פרי צדיק, לחג השבועות י״גPeri Tzadik, Shavuot 13
א׳בגמרא (פסחים ס"ח:) ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא דקגרם כמה יוסף איכא בשוקא. וע"פ פשוט שעל ידי מתן תורה נתברר החשיבות שלו עם כח התורה שלו נגד שאר עמי הארץ ואי לאו מתן תורה מה גבר מגוברין והיה כעס ככהן. ולכאורה הלא גם קודם מתן תורה היה כמה נפשות גבוהים ועליונים במעלה יתירה משאר העם כבית מדרשו של שם ועבר ושאר גדולי הדור. גם מהו הלשון של כמה יוסף איכא הול"ל כמה אנשים איכא. וי"ל בזה ע"פ מימרא אחרת דר' יוסף (סוף סוטה) דאמר לא תתני ענוה דאיכא אנא. כי באמת היה לר' יוסף לב נשבר ונדכה עד שלא היה בדעתו שיש לו שום יתרון מצידו רק מצד שיש לו שורש בקדושה בתולדה מבחי' התקשרות כללות נפשות ישראל וכמו שאמרו בשם הרה"ק מבארדיטשוב זצלה"ה שפעם אחת דלג בברכת השחר הברכה שלא עשני גוי וכששאלו לו ע"ז השיב שבקומו ממטתו בזה היום היה לו שברון לב מאוד ולא היה לו במה לחזק עצמו עד שעלה על דעתו שעכ"פ תולדתו הוא מצד שרש קדושת ישראל ובירך בשמחה רבה הברכה שלא עשני גוי ובזה השיב את נפשו. וזאת ידוע שמשעת מתן תורה ואילך נבדלו נשמות ישראל מנפשות האו"ה להיות מוצאם מאוצר מיוחד בקדושה. וכל מי שיש לו אחיזה בתולדה מאוצר הנשמות הללו בהכרח להתברר לטוב לעת"ל כאמרם ז"ל (ע"ז ה'.) אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וע"ז ירמז ר' יוסף אי לאו האי יומא דקגרם מה שעל ידי מתן תורה נבדלו נפשות ישראל שיהיה שרשם בקדושה בתולדה כמה יוסף איכא בשוקא כידוע שהשם יוסף מורה על בחי' צדיק שומר הברית. [מכתי"ק והגם שהוא היה יודע בעצמו שלא פגם הברית וא"כ עכ"פ הוא צדיק אבל הוא לשפלותו בעיני עצמו חשב שזה לא מצד השתדלותו והתגברותו נגד היצר רק מצד טבע תולדתו ושהיצר הניחו בזה ע"כ]. וגם באומות נמצאים כמה כן כידוע ממעשה הבעש"ט עם הכומר. אמנם על ידי מתן תורה נתברר שכל מעשה או"ה מאפס ותוהו נחשבו זולת נפשות ישראל שהשי"ת מעיד עליהם שכל מעשיהם המה משרש הקדושה כנ"ל:
1