פרי צדיק, לחג השבועות י״דPeri Tzadik, Shavuot 14
א׳איתא בגמרא (שבת פ"ח:) ע"פ שמעו כי נגידים אדבר שעל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה היו קושרים לו שני כתרים. ענין השני כתרים היה כדאיתא שם קודם לזה שלכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע היינו נעשה פי' שיהיה כל כלי הגוף מוכנים לבחי' העשיה כי המעשה תלוי רק בגוף. ונשמע מוסב על כלי הנפש שיהיו מוכנים לבחי' נשמע שהוא ענין שמיעה והבנה בלב. וענין הכתרים פי' שיהיו כל כלי הגוף ונפש כלולים בבחי' הנעשה ונשמע מתחתית המדרגה עד השרש שהוא בחי' כתר בכל נפש ונפש. וגם על רמז זה היו הדברות במספר עשר היינו שיהיו נקבעים בנפשות ישראל בכל השתלשלות המדור מראש עד סוף כדי שיהיו נקבעים בהם בלב לקיום עולם. וכמו כן כל דיבור בפני עצמו היה לו שני כתרים היינו גם כן התכללות כל המדות בגוף ונפש של הדיבור שיהיה לקיום עולם בכל הנפשות ישראל לדורות. והגוף של הדיבור המה גופי אותיות בפועל הוא בחי' נעשה של הדיבור וע"ז מרמז רש"י ז"ל שהיה ממש להדיבור והיה נראה כמו שנאמר וכל העם רואים כדאיתא בזו"ח שלא היו שומעים הדברות כי הי' הדברות מנשקים בפיהם בלחישה רק היו רואים צורות האותיות דאתגליפו בחשוכא. וע"ז נאמר וכל העם רואים את הקולות וזה מכיוון רש"י ז"ל על הכתר של הדיבור בבחי' נעשה היינו ראיית גופי אותיות. ועל זה מרמז הפ' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו. עשה אשר חפצתי מרמז על בחי' מעשה של הדיבור היינו גופי מצות בפועל. והצליח אשר שלחתיו היינו כונת פנימיות של הדיבור בבחינת הנפש שהוא תכלית הצלחה כשנגמר בחי' השמיעה בפנימיות הלב. וי"ל סמיכות הדרוש למעלה ע"פ כי נגידים אדבר מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף ד"ת וכו' למיימינם בה סמא דחיי למשמאילים בה וכו'. וע"ז נסמך שלכל דיבור קושרים לו שני כתרים שיהיה לו בכל נפשות ישראל קיום בבחי' גוף ונפש של הדיבור לעת"ל. הגם שבעולם הזה נראה שיש משמאילים ועכ"ז לא ישוב הדבר ריקם לעת"ל כי אם עשה וגו' כנ"ל. וזה מרומז גם כן בפסוק ואת רוחי אתן בקרבכם היינו קיום רצון בנפש שהוא בחי' נשמע. ועשיתי את אשר בחקי תלכו בבחי' המעשה שהוא שלימות כלי הגוף שיהיה נקבע בנו בחי' גוף ונפש של הדברות היינו שלימות המעשה ושמיעה בלב בכל שלימות המדות עד הכתר כנ"ל:
1