פרי צדיק, לראש השנה י״בPeri Tzadik, Rosh Hashanah 12
א׳במ"ר (אמור פ' כ"ט) דרש על הפסוק בחודש השביעי באחד לחודש משל לבן מלכים שהי' לו דין בפני אביו א"ל אביו ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום זה מני נקלוגוס פלוני וכו' כך אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם מבקשים וכו' תהיו מזכירין זכות אבות וכו' באחד זה אברהם שנא' אחד הי' אברהם זכרון תרועה זה יצחק שנא' וירא והנה איל. מקרא קודש זה יעקב וכו'. והנה זה שקרא להו במשל נקלוגוס שהוא לשון מליץ ופעולת המליץ הוא להמליץ על הנידון בטענות ולהראות שהוא זכאי בדין. וכן כאן שע"י שמזכירין זכות אבות זה הוא לימוד זכות על ישראל שבהם נמצא ג"כ קדושת הג' אבות. באחד זה אברהם שנא' אחד הי' אברהם שהי' יחיד בעולם שפרסם כבוד מלכותו ית"ש ולא הביט על כל העולם אף שכל העולם הי' נגדו ואף שהשליכוהו לכבשן האש לא זז מאמונתו. וכן ישראל הם גוי אחד בארץ בין הע' אומות וזה מתברר עוד יותר בגלות כי בעת שהיו ישראל אומה וממלכה בפ"ע אין זה רבותא כ"כ שכל מלוכה מתנהגת ע"פ נימוסים שלהם. אבל כשהם מפוזרין בין כל ע' אומות ואעפ"כ באורך הגלות לא שכחנו שם אלהינו והם מצוינים גוי אחד בארץ כמו אברהם שהי' אחד בעולם. וכן כמה שמדות שעברו עלינו בגלות בדורות של שמד ועכ"ז מסרו ישראל נפשם על קדושת שמו זהו כמו אאע"ה שהשליכוהו לכבשן האש ולא סר מדרכו. וזה כנגד מלכיות שמכירין כח מלכותו כמו אאע"ה שהודיע ופרסם מלכותו שנקרא אלהי הארץ (כמ"ש בר"ר פ' נ"ט) וכמו שא' (ברכות ז':) לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וכו' ושם אדנ"י הוא כנגד מ' מלכות (זח"ג י"א ב'). ואמר זכרון תרועה זה יצחק שנא' וירא והנה איל והוא ע"פ שא' (ויק"ר פ' ל"ו) למה נאמר ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמרה וכו' רואה אפרו של יצחק כאלו צבור ע"ג המזבח. והוא כמו שאומרים בשם הבעש"ט זצ"ל על הפ' ה' צלך שהוא כמו הצל שכמו שעושה האדם כן מתנהג עמו השי"ת. ומדתו של יצחק הוא היראה פחד יצחק שתמיד עומד לפניו פחד השי"ת שהוא עומד לפני המלך. וכשם שאין פחד השי"ת נשכח ממנו כן זכרונו ג"כ עומד תמיד לפני השי"ת. וזהו זכרון תרועה שהשופר הוא לעורר היראה והפחד בלב כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ומתעורר זכות יצחק ללמד זכות על ישראל שגם בהם נמצא היראה והפחד מדתו של יצחק אע"ה והוא כנגד זכרונות ועי"ז יעלה זכרוניכם לפני לטובה (כמ"ש ר"ה ט"ז.). ואמר מקרא קודש זה יעקב שנא' שמעו אלי יעקב וישראל מקוראי דג' ברכות ראשונות הם כנגד ג' אבות הראשונה כנגד אברהם כמו שאומרים מגן אברהם. ואתה גבור כנגד יצחק ואתה קדוש כנגד יעקב וכמו שנא' והקדישו את קדוש יעקב (ונת' לעיל) ומזכירין זכות שגם בישראל נמצא קדושה שכן נקראו ישראל עם קדוש והייתם לי קדושים ובגמ' (חולין ז':) ישראל קדושים הם וזהו מקרא קודש והוא ע"פ שא' (שמו"ר פ' ט"ו) ואם כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכו"כ ישראל שהם קדושים ומקדשים החודש. שע"י שיש בישראל קדושה עי"ז יש להם כח להכניס קדושה למועדות. וזה מקרא קודש זה יעקב שמיעקב הוא לימוד זכות שנמצא קדושה בישראל ויכולים להכניס קדושה למועדים. והוא כנגד שופרות דאף דשופר הוא מדתו של יצחק מ"מ אי' בתיקונים (ריש תי' נ"ה) שמצינו מפורש דתרועה הוא מסט' דיעקב דכתיב ותרועת מלך בו היינו דדרש דקאי על ראש הפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וגו' ותרועת מלך בו והיינו בו ביעקב. והיינו דהתרועה הוא מצד יעקב שהוא הי' כמו אדה"ר קודם החטא (כמו שנת' כ"פ). והתקיעות הם לעורר השופר גדול שיתעוררו הכל ויתוקן כל הפגם הראשון:
1
ב׳והנה לכאורה מה שמרמז במ"ר במה שנא' זכרון תרועה על יצחק זה יתכן כיון דקאי על ישראל שיקיימו מצות שופר ועי"ז יהי' זכות עליהם שיש גם בהם מדת פחד יצחק. גם מה שמרמז מקרא קודש על יעקב יתכן ג"כ כיון דקאי על ישראל שנקראו קודש ויכניסו קדושה במועדים וזה ע"י שיש בהם קדושה. והיינו מטעם שיש בהם מקדושת יעקב אבינו שהוא שרש הקדושה כמו שנא' והקדישו את קדוש יעקב והוא הזכרת זכות לישראל שהם מתעטרא באבהן. אבל מה שדרש באחד זה אברהם הלא זה קאי על הזמן באחד לחודש ואיך נרמז בזה הזכרת זכות אברהם שנקרא אחד אחד הי' אברהם. אך הענין ע"ד שדקדקו במ"ר על מה שנא' בבריאת עולם יום אחד אם לענין החשבון הי' צריך לומר ראשון שני שלישי ודרשו ע"ז יום אחד שהי' הקב"ה יחיד בעולמו. וכן כאן דקדקו ממה שנא' באחד לחודש דהול"ל בראשון לחודש או בראש חודש גם כולו מיותר דכיון דכתיב בחדש השביעי ג"כ פירושו ר"ח ע"ד שנא' מדי חודש בחדשו וכן וביום החדש יפתח דקאי על ר"ח ולמה לו לומר באחד. אך מצינו (יומא ל"ד:) מאי אחד מיוחד שבעדרו. וכן נדרש כאן באחד לחודש מיום המיוחד ומה הוא יום המיוחד שהוא יום הרת עולם ואז הזמן שיהי' האדם מתוקן שיהי' כפי המחשבה (כמו שנת' לעיל). וכמו שדרשו במע"ב יום אחד שהי' הקב"ה יחיד בעולמו כן נדרש כאן באחד לחודש מצד האדם שאז הזמן שיכיר האדם יחוד ה' הוי"ה אחד. וזה מרמז לקדושת אאע"ה והוא ע"פ שא' (פסחים נ"ו.) שאמרו השבטים ליעקב אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. והיינו שיעקב אע"ה הכיר במדת אמת מפורש כאור יום שהוי"ה אחד אחר שנברא העולם כמו קודם שנברא העולם שע"ז מורה שם הוי"ה הי' הוה ויהי'. אך שם זה אינו נהגה בעוה"ז ואמרו השבטים כך אין בלבנו אלא אחד שאנו משיגים עכ"פ באמונה ג"כ מפורש שהוי"ה אחד. והוא ע"ד שא' (זח"ג ר"ל א') איהו אמת ואיהי אמונה. אך זה משיגים מצד קדושת א"א שהוא הי' הראשון שזכה לזה וכמו שנדרש (שהש"ר ד' ז') תשורי מראש אמנה זה אברהם שנא' והאמין בה' והיינו שהוא זכה ג"כ למדת זקן כמו שנא' ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין כמו"ש בזוה"ק שזכה למדת זקן אך השגתו הי' ע"י אמונה איהי אמונה שהוא שם אדנ"י והוא הי' הראשון שקרא להקב"ה אדון כנ"ל וכ"כ בזוה"ק (ח"א רי"ט א') בת יהבה לאברהם וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לא"א ובכל שמה ועי"ז זכה למדת זקן שהוא כולל כל הע"ס הוי"ה אחד כמו קודם שנברא העולם וזה שנקרא ראש אמנה. וזה שדרש במ"ר באחד זה אברהם דמה שנא' באחד לחודש מרמז שיום זה יום המיוחד שישראל זוכין להשיג ע"י מדת אמונה היחוד שהוי"ה אחד. וזה ע"י שהם מתעטרא באבהן מקדושת א"א דכתיב אחד הי' אברהם. ועי"ז שישראל מתעטרין בקדושת ג' האבות יהיו מליצים על ישראל שיזכו בדין כאמור:
2