פרי צדיק, לחג השבועות ט׳Peri Tzadik, Shavuot 9
א׳בקידוש דיו"ט אומרים ורוממנו מכל לשון וכן בתפלה ורוממתנו מכל הלשונות ובשבת אין אומרים הלשון הזה. הענין הוא דההבדל קדושת יום טוב מקדושת שבת הוא דקדושת שבת הוא קביעא וקיימא מצד השי"ת כש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם. וקדושת יום טוב הוא דישראל הוא דקבעי לה כמ"ש (פסחים קי"ד:) והוא בחי' תורה שבעל פה מצד השתדלות ישראל שנקראה אשה יראת ה' אשת חיל. וכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה דתורה שבעל פה נקראה תורת חסד. וכשם שנתנה תורה בלשון הקודש כך נברא העולם בלה"ק כמ"ש (ב"ר פ' י"ח) וכן היה עד דור הפלגה שהיה מתן תורה לאברהם אבינו ע"ה שאז התחיל הב' אלפים תורה. והעולם נקרא בית היין יי"ן גימ' ע' כמספר ע' האומות. ואחר כך נעשו כולם חומץ (כמו"ש מ"ר במדבר פ"ב) והיינו שכל האומות היה בהם ד"ת שזה החיות שלהם כש"נ ואתה מחיה את כולם. וז"ש (מ"ר איכה ב' ט') יש חכמה באדום תאמין הה"ד והאבדתי חכמים מאדום. ולכן נקרא בית היין שמרמז לתורה שבעל פה. וז"ש במ"ר (במדבר שם) אחר כך הביאני אל בית היין למרתף הגדול של יין זה סיני ולמדנו משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים מנין ודגלו. והיינו בתורה שבעל פה דתורה שבכתב לא שייך בה פנים. ועיקר התגלות תורה שבעל פה היה בבבל וכמו"ש ומסרוהו לאנשי כנסת הגדולה ואיתא (סוכה כ'.) עלה עזרא מבבל ויסדה כו' הכל הבבלי ויסדה כו'. ולכן הרגישו אז הדור הפלגה שבבבל הוא המקום לתורה שבעל פה ונתקבצו שם (כמו שנת' במ"א) ונעשו כולם חומץ ובלל ה' את לשונם. ואברהם אבינו ע"ה נתעורר אז על השינוי הזה שהיה כל העולם שפה אחת ונבלל לשונם ונתעורר מזה שיש מנהיג העושה הכל. וז"ש (ב"ר נח פ' ל') בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו שא' היה זמן דור הפלגה ואז נשאר רק הד"ת בלשון הקודש. וכמו שמצינו (ירוש' פ"א דברכות) ברשב"י שאמר אלו הוינא קאים על טורח דסיני הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לב"נ תרין פומין חד דהוהלעי באורייתא כו' דהלשון נברא רק לד"ת. ואברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה עד שלא נתנה ואיתא (ב"ר פ' ס"א) ומהיכן למד כו' זימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. והיינו תורה שבעל פה שחידש כל התורה מלבו וכליותיו:
1
ב׳וגלות מצרים שהגאולה שהיה בניסן וחג הפסח שהיה כנגד אברהם. שכן גלות מצרים וגם שאחר כך יצאו ברכוש גדול נאמר לאברהם אבינו ע"ה היה גם כן להוציא התורה והחכמה שבע"פ. וכמו"ש בזוה"ק (ח"א כ"ז א') בעבודה קשה בקושיא בחומר בק"ו ובלבנים בלבון הלכתא כו'. והיינו שמדור הפלגה ומגלות מצרים הוציאו הכח תורה שבעל פה. ובשעת מתן תורה איתא בזוה"ק (ח"ג קצ"ב ב') שלקחו מכל שרי האומות מתנן ונבזבזן כש"נ מתנות באדם ודרש מדכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן והיינו שעשו שהוא שעיר נתן הכח ד"ת שיש בהאומות המסתעפין ממנו ל"ה משמאלא. וישמעאל נתן הכח ד"ת הנמצאים בהאומות ל"ה מימינא המסתעפים ממנו. וזהו לשון ורוממתנו רם מורה על בחי' עתיקא שהוא מרומם מכל תפיסת בנ"א והיינו טלא דעתיקא בחי' תורה שבעל פה כש"נ תזל כטל אמרתי (ונת' כ"פ). מכל הלשונות שהם ע' אומות ל"ה מימינ ול"ה משמאלא מהם הוציאו הכח תורה שבעל פה כנ"ל. ואיתא במדרש רבה (שיר השירים ח' ז') כמוצאת שלום לפי שהיו או"ה מונין לישראל ואמרו להם למה הגלה אתכם כו' משיבין להם אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רגל רדופים בבית אבי' והוא ע"פ שא' (פסחים פ"ז:) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא כו' מפני ששגרן לבית אמן כו'. והיינו כמו"ש שם בגמרא אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. ואין הפי' דוקא שיתגיירו מהם בפועל רק כמ"ש בסה"ק שהוא להוציא הני"ק שנמצא בהם. וממילא על ידי זה מתעורר אחד מכל אומה ומתגייר גם כן. ואף עמלק דאיתא (ילקוט ריש שמואל ב') שמזרעו של עמלק אל יקבלו אותו מ"מ מצינו (גיטין נ"ז:) מבני בניו של המן למדו תורה כו' ואמרנו שהיה ממה שבא א' מהן על בת ישראל (כמו שנת' במק"א). וכן כתבו בסה"ק שבכל לשון יש בו תיבה א' או איזה תיבות מלשון הקודש שזה מקיים הלשון הזה. וכן מתגייר אחד מהם בפועל ונכנס לכלל ישראל. אבל עיקר הכונה שיתוספו עליהם גרים היינו להוציא הני"ק מהם. וז"ש כמוצאת שלום רדופים בבית אבי' ע"ד דרשת גמ' (פסחים שם ע"א) שהוא בבבל שהיה מקום שורש תורה שבעל פה. וזהו שאנו אומרים ורוממנו מכל לשון:
2