נגד י"ב השבטים כסדר הדגלים וחודש סיון כנגד זבולן ומה"ט גרם בהילוך עדמ"ש שמח זבולן בצאתך. והראב"ד ז"ל חשב כוחות האדם וריח כנגד שבט לוי ע"ש מה שנאמר ישימו קטורה באפך. ונראה דלסידורו חודש סיון כנגד שבט לוי ולוי לא היה כלל בהדגלים. אך כבר אמרנו שמה"ט הלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל דמנין ישראל היה לידע חיילין דאורייתא שכל נפש יש לו אות או חלק מאות בתורה שאף שאין ס"ר אותיות בתורה רק הרבה אותיות מתחלק לחלקים כמו ל' כ' ו' וכדומה. ושבט לוי הם האור תורה והאר עינינו בתורתיך. והיינו להאיר בלב ישראל הד"ת ששרש קדושת שבט לוי היה אהרן הכהן שהוא היה נשיא שבטו (מד"ת בהעלותך ה') וכן איתא (שם במדבר י״ז:ב׳) דחשב בחירת הלוים ומייתי קרא ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן דמיירי באהרן היינו משום דהוא שורש הלוים. וזה היה כח אהרן שושבינא דמטרוניתא (זח"ג כ' א') להכניס האור תורה בלב ישראל ומש"ה לא נפקד שבט לוי בכלל הדגלים. אבל כפי שהיה בשעת מתן תורה שזכו ישראל להשלימות לגמרי אני אמרתי אלהים אתם לא הוצרכו כלל לזה כיון שנעקר יצר הרע מלבם לגמרי והיה אז גם שבט לוי בכלל י"ב שבטים. ובין כה אין ס"ר אותיות בתורה רק אות אחד מתחלק לכמה חלקים כנ"ל ויכול להיות כמה ריבוא אותיות. רק יש נפש אחד שכוללת כמה חלקים או כמה אותיות בתורה. ולפי זמן מתן תורה נברא חודש זה באות ז' ברית והיינו לתקן אף מעט שנחשבו לחלבנה שמרמז לפושעי ישראל (כמו"ש כריתות ו:) שגם כן יתן ריח כשהוא בכלל ישראל וכמו"ש (עירובין כ"א:) אלו ואלו עתידין שיתנו ריח ולעתיד ועמך כולם צדיקים ונברא חודש זה למתן תורה כנגד שבט לוי וריח ישימו קטורה באפך. מה שאין כן אחר כך לפי מה שהיה הקלקול ויתבררו רק לעתיד לא נחשב לוי בכלל הדגלים כנ"ל ונברא חודש זה כנגד זבולון אז נברא אות ז' בהילוך שמורה על ד"ת כאמור כגירסת האריז"ל:
3
ד׳ואמר תאומים בעולם וסיון בשנה דאיתא בזוה"ק (ח"ב ע"ח ב') טעם שנברא חודש זה במזל תאומים ואמר תומים כתיב כו' ובגין דהוה תמן האי רשע אסתלק מתמן אל"ף כו' ובגין דיעקב איהו תאומים כו'. והענין דכבר אמרנו במה שאומרים בנוסח פדון הבן אשר קדש עובר במעי אמו והקשה הרא"ש ז"ל (פ"א דקידושין סוסי' מ"א) דהא קדושת בכור בפטר רחם תלא רחמנא כו'. אך בלידת יעקב כבר פסקה זוהמתן כיון שהיה כמו אדם הראשון קודם הקלקול וכמו"ש (שבת קמ"ו.) עד ג' דורות לא פסקה זוהמא כו' יעקב הוליד י"ב שבטים שלא היה בהן דופי. אך לא היה בהתגלות עד מתן תורה שאז נתגלה שפסקה זוהמתן מכל וכל. וזה שאמר ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ואף שבגמרא קאמר ופליגא דראב"כ כו' כבר ידוע שבמחלוקת חז"ל אלו ואלו דא"ח. וזה שאומרים אשר קדש עובר במעי אמו שעוד במעי אמו שאין לו עדיין יצר הרע שהנשמה משעת יצירה ויצר הרע משעת יציאה כמ"ש (סנהדרין צ"א:) יש לו קדושה שזכו לזה מיעקב אבינו ע"ה. וז"ש (נדה ל:) שבמעי אמו נר דלוק על ראשו וצופה מסוף העולם ועד סופו. והוא כמו אור שנברא ביום הראשון שהיה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו (כמ"ש חגיגה י"ב.) כיון שאין יצר הרע. וכתיב תומים חסר א' דאל"ף אותיות פל"א שהוא תגו של יוד שהוא מכ"ע. וז"ש בזוה"ק ובגין דיעקב איהו תאומים אתיהיב אורייתא לבנוי בחודש תאומים והוא ע"פ מ"ש בהג"ה רח"ו עמ"ש בזוה"ק (שמות י"א ב') עד דלא אשתמודע משה בזיהרא עלאה עד שלשה ירחים וכ' רח"ו ז"ל כי ניסן אייר סיון הם כנגד חג"ת עכ"ל. וכבר אמרנו דניסן נגד אברהם אבינו ע"ה שהיה מרכבה למדת חסד ואז הופיע האור וע"ד מ"ש (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם אייר כנגד יצחק אבינו ע"ה עדמ"ש (זח"א קמ"ב א') ולחושך קרא לילא דא יצחק דאיהו חשך כו' והיינו דאברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה כולה עד שלא נתנה (כמ"ש יומא כ"ח:) ולימד לכל העולם כולו ואז לא ירדה שנאה לאומות העוללם שהיו כל האומות ראוים לקבל עומ"ש. ויצחק היה הראשון שנימול לשמנה ונעשה אז הכנה שיהיה כנסת ישראל זרע יעקב להאיר מתוך החשך. וחודש סיון כנגד יעקב אבינו ע"ה שכולל מדת אברהם ויצחק חסד וגבורה והוא ברזא דתאומים. ואז נבחרו ישראל והייתם לי סגולה מכל העמים. דאף שהלוא את עשו ליעקב אף על פי כן ואוהב את יעקב. ואז ירדה שנאה לאו"ה שאינם שייכים כלל לד"ת וגוי העוסק בתורה חייב מיתה דכ' מאורשה קהלת יעקב. וז"ש בפסיקתא שעשה קסלטירין של פניו של משה דומה לאברהם א"ל הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו כו' ומה זו טענה למלאכים שינוחו לו למשה עבור זה לקבל התורה. אך הוא עפמ"ש בזוה"ק (ח"א ק"ד א') תלת מלאכין הוו האי אשא והאי מיא והאי רוחא כו' ובג"כ ויאכלו כו' לאתזנא מני' מסטרא דאברהם ובג"כ לא אשתארו ממה דיהיב לון אברהם כלום כו' והיינו שהראה להם שהם ניזונים מאברהם אבינו ע"ה ומייתי מדכ' ויאכלו וישתו אכילה ודאית שנהנו מזיו השכינה וזה עיקר קיום החיים כש"נ לכו לחמו בלחמי ואיתא בזוה"ק (ח"ג ז' ב') ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים וכש"כ שקיום המלאכים שהיו אשא ומיא ורוחא כנגד הג' מדות חג"ת שהאבות מרכבה להם בוודאי קיום שלהם מסטרא דאבות. ומשה רבינו היה עמודא דאמצעותא כמו יעקב אבינו יעקב מלבר משה מלגאו דא גופא ודא נשמתא כנ"ל. וכמו דאברהם מרכבה למדת חסד ויצחק למדת גבורה ויעקב כלול משניהם כן משה רבינו היה כלול משניהם. ואחר כך מסיק במדרש אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם אמור כאן אלא אברהם כו' ויקרא אליו ה' מן ההר ואין ההר אלא אבות כו'. והיינו דהרים אלו אבות (כמ"ש שמות רבה פ' ט"ו) והיכן נזכר כאן אברהם רק ההר המיוחד היינו א"א שהיה אב ראשון (וכ"כ בזוה"ק ח"ב קפ"ט ב' מאן ראש ההרים דא אברהם סבא) וזה ענין מ"ש בזוה"ק (יתרו שם) ובגין דיעקב איהו תאומים אתיהיב אורייתא לבנוי בחודש תאומים שחודש זה נגד מדת ת"ת שכולל חסד וגבורה. רק בלידת יעקב אבינו ע"ה כ' תומים חסר א' שהיה עשו עמו והוא היה ההיפך מד"ת שעל שמו נקרא יצר הרע ערל (כמ"ש סוכה נ"ב.) וביום הזה באו מדבר סיני וירדה שנאה לאו"ה ונפרד עשו מכל וכל ואז יעקב ברזא דתאומים עם אות א' וזכו בניו לקבל התורה בחודש הזה אורייתא ברזא דתאומים תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהיה כלול הכל בתורה שבכתב. וזה שנאמר מגיד דבריו ליעקב אגדה ברזא דחכמתא (זח"א רל"ד ב') וזה זוכין אף מיש הוא רק מדרגת יעקב שהם ע"ה (ב"מ ל"ג:) כמו"ש מורשה קהלת יעקב ובמ"ר (צו פ' ט') קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. חקיו ומשפטיו לישראל להם מגלה השי"ת החוקים שנחקק בלב. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שאינם זוכין לדעת אף בהמשפטים שיש להם חלק. שהם עושים רק עפ"י ד"א (ונת' במ"א) וזהו שירדה שנאה לאו"ה בבואם למדבר סיני:
4