פרי צדיק, ראש חודש תמוז ג׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Tammuz 3
א׳בזוה"ק (ח"ג קנ"ט ב') ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הה"ד והיה מדי חודש בחדשו וגו' מדי חודש בחדשו אמאי אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא וכן מדי שבת בשבתו וכו'. וכבר אמרנו דהפירוש בשבתו היינו שבת ו' דו' הבריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה במדת כ"ע עד מלכות כ"ע דאיהו כתר מלכות לאנהרא לסיהרא מעתיקא. ומלשון הזוהר הקדוש נראה שהוקשה לו למה כתיב חודש בחדשו שבת בשבתו דהו"ל לכתוב מדי חודש ושבת וזה שאמר חודש בחדשו אמאי. ומתרץ גם כן בגין חדתותי דסיהרא לאנהרא מן שמשא. דחודש הוא בסי' סיהרא בחדשו בחודש ו' ואות ו' הוא השמש כמו שנאמר כי שמש ומגן ה'. ובשבת מצינו בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחק"ת קדישין. ובר"ח גם כן יש בו התגלות עתיקא וכמו"ש (זח"ג ע"ט ב') אוף הכי בחדתותי סיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא וכו'. והיינו דהו' הוא שמשא הבריח התכון וגו' כנ"ל ואיתא בשם ר"ה גאון ז"ל דו' נקרא ע"ש ווי העמודים וצורתו גם כן כווי העמודים שהוא מחבר תמיד ב' דברים וכן בכל מקום הו' אות החיבור היינו שמחבר בחי' כ"ע עם כתר מלכות והוא שמשא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ר"פ בהעלותך) שמשא דנהיר לכלא וכו' מקצה השמים מוצאו דא הוא שירותא דכלא דאיקרי מקצה השמים והיינו בחי' עתיקא ותקופתו על קצותם דקצה התחתון הוא מ' מלכות וכמו"ש אח"כ כדין ישיש כגבור לרוץ אורח לאנהרא סיהרא והוא כמו שאמרנו וזהו לאנהרא בנהירו דעתיקא לסיהרא. ומטעם זה אומרים בר"ח גם כן קדושת כתב וזה שנאמר יבא כל בשר להשתחות לפני לפני היינו בחינת עתיקא דלפני ה' הוא כמו על ה' למעלה משם הויה והוא מרמז על בחינת עתיקא כמו"ש בזוהר הקדוש (אחרי שם) והיינו שהוא על ד' אותיות הוי' שהם מרמזים על הט' מדות ותגו שעל היוד מורה על כ"ע וכמו"ש בזוהר הקדוש (שם ס"ה ב') קוצא דיוד לעילא רמיזא לאין. ועתיקא סתימא דכל סתימין איקרי אין (זח"ב ס"ד ב') והיינו דכל התחדשות בא ממדת עתיקא וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג ק"ע ב') בא בימים באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. והקדים כאן בזוה"ק הנ"ל חודש לשת כמו בפסוק מדי חודש בחדשו ועדי שבת בשבתו אך למה באמת הקדים הכתוב חודש לשבת הלא קדושת שבת קביעא וקיימא מהשי"ת והוא גדולה במדריגה מקדושת ר"ח. ומכבר אמרנו שהטעם מפני שקדושת החודש הוא מצד האדם וקדושת שבת הוא מהשי"ת ולאדם חביב הקדושה של ראש חודש יותר שבא ביגיעו ע"ד שאמרו (ב"מ ל"ח.) אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו. ומטעם זה מוספין של ר"ח נקרא מקודשין יותר משל שבת כמ"ש (זבחים צ"א.) אך בזוהר הקדוש נמצא ג' פעמים בפ' שלח (קס"ג א') ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמניא כד בעאן כל בני מתיבתא וכו' ואחר כך (שם קס"ד ב') בכל ריש ירחא ושבתי ומועדייא וזמניא כד בעאן כל בני מתיבתא וכו' ואחר כך (שם קס"ח א') בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון בכורין סלקין וכו' ואם לכונה האמורה הוקדם קדושת חודש לשבת הו"ל להקדים גם קדושת מועדים וזמנים לשבת שקדושת המועדים הוא גם כן על ידי ישראל כמ"ש פסחים (קי"ז:) יו"ט דישראל הוא דקבעי לי' דקא מעברי ירחי וקבעי לשני ולמה הכניס הזוהר הקדוש דמצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה החודש הזה לכם וכמ"ש לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה וכו' וזה נאמר קודם מכת בכורות שהיה הכנה לזה והוא מה שמצינו שנכתב בתפילן בפ' קדש כי ביד חזקה הוציאך וגו' וכן בפ' והיה כי יביאך כי בחוזק יד הוציאנו וגו'. וכן בטעם קדושת בכור גם כן כתיב בחוזק יד הוציאנו וגו' וכן בשבת כתיב בלוחות שניות וזכרת כי עבד וגו' ויוציאך ה"א משם ביד חזקה וגו' ולמה נזכר בג' מצות אלו שיציאת מצרים היה בחוזק יד הלא היה די להזכיר יציאת מצרים. אך באמת למה הוצרך החוזק יד והלא השי"ת אף על ידי מלאך גבריאל היה די מה שנשף במחנה סנחריב וכאן במצרים הוצרך החזק יד. אך מפני שהיה הקטרוג אז שהיה ישראל מוקפים בקליפת מצרים כעובר בבטן אמו כש"נ גוי מקרב גוי אלו ואלו ערלים ומגדלי בלורית וכו' (ויקרא רבה פ' כ"ג) ואף אחר כך בקי"ס היה גם כן הקטרוג הזה אלו ואלו (וכמו"ש שמות רבה פ' כ"א) ולזה נצרך החוזק יד. והנה איתא (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכו' אלו תפילין שבראש. והיינו דתפילין הם ככתר על הראש שמורה שישראל קשורים בשורש בהשי"ת בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וממילא ויראו ממך שלא יכול עוד להיות שום קטרוג מה שהאב אוהב את בנו. ולכן כתיב בטעם מצות תפילין כי ביד חזקה. בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים אף שהיו מוקפים בקליפה כעובר בבטן אמו:
1
ב׳וכן במצות קידוש בכורות שהוא גם כן מה שבירר השי"ת הקדושה בישראל שהוא אצלם בתולדה שאצל האו"ה עיקר הזוהמא בבכורות ובישראל בירר השי"ת ששם הקדושה ביותר. וזה הוא גם כן ממה שקשורים בשורש בהשי"ת ולזה הקדים הטעם בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים וגו' אף שהיו כעובר בבטן אמו אף על פי כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו'. וכן מצות שבת דכתיב ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו' שנדרש בזוהר הקדוש (ח"א מ"ח ב') על יום השבת שהוא יום הניח שהשי"ת נותן נייחא מהיצר הרע ומכל רע לכן אמר הטעם וזכרת וגו' ויוציאך ה"א משם ביד חזקה וגו' על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת היינו שהישראל יכול להכניס קדושה בשבת. ובא בג' מצות אלו זכירת מצרים שעל ידי זה שיזכור שאז הוציאנו ה' אף שהיה כעובר בבטן אמו על ידי זה יופיע בלב אור בחינת עתיקא כמו שהיה ביציאת מצרים וג' מצות אלו הם במדת כ"ע שהוא בחינת עתיקא כאמור. ובמכת בכורות אז נתבררו ישראל שהם נקראים בנים למקום ובכורים כמו שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל שלח את בני וגו' הנה אנכי הורג את בנך בכורך. וכמו שאמרנו שבמכה עשירית נתבררו ישראל במדה עשירית מתתא לעילא כ"ע איהו כתר מלכות שישראל קשורים בשורש במאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. והיה ההכנה לזה מצות החודש הזה לכם שניתן החדש לישראל. והוא כמו שאומרים ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם שמצות ראש חודש מועיל לתקן שורש הקלקול מה שהוא בתולדה והיינו עטיו של נחש שהוא מה שמרגיש האדם הנאת עצמו כמ"ש בישי אבי דוד דבי' מפורש קרא שמת בעטיו של נחש (שבת נ"ה:) ואמרנו שהוא מ"ש (ויקרא רבה פ' י"ד) הן בעון חוללתי בעוון מלא (לגי' ילקוט) אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה בו צד אחד מעון וכו' כלום נתכוין אבא ישי וכו והיינו מה שמרגיש הנאת עצמו זהו עטיו של נחש ונקרא על זה בעוון מלא. ועל ידי קדושת ראש חודש דהוא חדתותי דסיהרא דנהיר לה שמשא בנהירו דעתיקא כמו שאמרנו לעיל זה הוא זמן כפרה אף לשורש הפגם עטיו של נחש שהוא בתולדה כמו שנאמר הן בעוון חוללתי וזהו לכל תולדותם. והוא כשיברר השי"ת אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו' כמו"ש (שבת פ"ט:) והיינו שכן היה הבריאה שיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא וכמו שאמר (קידושין ל':) בראתי יצר הרע וכו' וממילא כשלג ילבינו שנעשה כזכיות. וזה שאמר בגמרא (חולין ס':) אמר הקב"ה הביאועלי כפרה על שמיעטתי את הירח וכו' שבשעיר ראש חודש כתיב לחטאת לה' שכביכול השי"ת אומר שהכל היה ממנו שהוא ברא כך היצר הרע שיהיה מיעוט הירח סיהרא בחינת כנסת ישראל שיהיה כ"ד שעי מיכסי סיהרא (כמ"ש ר"ה כ:) דהיינו ברישא חשוכא ואחר כך מתחיל להתנוצץ אור קטן הולך ואור בכל פעם יותר וזה שאמר עלי דייקא. בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאות לכפר בעדם שמדת עתיקא נקרא רצון שהוא רצון הפשוט. ואחר זה מתחיל סדר המדות חו"ב וז' מדות ז' ימי בראשית. וזה שבסוף התפלה אומרים יהי' לרצון אמרי פי וגו' והיינו דבשבת במנחה שיש התגלות מצחא דעתיקא איקרי עת רצון כמ"ש (אד"ר קכ"ט א') והוא דאיתא (חגיגה י"ג:) וקושר כתרים לקונו וכתב התוס' שם שמתפלתן של צדיקים הוא עושה עטרות ומהס"ת הוא במדרש. וכ"ה במפורש בזוהר הקדוש (ח"ר קל"ב א') דמקבל כל צלותין וכו' דעבדא מינייהו עטרה ושוי לי' ברישא דצדיק חי העולמים. והיינו דכ"ע איהו כתר מלכות דכשמקבלין ישראל עול מלכותו נכתר הש"י בכתר וכמו"ש (שמות רבה פ' כ"ג) נכון כסאך מאז מאז ישיר כשאמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד נעשה מלך יושב על הכסא. לכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי על דברי התפלה שיהיו נעשה כתר בראש חי העולמים. והגיון לבי לפניך שהמכוון בלב שרוצים לעשות רצונו של מקום וזה שאמר לפניך והוא בחינת עתיקא. וכמו שאמרנו דלפני ה' מורה כמו על ה' שהוא עתיקא. ה' צורי היינו אני ה' השוכן בתוך בני ישראל כמו"ש (שיר השירים ה' ב') איכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. וגואלי היינו הגאולה מהיצר הרע וכמו"ש (ב"ר פ"' צ"ז) מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום והיאך שייך בכל יום גאולה אך הוא על גאולה מיצר הרע שהוא מלחמה התדירות כמ"ש (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם וכו' ואיתא (סוכה נ"ב:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ולזה צריך גאולה בכל יום. והיינו שהשי"ת שוכן בלב ישראל וכמו"ש המלאך הגואל וכ' הרמב"ן ז"ל שהוא שכינתא. וזה שאמר ותשועת נפשם מיד שונא והיינו מיד היצר הרע ששלמה קראו שונא (כמ"ש סוכה שם) ואמרנו שמה שמשתדל היצר הרע בכל כוחו דוקא להחטיאו היא מטעם שנאה שאם לא כן היה לו לשמוח כשאין שומע לו כמשל הזונה ובן המלך. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' לחמה של תורה ומים הוא גם כן תורה כמ"ש פרש"י (וכ"ה במ"ר וירא נ"ד) והיינו שהיצר הרע רעב לזה על פי דאיתא בסה"ק במה שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי שהרשע על ידי הלימוד נותן עוד כח בקליפה ח"ו והרעבון שלו לזה הוא רק משנאה שעל זה לא נצטוה. ואף על פי כן העצה האכילהו וכו' כי גחלים אתה חותה על ראשו שלבסוף הדברי תורה יועילו להאדם שאף שהוא סובר שיהיה לו יניקה מתורה שלא לשמה מכל מקום לעוללם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה אתה בא לשמה (פסחים נ:) ואיתא (במ"ר איכה פתי' ב') הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב והיינו שהיה בא לשמה (ונתבאר בר"ח כסלו) וכמו שאמרנו במ"ש (תענית ז'.) כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים אם תלמוד הגון וכו' ואי לא הוי כל צמא לכו למים דתלמיד שאינו הגון אף שהרב א"צ ללמדו מכל מקום לו נותן הכתוב עצה לכו למים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה והמאור שבה מחזירו למוטב. וזה שאמר וה' ישלם לך א"ת ישלם לך אלא ישלימנו לך שלא ישיאך עוד לחטוא (כמ"ש פירש"י) וזה שאמר במדרש (ב"ר פ' נ"ד) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע וכו' והיינו גם אויביו כשמתגבר עליו כ"כ שרוצה שיעסוק בתורה ומצות כדי שיהיה לו יניקה ח"ו שאז נקרא אויב כמו שקראו שלמה אם רעב שונאך כנ"ל. מכל מקום ברצות ה' דרכי איש כשמתגלה הרצון גם אויביו ישלים אתו כאמור. וזהו ותשועת נפשם הנפש דייקא מיד שונא השונא הנפש שהוא היצר הרע כאמור. ולכן הקדים הזוהר הקדוש ריש ירחי לשבתות ומועדים וזמנים שהם זכר ליציאת מצרים וההכנה לזה היה החודש הזה לכם כאמור. ואף שכל האמור הוא רק בהיותם מקריבים לפניך וכו' ועכשיו אין לנו מזבח וקרבן. כבר אמרנו במה שאומרים במוספין ואת מוסף פלוני נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצוניך אף שאין לנו מזבח ולא יבנה באותו יום. אך מקודם אומרים מזבח חדש וכו' ושם נעשה וכו' תמידים כסדרם ומוספין כהלכתן והיינו ככתוב בתורה בפועל להקריב הפרים וכבשים וזה כשיהיה מזבח. ואת מוסף יום ראש החודש הזה שאין לנו מזבח ולא קרבן נעשה ונקריב לפניך באהבה על ידי החשק והאהבה שיש לנו להקריב ונשלמה פרים שפתינו. וזה כמצות רצוניך שהרצון אינו דוקא בהפר ושעיר רק העיקר המכוון שאמרו ונעשה רצונו ורצונו של מקום רחמנא לבא בעי (ונת' בפ' לך). וזה הענין שסעודת ראש חודש הוא סעודת מצוה דבשלמא יו"ט יש בו מצות שמחה ואין שמחה אלא בבשר ויין (כמ"ש פסחים ק"ט.) ושבת יש בו מצות עונג אבל בר"ח לא מצינו חיוב סעודה ולמה נקרא סעודת מצוה. אך הוא מטעם זה דכתיב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה"א את מעשיך לשון כבר היינו מראשית המחשבה ורצון היינו בחינת עתיקא רצון העליון וזה מתגלה בראש חודש. דנהיר לסיהרא מנהירו דעתיקא כנ"ל:
2