פרי צדיק, ראש חודש תמוז ב׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Tammuz 2
א׳האר"י הק' ז"ל חשב י"ב צירופי שמות הוי' לי"ב חדשי השנה. וצירוף חודש זה הוא הוה"י אתוון למפרע וזה מורה על מדת הגבורה ודין וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב נ"ב א') לענין שם ע"ב טורין למפרע ברזא דגבורה. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ג ק"נ ב') תנינא דיצחק וכו' ובג"כ סדורא דאתוון למפרע. וכן בזוה"ק (ח"ב קפ"ו א') ירחא דלכון כסדורא דאתוון אבי"ב וכו' אב"ג כסדרא אבל ירחא שביעאה דילי הוא מסופא דאתוון תש"ר. והוא דחודש תשרי אומרים בר"ה היום הרת עולם היינו כמו שעלה במחשבה לברוא בפועל אחר ששיתף מדת הרחמים למדת הדין שכ"כ התוס' (ר"ה כר"ז.) דאלו ואלו דברי אלהים חיים דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן. ור"ה נקרא בתיקונים (תי' מ"א) יומא תנינא ומדת גבורה נק' אש כמו שנאמר חמה אין לי ויתכן שחודש הזה שהחמה בתקופתה נברא במדה זו מ' גבורה וכ"כ הקדמונים שע"ש כך נקרא תמוז ע"ש האש והחום מלשון הפ' (דניאל ג' י"ט) למזא לאתונא. ובקליפה הוא מדת הקנאה ובקדושה הוא מדת יראה. וזה שא' בס' יצירה המליך אות ח' בראי' וכו' תמוז בשנה דראי' הוא אותיות יראה והוא כשישים האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והוא מדת יצחק פחד יצחק פחד על הקרובים דהיינו שהיה רואה תמיד שהקב"ה עומד עליו ממש. ועל דרך מה שאמרו (ברכות כ"ח:) שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו' ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. מכלל שמורא שמים הוא גם כן שיראה שמלך מלכי המלכים עומד ורואהו ממש ומדתו מדת גבורה בחינת אש כנ"ל וזה האש שורף האש הרע כמו שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' ולא יהיה שריד לבית עשו וכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ולהט אותם היום הבא וגו' וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואיתא בגמרא (נדרים ח:) צדיקים מתרפאין בה שנאמר וזרחה וגו' והרשעים נידונין בה וכו' והיינו דכתיב והיה מדי חודש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו' וכ' בתרי' ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולמה נצרך הראיה ברשעים אך כיון דכתיב יבא כל בשר היינו כשהם בגוף כשיש עוד יצר הרעף ואף שאז יתבטל הרע מהיצר הרע מכל מקום לא יתבטל לגמרי רק דלא יהי' מנוול כמאן דסחי ומטביל מטומאתו. והיינו שהחשק יהיה רק לטוב וכמו"ש בזוהר הקדוש (תולדות קל"ז א' וב') אבל יש חשש שמא ישוב היצר הרע ויתגבר שהרי הנחש נכנס לאדם הראשון לפתותו אף לג"ע אם שהיה גוף קדוש שהיה עם הגוף בג"ע. ועל זה נצרך ויצאו וראו וגו' וע"ד מה שנאמר נגוף ורפא נגוף למצרים ורפוא לישראל כעין שנדרש (בזח"ב ל"ו א') והיינו שעל ידי המכות למצריים נפל פחד ויראה על ישראל כמו שנאמר אשר יגורת מפניהם. וכן כאן כתיב ויצאו וראו וגו' וע"ד מה שנאמר הכרתי גוים נשמו פינותם וגו' אמרתי אך תראו אותי תקחו מוסר וגו' וזה שאמר צדיקים מתרפאין בה על ידי הראיה בהם ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם וגו' (שמעתי ביחוד מתעדנין בה היינו עדן עלאה והוא על ידי שנכנס היראה למעמקי הלב נעשה מזדונות זכיות כמו שאיתא (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שיהיה כזכיות דלית נהורא אלא ההוא דניפק מגו חשוכא ע"כ):
1
ב׳וזה שאמר המליך או ח' דמצינו דאותיות ח' ס' לא הי' בשבטים רק אות ט' היה כתב שבטי ישורון באורים ותומים ואות ח' ביצחק כמ"ש (יומא ע"ג:) דאות ח' מורה על מדת הגבורה והוא היראה והראיה שרואה שממ"ה הקב"ה עומד עליו וזה מדת יצחק כמ"ש (שבת פ"ט:) ומחוי להו יצחק להקב"ה בעיניהו. והוא כמו שאמרנו דבכל מקום אות שנזכר ראשונה בתורה שם הוא שורש האות כמו"ש (ב"ק נ"ה.) באות ט' שמורה לטובה הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה. ואות ח' הראשונה בתורה הוא בתיבת וחושך במאמר ראשון שמאמר ראשון הוא שכל הנעלם מכל רעיון ישת חשך סתרו ומזה נסתעף מעשיהן של רשעים כמו שנ' והיה במחשך מעשיהם (ונת' במא' הקו') ובזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. והיינו דאור הוא אור כי טוב והיפך של האור הוא חושך וההיפך מטוב הוא רע והיינו שכן הי' ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (כמ"ש שבת ע"ז:) והיינו כדי שיהיה טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא. וכן ר"ה דתשרי הם אתוון למפרע שמורה דין מ"מ אמרו (ר"ה י"ח.) ביחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וראש השנה גם כן בכלל העשרה ימים ואדרבה הם ימי רצון לתשובה ובזוהר הקדוש (ח"ב ק"פ ב') ואלין חית וק' וכו' וע"ד בתהלה לדוד בכלהו כתיב ו' וכו' ואף שהרמ"ז ז"ל כתב לגרוס ר' וק' כבר כתב הרב חיד"א ז"ל דעיקר הגי' כמו שהוא לפנינו ח' וק' ואות ק' איתא בזוה"ק (ח"ב קמ"ח ב') אשת זנונים וכו' ואת דילה ק' כו' כגונא דקופא אצל ב"נ וכו' דק' דומה בצורתו לאות ה'. ואות ח' הוא מטעם הנזכר שמורה על מעשיהן של רשעים וב' אותיות ח' ק' נמצאו בשם יצחק אבינו ע"ה וממנו יצא הפסולת עשו שהוא הקליפה ממדת גבורה אש דרציחה. וכן שם זה הצירוף של חודש זה הוה"י אתוון למפרע שהוא גבורה כנ"ל נרמז אצל המן בסופי תיבות וכל זה" איננו" שוה" לי" שהוא מקליפת עמלק וראשית גוים עמלק והיינו שהוא בחינת חושך שנזכר במאמר בראשית מאמר ראשון והוא החשך ממש וקליפה זו רוצה לבלוע הכל להיות הכל בחושך. אבל אצל ישראל על ידי היראה מתקנים החושך שיהיה טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא כנ"ל. שכן אות ק' אצל ישראל מורה על קדושה (כמו"ש שבת ק"ד.) ואות ח' איתא (מנחות כ"ט:) דחטרו להו לגגי' דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם ורומו של עולם היינו למעלה מהתפיסה והוא מדת עתיקא שיתברר אם יהיו חטאיכם כו' שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו כנ"ל והיינו שיהיה מהכל טוב מאוד כזכיות נהורא דנפיק מגו חשוכא. וכן עסק חודש זה לתקן שיהיה ח' חשך טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא. וכן בחודש זה נתנו לוחות הראשונות שהוא עץ החיים חיי עולם ובמתן תורה נאמר לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואחר כך אף שנשברו בחודש זה מכל מקום אמר לו הש"י למשה רבינו יישר כחך ששברת (שבת פ"ז.) והיינו שהש"י רצה שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא שזה היה הכנה להלוחות שניות שנתנו ביום הכפורים שהיה בהן מדרש הלכות ואגדות כמ"ש (שמות רבה פ' מ"ו) הרב חכמה לתקן הרב כעס. וזה עסק חודש זה המליך אות ח' בראי' שע"י ראיה שהוא יראה יתקנו הח' חושך והוא כמו שנאמר והיו עיניך רואות את מורך ואמרנו שפי' שבכל מה שיראה ילמוד מזה לימוד לעבודת הש"י שכל העולם והבריות שבה נבראו באותיות התורה וכמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה וזה שנאמר ראו מי ברא אלה ושם אלהים שהוא שם של מדת הגבורה הוא אותיות מ"י אל"ה (זוה"ק הק' ב' א') והיינו שעל ידי היראה אותיות ראיה יראה מי ברא אלה והוא מדת יצחק דמחוי להו לקוב"ה בעיניהו ועל ידי היראה יתקן שאף מהחושך יהי' נהורא דנפיק מגו חשוכא ויהיה טוב מאוד והח' מורה על חי הוא ברומו של עולם כמו שאמרנו:
2