פרי צדיק, שמות א׳Peri Tzadik, Shemot 1
א׳פרשת שמות מתחיל בשמות השבטים. דס' זה הוא דמתן תורה כמ"ש בבראשית רבה ע"פ ויהי אור זה ס שמות שהוא הוויית האור תורה. וידוע דששים ריבוא אותיות בתורה נגד ס רבוא נפשות דישראל כי אור התורה הוא עצמו אור הנפשות דבני ישראל. ומה שאמרו ששים ריבוא אף שאין ששים ריבוא אותיות בתורה כידוע. רק שכל אות מחובר מאותיות כמו ל' מ' הם כ' ו'. צ' הוא נ' ו'. ש' ג' ווין. א' ב' יודין ובאמצע ו' וכדומה. והגם דגם בזה אין החשבון מכוון ששים ריבוא אבל תפסו המספר ששים ריבוא שהיו בדור המדבר מקבלי התורה. וגם נפשות כל הדורות שרשם מהתורה ומאותם אותיות כי הרבה נפשות באות אחד וכלל כל הנפשות מישראל הם כלולים בי"ב שבטים ועל כן שמות השבטים שהוא שורש נפשותם דהשם הוא שורש החיות הוא גם כן כולל כל התורה. ובכל פעם שנז' שמות השבטים בתורה הוא בכונה מיוחדת בהוראת שמותם על אותו הענין שמדבר שם. כי כל הקדושות כלול בהם והשמות מרמזים על זה. ובריש שמות רבה דנקראים ע"ש הגאולה יעוש"ב. ור"ל דזכרון שמותם סימן הוא על שם הגאולה הרמוזה גם כן בשמותם. כי על ידי קדושת נפשותם היה הגאולה וכמ"ש ראובן ראה ראיתי את עני עמי שמעון כו'. כי בשבט ראובן היה קדושת הראיה ועל ידי זה גם כן ראה ה' וכן בשמעון קדושת השמיעה ועל ידי זה גם כן שמע ה' את נאקתם. וכן בכולם כפי הקדושה שלהם המרומז בשמם נתעורר על ידי זה למעלה גם כן כטעם ה' צילך ועל ידי זה בא הגאולה. והגם דהם נזכרים בהתחלת הגלות אבל עיקר הגלות בשביל הגאולה וכמ"ש במדרש שם דאשר יאהב ה' יוכיח וכל הגלות היה רק כדי לבוא לגאולה ולקבלת התורה. ועל זה הוא מזכיר שם שמות השבטים מצד רמיזתם על הגאולה שהוא מכוון הגלות והכל הכנה למתן תורה כמ"ש שם ובברכות ו' א' דג' מתנות על ידי יסורין וכמ"ש דרך חיים תוכחות מוסר. וד' פרשיות אלו שוב"ב הכנה למתן תורה שבפרשת יתרו ואחר כך משפטים להושיע משופטי נפשו שהם אותם אשר גם יצר הרע שופטן כמ"ש בהרואה ולעשות משפט כתוב באויבי עצמו שהם עצמם חיילות היצר הרע שעולה ומקטרג. וזהו פ' השובבי"ם שהוא זמן תשובה לבנים שובבים בתיקון הברית בדבר שאין התשובה מועלת כמ"ש בזוהר. אבל יש לו תיקון על ידי דברי תורה שהוא מחכמה שהוא למעלה מתשובה שהוא מבינה כמ"ש ולבבו יבין ושב. והוא רמוז בברכות דבקריאת שמע שעל מטתו אותו חרב פיפיות להרוג המזיקין וזהו לאסור מלכיהם ונכבדיהם שהוא שורש כח האומות. ופיפיות דרצה לומר ב' פיות קול קול יעקב דאז"ל קול תורה וקול תפלה דקריאת שמע כולל שניהם דעיקרה תורה ובקריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ושלא בזמנה כעוסק בתורה ובעונתה עדיף שהיא גם בכלל תפלה וכמ"ש תוס' שבת י"א א' דהיא בכלל צלותא. וקרא חשיב ו' דברים חרב פיפיות. לעשות נקמה. תוכחות בלאומים. לאסור מלכיהם ונכבדיהם לעשות משפט. והם ו' פרשיות אלו שהם נגד ו' ספירות מחסד עד יסוד ובחסד ואמת יכופר עוון. ושמות שהוא סיפור הגלות הוא מצד החסד כמ"ש בריש שמות רבה על זה קרא דאוהבו שחרו מוסר ואשר יאהב ד' יוכיח שהוא מצד האהבה והחסד ואברהם בירר לו המלכיות והוגד לו גלות מצרים כשאמר במה אדע כי אירשנה דירושת הארץ הוא לצדיקים כמ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ועל זה אמר במה אדע כי ידע שגם בזרעו ימצא פוגמי הברית וצדיק נקרא שומר הברית כידוע. אבל הכתוב העיד דכולם צדיקים וכל ישראל נקראים על שם יוסף הצדיק שארית יוסף ואפילו ערלי ישראל נקראים מולים וכל העכו"ם ערלים אפילו המולים כמ"ש בנדרים וזהו אות הברית המבדיל בין ישראל לעמים ונתבררו בגלות מצרים ועל זה אמר ידוע תדע וגו' דשם יתוודע ויתברר קדושת ישראל. וידוע מחלוקת ראשונים אי האבות יצאו מכלל ב"נ ואלו ואלו דברי אלוקים חיים דמכלל ב"נ יצאו ואברהם אבינו ע"ה נקרא בחגיגה ג' א' תחלה לגרים אבל לכלל ישראל לגמרי לא באו עד מתן תורה שהיו קדושין כמ"ש בסנהדרין ע"פ תורה וגו' מורשה קהלת יעקב מאורסה. ואברהם הובטח בזה בשבועה והוא כמו שידוכין והתקשרות בשבועה אבל עדיין אפשר להנתק עד הנשואין שנגמרו השדוכין ועל זה נאמר וידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים שהיו אז דוגמת נפש הגר דרק בשם ישראל יכנה וז"ש כי גר יהיה זרעך וגו' ועל ידי זה ועבדום וגו' יוכלו לשלוט לשעבדם דעדיין לא נקראו עבדי ה' ובנים למקום. ועל ידי העבדות זכו להתגלות הגאולה אחר כך וקבלת התורה. דעינויים ויסורין שלהם אינו כיסורי העמים שהוא להאבידם אבל אל ישראל הוא כאשר ייסר איש את בנו וגו' שהוא לאהבתו ומצד חסדו וטובו שאין יכול עדיין להטיב לו וצריך לייסרו ולהוכיחו דעל ידי זה יוכל לקבל אחר כך רוב טובה. ועל זה נאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא וגו' כי אני ה' רופאך ואם אין מכה רפואה למה. אבל הכונה אף שיהיה מכה אינו כמחלה במצרים שהיה להכותם ולכלותם במדת הדין וזה לא אשים עליך רק כשיגיע ח"ו עליכם תדע כי אני ה' שם הוי' שהוא מצד מדת הרחמים ואני רופאך בזה וכרופא המכאיב על ידי הרפואות והוא מקבל באהבה וחיבה שיודע שאינו רוצה לייסרו ולהכותו רק להטיב לו על ידי זה. וזהו פ' שמות שהוא הגלות שבא על ידי מדת החסד לאברהם והוא החרב פיפיות בידם שרומז גם כן על המילה שנעשית על ידי חרב פיפיות וניתנה לאברהם אבינו ע"ה ועל ידי זה מנצחים לכל האומות ולחרבא דעשו שהוא שורש האומות וכמ"ש ראשית גוים עמלק והוא מאס המילה שהוא שורש הערלה דעכו"ם ערלים. ובמצרים היה השעבוד על ידי שבטלו המילה כמ"ש במדרש דנעשו למה"ע ככל הגוים ול כן נאמר גוי מקרב גוי כעובר במעי אמו שזוהמת מצרים היתה מקפתם ועובר ירך אמו. אבל רק בהיותו במעיו וגם אז עצמותו חיותו אחר וסופו להיות בפ"ע. ומצרים ערות הארץ ושטופי זמה דעל כן היה הגלות לשם לברר שהם אינם כמותם דהם היו גדורים בעריות כמו שאמרו ז"ל. והוא על ידי יוסף שנגדר שם מערוה ונגדרו כל ישראל בזכותו כי כל ישראל גוי אחר. ולפי שיוסף הוציא דיבת אחיו דנותנים עיניהם בבנות הארץ שזהו עיקר פגם הברית דבועל ארמית ממשכא ערלתו כמ"ש בעירובין וחטא הוא בלשון וברית הלשון נגד ברית המעור דפגם שניהם נקרא רע כמ"ש בער רע בעיני ה' כידוע. וכן לשון הרע נקרא רע וא' על פי תורת המצורע המוציא רע ותיקון שניהם תורה כמ"ש בלשון הרע מאי תקנתי' יעסוק בתורה דכתיב מרפא לשון עץ חיים. ומות וחיים ביד לשון ולשון הרע נקרא מות וכן פגם הברית הביא המיתה דעיקר חטא אדם הראשון היה שעל ידי זה נעשה משוך בערלתו כמ"ש בסנהדרין מקרא דכאדם עברו ברית על ידי הזוהמא שהטיל בחוה. ועל ידי זה הוליד אותן ק"ל שנה רושו"ל בהוז"ל כמ"ש בעירובין. וידוע דהם הנפשות דגלות מצרים שהוצרכו לתקן זה על ידי ההשתקעות בזוהמת מצרים והם גדורים בעריות ועל ידי זה זכו להסרת הזוהמא במתן תורה כמ"ש בשבת. ולחד מ"ד שם ביעקב פסקה ואלו ואלו דברי אלוקים חיים וביעקב עצמו פסקה לגמרי דע"כ לא מת אבל אף דמטתו שלימה מכל מקום לא היה עדיין בהתגלות עד מתן תורה. ובמצרים שהיו כעובר דירך אמו כנ"ל לא נתגלה קדושתם ועל ידי זה טעה יוסף בהשבטים לחשדם כפוגמי הברית. ועל ידי זה לעבד נמכר יוסף כי הם חשבו דמסתמא כל הפוסל במומו פוסל. ע"כ מכתי"ק וחסר הסיום:
1
ב׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו'. במ"ר ומדברי תורה פתחו פרשה זו בפרשת חושך שבטו וגו' ואוהבו שחרו מוסר. ורמזו בזה שכל ענין גלות מצרים היה הכנה למתן תורה שזכו על ידי אהבת השם יתברך וזכו על ידי היסורין של גלות מצרים עד"ש ואוהבו שחרו מוסר. והגלות מתחיל מפסוק ויקם מלך חדש וכמ"ש במדרש רבה על פסוק וימת יוסף וגו' שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל. וגם לפשוטו בודאי כל זמן שהיה יוסף קיים והיה מושל בארץ לא מלא לב א' מהמצרים לשעבד באחיו. ומ"ש (בראשית רבה ר"פ ויחי) כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל. היינו שעבוד הנפש שהרגישו אז בנפשם מקליפת מצרים (כמו שנת' ויחי מ' ה). והנה בבראשית רבה (פ' ג) אי' דה' פעמים אורה שבמאמר יהי אור כנגד ה' חומשי תורה. והם כנגד ה' פרצופין שהם כנגד ד' אותיות השם הוי"ה וקוצו דיוד דרמיזא לאין שהוא פרצוף אריך אנפין כידוע ונגד זה הם ה' מדריגות שבנפש שנחשבו (בראשית רבה פ' יד). וכל אחד כלול מעשר כידוע. וספר ויקרא במדבר הם של עשר פרשיות. וכן דברים גם כן עשר פרשה. דפרשה ברכה אינו מחשבון ג"ן פרשיות ואינו נקרא בשבת מטעם זה. רק ספר בראשית בו י"ב פרשיות וס' שמות בו י"א פרשיות. והנה בבראשית רבה אמרו יהי אור כנגד ס' בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. ואמרנו שעקרו מתחיל מפ' לך ועד"ש (בראשית רבה פ' ב) יהי אור זה אברהם ואז התחיל אברהם אבינו ע"ה להאיר ולפרסם אלהותו יתברך ואחר כך נזכר כל לידת האבות וי"ב שבטים עד שמסיים ויישם בארון במצרים שאז נשלם בירור כנסת ישראל בבחינת יוסף וזה תשלום בריאת העולם בהעשר פרשיות שכנגד ע"ס. ומקודם לזה באו ב' פרשיות בראשית נח נגד ב' אלפים תוהו (כמו שנת' ר"פ וישלח) ושם נזכר דור המבול שהם כנגד תורה שבכתב שהיה ראוי ליתן לדור המבול כמ"ש (שמות רבה פ' ל) והתחלת דור המבול נזכר בפ' בראשית ואחר כך דור הפלגה שהיה בזלעו"ז נגד תורה שבעל פה שעיקר התפשטותה בבבל. ולכן כשהרגישו מזה רצו להעמיד המגדל שהוא בזלעו"ז נגד המקדש (ונת' ר"פ נח) וזה נזכר בפ' נח והם כנגד ב' אלפים תוהו והם הכנה לס' בראשית שכנגד יהי אור זה אברהם שממנו התחיל הב' אלפים תורה. ואחר כך ויהי אור כנגד ספר שמות שבו יצאו ישראל מאפילו לאורה כמ"ש בבראשית רבה. ויש לומר גם כן שעקרו מתחיל מפרשת וארא דשם כבר הוזכרו הז' מכות שהם היו נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל ועל דרך מה שדרשו (זח"ב לו א) והיינו שבכל מכה יצאו ישראל מקליפה א' ונכנסו בקדושה במדה א' שמז' תחתוניות. ואחר כך בא בשלח גמר יציאת מצרים. ואחר כך מתן תורה דכ' אני אמרתי אלהים אתם שהיה ראוי להיות התיקון לכל הפגם של הנחש. ואחר כך אחר הקלקול נא' מעשה המשכן שהיה גם כן על ידי משה רבינו ע"ה להשכין השכינה בארץ ואף בחו"ל. וזה תשלום ס' שמות שכנגד ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה ובתקו"ז (תי' לו) אי' ויהי אור דא ר"ה וכו' ויהי לשנא דצערא. והיינו שזה מורה התחדשות תורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס ובמק"א (תי' ל) אי' ויהי אור דא שמאלא והוא על דרך מ"ש ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבעל פה וכו' ובזוהר הקדוש (ח"ב קס"ז א) ויהי אור דמימינא נפיק שמאלא. וזהו מרמז על לוחות שניים שהיה כלול בהם מדרש הלכות ואגדות וכמ"ש (שמות רבה פ' מו ופ' מז) ועז"נ כי כפלים לתושיה וזה סדר ספר ואלה שמות שהיה על ידי משה רבינו שהקים המשכן. והם גם כן עשר פרשיות. שבפרשה זו לא נזכר כלל מגאולתן של ישראל ואדרבה הפרשה מסיים למה הרעותה לעם הזה וגו' ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה. אכן באמת פרשה זו הכנה לכל ס' שמות ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאור שעל ידי גלות מצרים זכו למתן תורה כמ"ש (ברכות ה.) ג' מתנות וכו' וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין תורה וכו' והתורה זכו על ידי יסורי גלות מצרים וזהו שרמזו במדרש בפתיחת פרשה זו מה שנאמר ואוהבו שחרו מוסר:
2
ג׳אך מה שנאמר ואלה שמות בני ישראל וגו' שאינו מדבר מהגלות. הוקשה להמדרש דהא כבר הוזכרו שמותן ואמר במ"ר ואלה מוסיף שבח על הראשונים וכו' ואלה שמות הוסיף שבח על ע' נפש שנאמרו למעלה שכולם היו צדיקים. ויש להבין מה שייך בזה ואלה מוסיף שבח על הראשונים כיון שהם הם הע' נפש הנזכרים למעלה בספר בראשית ומה מוסיף בזה. אכן הענין הוא דכאן כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו' ולכאורה הוה ליה לומר בני יעקב או לכתוב אחר כך את ישראל אך בזה להוסיף שבח על הראשונים שנשלמו בבחינת ישראל שהוא מדרגה עליונה ונקראו כולם בני ישראל. ואמר את יעקב שזה היה שלימות יעקב אבינו ע"ה שנשלם במצרים כמה שנאמר ויחי יעקב בארץ מצרים. שזה היה עיקר חיים שלו שנשלם שמטתו שלימה. והיינו שאף ע"ה מכונים בשם יעקב כמו שנדרש (בבא מציעא לג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה וכו' דאף שאין יודעין כלל עד שזדונות נחשב להם לשגגות מכל מקום נקראים בית יעקב. וזה שלימות יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה. וחשב כאן שמות בני ישראל ואיתא (במ"ר ומדברי תורה) על שם גאולת ישראל נזכרו כאן וכו' והיינו דכאן מדבר אחר שנשלמו ששים ריבוא נפשות מספר כל שורש כנסת ישראל וכמ"ש (ב"ר פ' עט) לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה ס' רבוא מבני בניו. ואז נזכרו השמות על שם גאולתן של ישראל וזהו ההכנה לספר שמות שכנגד ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. ואחר כך מסיים הפרשה במאמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה לעם הזה וכבר הקשו הראשונים ז"ל שהרי כבר הודיע השם יתברך למשה כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו' ולמה יתרעם. ונראה על פי מ"ש (במ"ר פ' א) וירא בסבלותם הלך משה ותיקן להם יום השבת לנוח. והיינו שתיקן להם שיועיל להם שביתת השבת שעל ידי זה יוכלו לצאת מאפילה לאורה. שבמצרים היו בתוך הקליפה מוקף ומוסגר מכל צד כעובר בבטן אמו ותיקן להם השבת שעל ידי כן יוכלו לצאת לאורה. ואחר כך איתא (מ"ר פ' ה) מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן וכו' א"ל פרעה תכבד העבודה וגו' אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת. ועל זה צעק משה רבינו אל ה' למה הרעותה וגו' שנתיירא שח"ו יתקלקלו עוד כיון שנתבטל מהם השבת והדברי תורה שכן הלשון במדרש (שוח"ט תהלים קי"ט) על פסוק לולי תורתך שעשועי ספרים היו להם והיו משתעשעים בהם וכו' ומסתמא היה להם הפרשיות שנאמרו בהם ההבטחות שהבטיח הש"י להאבות שיגאלו וזה היה דברי תורה שלהם. וכיון שנתבטלו מהם הדברי תורה והשבת אמר משה רבינו שהרע לעם הזה שיוכלו להתקלקל ח"ו ולא יהיה ואוהבו שחרו מוסר. והראה לו השם יתברך שזה הוא כעין קדרותא דצפרא. ואדרבה מזה יהיה עיקר ההכנה למה שנאמר ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאור. והוא כנגד החשך שנזכר במאמר ראשון בראשית שכן היה סדר ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וכו'. וכל הפרשה זו הכנה לס' ואלה שמות שכנגד ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. ואחר כך מתחיל העשרה פרשיות מהספר שהם כנגד ע"ס. וכן כתיב ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה וגו' שנדרש (זח"א מ"ח רע"ב וש"מ) על יום השבת שהוא יום הניח שאז נותן השם יתברך נייחא בלב הישראל אף כשהוא בתוך העבודה הקשה ונראה שח"ו ישראל מתקלקלין עוד. אז מכיר הישראל שהוא מהש"י והוא צופה לטובה שעל ידי זה יצאו מאפילו לאורה כימי צאתך מארץ מצרים ויהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ועל ידי זה יהיה טוב מאד ועל ידי זה יש לישראל נייחא בלב. והמשמר שבת כהלכתה נגאל מיד מכל וכל:
3