פרי צדיק, שבת הגדול ד׳Peri Tzadik, Shabbat HaGadol 4
א׳בש"ע או"ח (סי' ת"ל) ונוהגין לומר מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו, הענין אף שיש מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום, מ"מ לספר באריכות ושיהי' כל המרבה לספר הרי זה משובח לא מצינו רק בפסח, ומה טובו לשבת הגדול, אך ביה"ק (ח"ב מ"ז ע"ב) איתא ובשבת במילי דשמיא ובקדושה דיומא בעו לאתערא, קדושה דיומא היינו קדושה המיוחדת לשבת זו, שכל שבת י"ל קדושה מיוחדת, כמש"נ עולת שבת בשבתו, וכן כ' והיה מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו שכל ראש חודש י"ל קדושה מיוחדת לאותו חודש, וכן כל שבת י"ל קדושה מיוחדת לאותו שבת (ונת' כ"פ) וכבר אמרנו במ"ש ברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים, דשבת כולל כל הקדושות שיבואו בו' ימי המעשה שאחריו ושבת מקור הברכה שממנו יושפע קדושה וברכה לו' ימי המעשה וקדושת חג הפסח פה סח וכן כל קדושת חודש ניסן בכלל הוא גם כן מענין זה כמ"ש בס' יצירה המליך אות ה' בשיחה כו' וניסן בשנה (ונת' בר"ח ניסן) ובו בא קדושת חג הפסח פה סח. לכן בא בי מצות סיפור יציאת מצרים וכל המרבה לספר הרי זה משובח. ובשבת שקודם לו שכולל קדושתו מתחיל הקדושה פה סח ונוהגין לומר מתחילת עבדים היינו כו'. אך מ"ש לשון עד לכפר כו' ול"א עד ר"ג אומר כלשון הגמ' (פסחים קיז ) עד בצאת ישראל ובה"א עד לא ל*, המנין הוא עפמ"ש כמה מעלות טובות כו' אלו בכניסנו לארץ ישראל כו' ע"א כי"כ טובה כפולה ומכופלת בו' והכניסנו לארץ ישראל יבנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו, ויש להבין מהו הטובה הבאה לנו היום מבנין בית המקדש אחר כי גלינו מארצינו ינוטל כבוד מבית חיינו. נס לשון לכפר על כל עוונותינו ק' דהא רוב הקרבנות מכפרין על השוגג ולא על עון דעון היינו מזיד כדאי (ביומא לו:) והול"ל לכפר על כל חטאתינו. אך כבר אמרנו דשבת בזמן כמו מקדש במקום ובשבת פרוסת סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים, שזוכין בשבת לקדושת ירושלים וקדושת המקדש הנקרא סוכת שלום, והוא על פי מ"ש במדרש (ב"ר פ') יעקב שכתב בו שמירת שבת נתן לו העולם שלא במדה כמ"ש בגמרא (שבת קיח:) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו' נחלת יעקב אביך, דא"א נתבשר רק לזרעך אתן הארצות האל א"י, וכן ביצחק נאמר גור בארץ הזאת, ויעקב זכה שבכ"מ שיבא יזכה לקדושת ארץ ישראל וזש"נ לו ופרצת ימה וגו', ובגמרא (ברכות לג.) כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, והיינו שנעשה האדם משכן לה' וכל אחד לפי מדרגתו זוכה בשבת לקדושת המקום יש שזוכה לקדושת מחנה ישראל, ויש שזוכה שנעשה לבו קדשי הקדשים (ונת' במ"א באורך.) ובתיקו' (תי' מ"ח) אי' עמש"נ ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת תרין זמנין אדכר הכא שבת, לקבל שכינתא עלאה ותתאה והיינו ה' עלאה ותתאה, שבת עלאה שבת תתאה, ומסיק בת"ז מאי לדרתם דכאה איהו מאן דעבוד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מתמן, והוא עדמ"ש (זח"א קלח א' במדה"נ) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי דא לבא, דמדורי' דיצר הרע תמן, שהלב נעשה הר קדשי היינו בית המקדש והביאותים אל הר קדשי, ובשבת שזוכין ע"י קדושת הג"ס לבחי' הדעת קדושת יעקב אבינו (כמ"ש זח"ב י"ד ב' עביד ליעקב ברזא דדעת) ושבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמש"ש רד א) ואז כאלו נבנה בית המקדש בימיו שזוכה שנעשה לבו הר קדשי, וז"ש ובנה לנו דייקא את בית הבחירה, ובשבת אפי' עע"ז כאנוש מחול לו כדאי' (שבת קיח.) וז"ש לכפר על כל עוונותינו, ובשבת זו הזמן ביותר כמ"ש (ת"ז תי' י"ט) שבת הגדול בינה שבת הקטן מלכות, אומרים בו עד לכפר על כל עונותינו שזוכין לבחי' הדעת ולבנין בית המקדש, וכשזוכין לשבת עלאה ע"י שמירת שבת אז שומר שבת מחול לו:
1