פרי צדיק, שבת הגדול ט׳Peri Tzadik, Shabbat HaGadol 9
א׳הראשונים קורין לשבת זה שבת הגדול ולשון גדול מצינו בגמרא (פסחים קיח.) בהלל הגדול ולמה נקרא שמו הלל הגדול מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל ברי' ופרש"י דכתיב הודו לא' השבת נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול ע"כ, ויש להבין דהא פ' הודו לא' השמים נכתב אחר הפ' נותן לחם וגו', גם מה הלשון יושב ברומו של עולם הול"ל שיושב בשמים כלשון א' השמים, אך מצינו לשון זה בגמרא (מנחות כט:) חטרי להו לגגו דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם, ושם המכוון הוא עתיקא שנקרא רומו של עולם, שכן לשון רם וגדול למעלה מתפיסת השגת בנ"א, וכן המכוון כאן יושב ברומו של עולם היינו עתיקא ועל פי מ"ש (מו"ק כח.) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליין אלא במזלא תליא מילתא ובזוהר הקדוש (ח"ג ע"ט ע"ב) מפרש מזלא קדושא עתיקא וזש"נ ותתפלל חנה על ה' על דייקא דהא בנין במזלא קדושא תליין כו' השלך על ה' יהבך על דייקא דהא מזוני במזלא תליין:
1
ב׳והיינו למעלה משם הוי"ה שמורה על ט' המדות י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת כלול שית ספיראן ה' מלכות (זה"ק שם רנ"ח סע"א) וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין כ"ע (שם סה ב' י' ע"ב) וז"ש על דייקא על שם הוי"ה והשי"ת שורש החיים וזה חי הוא ברומו של עולם וכן כאן יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל ברי'. ובאמת א"צ ראי' שהקב"ה יושב בשמים שכל התורה מלא מזה יושב בשמים וכדומה, רק שמים וארץ הם העולם והם רומזים לקוב"ה ושכינתי' שם הוי"ה ושם א"ד ורומו של עולם עתיקא על הוי"ה קוצא דיוד דלעילא, ומטעם זה נקרא גדול שמורה בלא שיעור עד למעלה מהתפיסה, כעין מ"ש (ב"ר פ' נ"ג) משתה גדול גדול עולמים הי' שם, גדול עולמים רומו של עולם, אך מצינו בגמרא (ברכות ד:) כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים ביום כו' אלא משום דאית בי' פותח את ידיך, נימא הלל הגדול דכ' בי' נותן לחם לכל בשר אלא דאית בי' תרתי ולפי האמור שע"ז א"צ ראי' שיושב ברומו ש"ע דמזוני במזלא קדישא תליין, א"כ למה לא נקרא תהלה לדוד הלל הגדול, ואדרבה יותר יתכן לקרות הלל הגדול לתהלה לדוד ע"ש הפסוק פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב סב א) מאי רצון ההיא רצון דאשתכח מעתי"ק, והמהרש"א ז"ל (בפסחים) עמד ע"ז למה לא קראו תהלה לדוד הלל הגדול דאית בי' תרתי ותי' דבהודו טפי מפורש בפסיק שהוא נותן לחם לכל בשר, ולא נתבאר בדבריו החילוק בין לכל בשר או לכל חי, אך יתכן דבתהלה לדוד כ' ומשביע לכל חי רצון, ויכול להיות שנותן רצון בהאדם שישמח בחלקו ויספיק לו, עדמ"ש (ברכות כ ) כ' בתורה ואכלת ושבעת והם מדקדקין ע"ש עד כזית ועד כביצה, מה שאין כן כאן דכ' נותן לחם לכל בשר והיינו מזוני ממש ומזוני במזלא תליין דהוא עתי"ק ונקרא גדול עולמים, ומטעם זה נקרא הלל הגדול, ואפשר ליישב בכוונת רש"י ז"ל דמייתי הכ' דהודו לא' השמים שעש"ז נקרא גדול שיושב ברומו של עולם דשם אל הוא שם של חסד כמ"ש (זח"ג ס"ה ע"א) אל נהורו דחכמתא ואקרו חסד והתפשטות החסד בלא שיעור עד עתיקא (וכ"כ זה"ק שם י"א ע"ב רביעאה אל גדול והא אתמר ודא גדולה) ולך ה' הגדולה היינו חסד ולא נתכוון רש"י ז"ל לדקדק מתיבת השמים רק משם אל, והמכוון שע"ש זה נקרא יושב ברומו ש"ע שהוא עתיקא גדול עולמים, וי"א ה' רועי לא אחסר (פסחים שם) ומפרשים שזה הלל הגדול שאומרים ע"ש המזון. וק' לפ"ז מנ"ל לתנא דברייתא למיעבד פלוגתא בין ר"ט לי"א הא ר"ט סתמא קאמר ואומר הלל הגדיל ודלמא גם כן נתכוין על מזמור ה' רועי וגו', אך נראה דהלל הגדול לכו"ע כו' כי לעולם חסדו רק ה"א ס"ל שצריך לומר ג"כ אחר כ"ו כל"ח מזמור ה' רועי וגו' ואחר כך פליגי מהיכן הלל הגדול. גם כן לכו"ע. מה אמר כ"ו כל"ח ומר אמר משיר המענות והאבי' אמר מכי יעקב בחר לו י"ק, ובודאי המכוון מתחלת המזמור הללוק' הללו את שם ה' וגו'. ולמה יהנו ראב"י דייקא פ' זה יהוא אשר דברנו שנקרא גדול ע"ש עתיקא שהיא גדול עולמים חי ברומז בל של עולם וס"ל שנקרא ע"ש מש"נ כי יעקב בחר לו יק ישראל לסגולתו וגו' וסגולה פי' היהודי הקדוש זצוק"ל שהוא כמו דבר סגולי בלי טעם ועז"נ והייתם לי סגולה והוא עדמש"נ הלא את עשו ליעקב ואוהב את יעקב, ואמרנו שהמכוון אף אם ח"ו דומים מעשה יעקב לעשיו גם אם עשו מטיב מעשיו כיעקב כמו שיעשו העכו"ם לעתיד שזה מעשה עשו לרמות כלומר שגם הוא טהור ועושה רצון עושיו וכמו שיעשה עשו לעולם הבא שמתעטף בטליתו כזקן ויושב אצל יעקב (כדאיתא במד"ת פ' צו ב') וכן האו"ה בוחרים לפנים במדות טובות מתוה"ק ואומרים אנו ישראל (וכמ"ש במ"ת אשא לד) אך השי"ת דן את הלבוות מעיד שישראל קשורים בשורש בראשית המחשבה בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית ועז"נ הלא את עשו ליעקב ואפ"ה ואוהב את יעקב וזהו סגולה בלא טעם וזש"א ישראל לסגולתו וזה עתיקא רצון הרצונות מאמר בראשית, ומש"ה זכר ראב"י פסוק כי יעקב בחר לו קה ישראל לסגולתו שע"ש וזה נקרא הלל הגדול, וחג הפסח לכל החשבונות הוא נגד אברהם אבינו ע"ה, ואיליו נתגלה גלות מצרים ויציאת מצרים. וא"ת מרכבה למדת חסד וגדולה, והתפשטות החסד עד עתיקא, והוא הראשון שזכה למדת זקן דכ' ואברהם זקן בא בימים ומפרש בזוהר הקדוש ביומין עלאין והיינו בנ"ר שנתברר במדתו עד עתיקא (ונת' כ"פ) ויציאת מצרים מדת החסד הי' כידוע, וכבר אמרנו שבשבת כלול קדושת המועדים שיבאו בימי המעשה שאחריו כמ"ש וקדשתו מכל הזמנים, ומטעם זה נקרא שבת שקודם חג הפסח שבת הגדול, ע"ש גדול עולמים חי ברומו של עולם:
2