פרי צדיק, לראש השנה י״זPeri Tzadik, Rosh Hashanah 17
א׳בברכת שופרות מסיימין כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה וכו'. ובשבת שאין תוקעין לכאורה הי' צריך להשמיט לשון זה כיון שאין קול שופר ותרועה. אך הענין הוא ע"פ שא' (ר"ה ל"ב.) הני עשרה מלכיות וכו' כנגד עשרת הדברות וכו' כנגד עשר מאמרות וכו'. ובזוה"ק (ח"ג י"א סע"ב) עשרה מאמרות במע"ב ועשרה מאמרות במ"ת וכו' והם כנגד ע"ס כידוע. ואומרים עשרה פסוקי מלכיות דאי' בגמ' (שם ט"ז.) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם והוא ע"פ שא' (בפתח אליהו) כ"ע דאיהו כתר מלכות. וזה שאומרים עשרה מלכיות לקבל עול מלכותו ית"ש בכל הי' ספירות עד השורש מדת הכתר היינו להכתיר השי"ת בכ"ע. וכן זכרונות א' (בגמ' שם) כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה וכתיב והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם. לפני מורה כמו שרואין בחוש שיוכל להראות באצבע וזה רק בהתגלות מדת עתיקא כמו שהי' בקריעת י"ס שא' בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב') דבעתיקא תליא לזה זכו לומר זה אלי. וכן לעתיד א' (סוף תענית) שכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' שאז יתגלה מדת הו"א שהוא עתי"ק כמו שא' (זח"ג ר"צ א') עתי"ק דאתכסיא אקרי הוא. וכן מורה לפני ה' על בחי' עתיקא כמו שאמרנו (ונת' במ"א) דלפני ה' הוא כמו על ה' שמורה על מ' עתיקא כמ"ש (זח"ג ע"ט ב'). ולזה אומרים עשרה פסוקי זכרונות שיעלה זכרוניכם לפנ"י דייקא לטובה שיהי' הזכרון עד מ' כ"ע. ומסיק בגמ' ובמה בשופר שזוכין לזה ע"י השופר שמורה על יראה כמו שאמרנו ואומרים ג"כ עשר פסוקי שופרות היינו שהיראה צריך ג"כ להיות עד השורש פי' שיכנוס למעמקי הלב שהוא בינה לבא שעי"ז זוכין לדעת כמו שנא' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם ודעת פנימיות מכ"ע כידוע. אך בשבת שאין תוקעין איך יתכן זאת שאמר ובמה בשופר ולמה מזכירין פ' שופרות. אך ע"פ מה שאמרנו שבשופר שאנו תוקעין אתער עי"ז שופר אחרא עלאה והיינו השופר גדול שהוא בינה והוא מצד השי"ת שהוא מכניס היראה במעמקי הלב של ישראל. ואי' בזוה"ק (ח"ג רל"א ב') אלא יודעי תרועה בגין חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון יודעי תרועה וכו'. והענין דא"י הוא קדושה העשירית מהעשר קדושות והוא כנגד מ' מלכות ובשבת זוכין לנחלת יעקב כמו שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שישראל שם הוא קדושת א"י (ונת' כ"פ). ובשבת אומרים הפורס סוכת שלם עלינו שהוא בהמ"ק היינו שזוכין לקדושת המקדש. גם הקרבנות הוא כמו שהיינו מקריבין כי רצונינו באמת להקריב רק שאנו אנוסין שאין לנו בהמ"ק ונאנס ולא עשאה מעה"כ כאלו עשאה (קידושין מ'.) וכמו שאנו אומרים ואת מוסף יום פלוני הזה נעשה ונקריב באהבה וכו' (ונת' במק"א) ואי' (ר"ה כ"ז.) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר. ואמרנו דשופר ידוע שמורה על יראה ופחד כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וחצוצרות מורה על אהבה כמו דאי' בס' רמזי תורה מרבינו הרב ר' בער זצ"ל דלשון חצוצרות חצי צורות היינו שרש יחוד קוב"ה ושכינתי'. וזה שא' (תענית כ"ו:) וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק ושם יש חצוצרות וקול שופר הא בעלמא לא. וזה הענין דבגבולין כשחל בשבת אומרים עשרה פסוקי שופרות דאתער שופרא אחרא מצד השי"ת שהוא השופר גדול כיון שבאמת זוכין ישראל לקדושת א"י וקדושת המקדש ומקריבין קרבנות ע"י הרצון והאהבה ויש ג"כ מצות שופר אך שהוא בכח ולא בפועל. וע"ז מורים העשרה פסוקים עד השורש לבחי' הדעת שהוא פנימיות מכ"ע כנ"ל. והשי"ת שומע קול שופר באמת וזוכין בשבת ג"כ למה שא' בגמ' אמרו לפני מלכיות וכו' ובמה בשופר ע"י שמזכירין פסוקי שופרות והש"י שומע קול שופר. ובבהמ"ק שמקריבין קרבנות בפועל לכן כשחל ר"ה בשבת ג"כ תוקעין. וע"י מצות שבת ומצות שופר זוכין לבחי' תגו של יו"ד שמופיע מכ"ע לחכמה (כמ"ש זח"ג י' ב' ועוד) והוא אורו של מלך המשיח דאי' בפסיקתא (קומי אורי) אור שכנס"י מצפה אורו של משיח והוא אור שלא נתגלה עוד כלל בעוה"ז. והיינו אור תגו של יו"ד דרמיזא לאין שאין ממנו שום התגלות בעוה"ז שאף משרע"ה לא זכה רק לבחי' הדעת שהוא פנימיות מכ"ע אבל לאור כ"ע לא זכו עוד בעוה"ז והוא אורו של משיח שיזכו לעתיד. ובמקדש כשיש שבת ושופר ג"כ זוכין לאור כ"ע בעצמו וע"ז מורים אז י' פסוקי שופרות. ובשבת שע"י שמירת שבת מיד נגאלין כשחל ר"ה בשבת יכולים לזכות להיות מיד נגאלין ולזכות לאור של משיח. והשי"ת באמת שומע תמיד בשבת קול שופר ע"י פסוקי י' שופרות דאתער שופר אתרא ע"י שישראל זוכין לקדושת א"י וקדושת המקדש ונחשב ע"י החשק להקריב כמו שהיינו מקריבין אף שאין לנו מקדש נאנס ולא עשאה מעה"כ כאלו עשאה כנ"ל:
1
ב׳עוי"ל בסיום ברכת שופרות כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה. ע"פ שא' (בספרי האזינו) לפי שהי' משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים בא ישעי' ואמר שמעו שמים שהי' רחוק מן השמים והאזינו ארץ שהי' קרוב לארץ. וזה הפי' שומע קול שופר מרחוק ומאזין תרועה ע"פ שא' בזוה"ק (ח"ג רל"ג א') תרועה מסט' דיעקב ובתיקונים (תי' נ"ה) תקיעה מסט' דימינא שברים מסט' דשמאלא תרועה מסט' דתרווייהו. ואח"כ אמר ותרועת מלך בו הרי לך תרועה איהו ביעקב. וכשזוכין לקדושת יעקב אבינו אז ישראל הם קרובים להשי"ת כמו שנא' לבני ישראל עם קרובו אז השי"ת מאזין תרועה האזנה מקרוב כנ"ל. ומסיק בת"ז (שם) זכרונות זכור לזכר ודא מוחא לימינא ותמן זכרונות. והיינו דחכמה מוחא כידוע ושם יש מקום הזכרון אך מ"מ יוכל להיות ג"כ שכחה לעתים רחוקות אף במוח שיש זכרון. אך זכור שהוא אחר דלית בי' שכחה ולא קיימא בי' שכחה (כמ"ש זח"ב צ"ב ב') והוא כמו שנא' אין שכחה לפני כסא כבודך לפני מורה על בחי' עתיקא כנ"ל דלפני ה' כמו על ה' והיינו כשמופיע מתגו של יוד דרמיזא לאין כ"ע כנ"ל אז אין שכחה כלל וכלל כיון דלית בי' שכחה ולא קיימא בי' שכחה. לכן בשבת במקדש שהי' זוכין לאור תגו של יוד כנ"ל היו הזכרונות ג"כ למעלה למעלה עד השורש לפני כסא כבודך דלא קיימא בי' שכחה:
2