פרי צדיק, שבת הגדול ה׳Peri Tzadik, Shabbat HaGadol 5
א׳שבת זה נקרא שבת הגדול וכ' התוס' (שבת פז:) ע"ש הנס גדול שנעשה ע"י פסח מצרים שלקחו בעשור והי' שבת ועי"ז הכו הבכורות בהם הה"ד למכה מצרים בבכוריהם. ובטור (חו"ת סי' ת"ל) כ' ע"ש הנס מלקיחת הפסח והי' מצרים רואים ששוחטין אלהיהן כו' וצריך להבין לב' הטעמים למה זה הנס גדול מיציאת מצרים ושאר מכות, גם קו' המפור' שהי' לקבוע בעשירי לחודש יום גדול לזכר הנס כמו כל המועדים שנקבעו לימי החודש ולא לימי השבת. גם קו' הב"י לטעם הטור הא הי' הנס בכל הד' ימים מעשירי עד ע"פ והו"ל למיקרי כולם ימים גדולים, אך יתכן הענין שנקרא שבת הגדול דבשבת איתא ברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים והיינו דשבת כולל כל ברכאן מז' ימים והם מתברכן מיני' כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א') וכן שבת כולל כל הקדושות של החגים וזמנים. וקדושת החגים בא על ידי הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת לשבת דבשבת נזכר בתורה לשון קדושה ויקדש אותו ומכח קדושת השבת מהשי"ת יכולים ישראל להכניס קדושה למועדים וז"ש קדשתו מכל הזמנים וקדושת הז' מועדים הם כנגד הז' מדות שנחשבו בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה וגו'. ואם נחשב הימים הם ז' ימים עם יום הכפורים. ויום הכפורים כנגד השבת והיא השבת שעושין ישראל (ונת' במ"א), ואם חושבים המועדים הם ו' כנגד הו' מדות, והז' רועים הם מרכבה לז' מדות (כמ"ש בזה"ח תולדות) וחג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו ע"ה שהיה מרכבה למדת גדולה שהוא חסד כמש"נ חסד לאברהם וכן נתבשר הוא על גלות מצרים והגאולה, וגאולת מצרים הי' ע"י מדת החסד כמ"ש בפסיקתא (לפ' החודש) ומדרש (שיר השירים ב' ח') שאמרו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מע"ז שלנו א"ל הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם כו' והי' ע"י זכות אברהם שנקרא אברהם אוהבי והיה עושה חסד ומאתערותא דלתתא אתער עובדא לעילא כמ"ש בזוהר הקדוש (אמור צב) לכן אתער לעילא מדת החסד והיה גאולת מצרים, ובשבת שקודם כל מועד וחג כליל מקדושת החג שאחריו שמשבת זה מקבל החג הבא בימי המעשה שאחריו הקדושה כאמור לכן שבת שקודם חג הפסח שהוא כנגד מדת גדולה נקרא שבת הגדול:
1
ב׳ולכן בשבת שקודם פסח מצרים צוה השי"ת ויקחו להם איש, דעכ"פ צריך לאתערותא דלתתא והיה על ידי מה שלקחו את הפסח שהיה לקוחו במסירת נפש וכמש"נ הן נזבח תועבת מצרים וגו' ולא יסקלוני וכיון שנכתב בתורה הוא ודאי אמת שהי' פחד, שאם הי' אומר רק לאמתלא נגד פרעה לא היה הכתוב כותב דברים שאינם אמת (כמשנ"ת במ"א ממדר') אף שאמרו, ובפרט שמשה רבינו בודאי לא היה אומר כן אם לא היה פחד, שאם השי"ת היה רוצה בודאי לא היו צריכין לעשר מכות והיו הולכין בזרוע נטויה כעין מש"נ ונלחם בנו ועלה מן הארץ, ורק מפני שהיה קטרונים עוד על ישראל לא היו יכולים לצאת בלא רשות פרעה, וגם אחר מכת עשירות רואין אנו שלא אמר משה לפרעה שהולכין לעולם אף שביקש מהם קומו צאו גו'. כמש"נ ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ובפרש"י ממכילתא ששלח אוקטורין עמהם, והכל מפני שהיה עוד קטרוג על ישראל עד קיים, והי' באמת פחד ממצרים הן נזבח וגו' והיה לקוחות הפסח במסירת נפש, וזה היה מצד אהבת ישראל להשי"ת, ועל ידי זה נתעורר האהבה והחסד למעלה ונעשה הנס, וז"ש ויקחו להם איש ובפסיקתא (לפ' החודש) איש זה הקב"ה דכתיב בי' ה' איש מלחמה, והוא עדש"נ ויקחו לי תרומה שנדרש במ"ר עשו לי קיטון אחד שאדור ביניכם, לי כביכול נמכרת עמה, והיינו ע"י המסירת נפש שהוא מאהבת השי"ת עי"ז אתער לעילא שאדור ביניכם, וכ' ויקחו להם איש ולא כ' אדם שהוא גדול שבלשונות שנקרא ב"נ, כעין זה הקשה בזוהר הקדוש (ח"ג מח א) דכ' ה' איש מלחמה ולא כתיב אדם ואמר אימתי אתקרי שלימותא דלעילא כך יתיב קב"ה בכורסייא וכו' ואיתא במדרש (ש"ר ר"פ כג) נכון כסאך מאז כו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון כו', והיינו כשהמליכוהו על הים ואמרו ה' ימלוך וגו' (כמ"ש ויקרא רבה פ"ב) ואז אתקרי אדם ובשעת מלחמה כביכול נקרא עוד איש, ואחר כך כשהמליכוהו עליהם תחילה מאז נכון כסאך, וז"ש (במכילאת וזה"ק בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היינו דביחזקאל כ' ועל הכסא דמות כמראה אדם וגו' ובקי"ס כ' זה אלי שהיה התגלות עתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש (נד א') ואז נכון כסאך ונקרא אדם אך בכאן בלקוחת הפסח שהי' מצוה הראשונה נקרא כביכול איש. ועל ידי הלקיחה שהי' במס"נ כ' ויקחו להם איש. ואחר כך מתן תורה כבר אתקרי אדם שכבר קבלו ישראל עול מלכותו. ואחר כך במשכן כ' ויקחו לי סתם ולא כ' איש. וקדושת השבת הופיע בכל הד' ימים שהיה אחר כך שלא נלחמו בהם המצרים וכן הי' גם כן אם הי' אז יום השבת בח' לחודש הי' גם כן המצוה ליקח הפסח בשבת כי קדושת השבת שהיא מצד השי"ת וכלול מקדושת החג שאחריו. וגם לקחת הפסח שהיה במסירות נפש אתערותא דלתתא מצד ישראל ניצלו ישראל ממצרים. ולזה נקרא שבת הגדול שבא ע"י אהה שהיא ממדת גדולה. וכל הימים שאחר כך אף שגם בהם הי' הנס. הי' רק ע"י השבת כאמור ומיושב טעם הטור:
2
ג׳וכן לפמש"כ התוס' ע"פ המ"ר שהיה הנס שהרגו בהם הבכורים מיושב גם כן בזה שעל ידי קדושת השבת שהי' כלול בו קדושת החג מדת החסד היה נס זה. לכן נקבע שם גדול לשבת שקודם החג. ומטעם זה לא נחשב בהלל הגדול רק קי"ס ונער פרעה וגו' וכן למכה מצרים בבכוריהם ולא נחשבו שאר המכות. רק המכות לא הי' כלולים רק מחסד. שמצד ישראל הי' טוב יותר שיצאו בלא מכות רק שהוצרך מפני הקטרוגים כעין מ"ש נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל (כעין שנדרש בזוהר הקדוש בא לו א) שעל ידי המכות יצאו מהקליפות ונכנסו לעשר מדות דקדושה. וכן למצרים בודאי הי' גם כן דינא ולא רחמי מה שאין כן קי"ס שהיה במדת החסד לישראל כמ"ש (שיר השירים א' יז) תורי זהב נעשה זו ביזת הים כו' (ונת' במ"א) וכן למצרים הי' חסד דכתיב וידעו מצרים כי אני ה' ואמתי ידעו אך במכילתא איתא שפלטן הים חיים ונתקיים אז ותרא אויבתי ותכסה בישה וגו' והיה זה חסד למצרים שהכירו אז את האמת כרגע וידעו מצרים כי אני ה' ולכן כ' בזה כל"ח. וכן למכה מצרים בבכוריהם הי' נס יותר שהבכורות הרגו מאבותיהם ס"ר ולא עלה על דעתם שטוב יותר להרוג ישראל שהיו גם כן ס"ר רק ע"י שהיה בשבת ולקיחת הפסח שהי' במסירות נפש נתעורר מדת אהבה ונעשה נס שלא עלה זאת על דעתם. וזש"נ והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר וגו' היינו שלא לבד שלא יסתכלו ע"י לקיחתו רק אדרבה עי"ז יתעורר החסד ויהי' למשמרת שישמרו מהמצרים ומהבכורות וזה שנקרא שבת שקודם הפסח שבה"ג בין שחל בעשור או ביום אחר מפני שאז מתעורר מדת הגדולה והחסד מהחג כאמור:
3