פרי צדיק, שמות ב׳Peri Tzadik, Shemot 2
א׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. פתח בני ישראל ואמר אחר כך את יעקב. ובזוהר הקדוש דקדק כיון דכתיב בני ישראל מהו את יעקב הבאים אתו אצטריך למימר. והמכוון גם כן דעל כל פנים הוה ליה לומר את ישראל. גם יש להבין מה שנאמר הבאים שהרי כבר באו והוה ליה לומר אשר באו וכן הקשה במ"ר וכי היום באים והלא ימים רבים היה להם שבאו למצרים וכו'. אכן כבר אמרנו במ"ש במד' ואלה שמות הוסיף שבח על ע' נפש שנאמרו למעלה שכולם היו צדיקים. ולכאורה לא שייך בזה הוסיף שבח כיון שהן המה הע' נפש שנזכרו בפ' ויגש. ואמרנו שהוסיף שבח במה שזכו להיות שמותיהן נזכר על שם גאולת ישראל וכמ"ש במ"ר ראובן שנאמר ראה ראיתי את עני עמי וכן כולם. והיינו שבפ' ויגש מדבר מביאת השבטים עם הע' נפש. וכאן מדבר משמות השבטים שמרמזין על גאולתן של ישראל. שכאן מתחיל סיפור הגלות. ויש לומר דזה שנאמר הבאים בלשון הווה. דכשנכתב הגלות אז הופיע האור משמות השבטים שרומזין לגאולת ישראל. ועל כן הזכירן בשם בני ישראל ע"ש מעלתן שמורה כי שרית עם אלהים ואנשים. ואחר כך כתיב את יעקב כמו שאמרנו במה שנאמר בסוף ויגש וישב ישראל וגו' והיינו שאז נשלם יעקב אבינו ע"ה בארץ גושן. וחי חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע (כמ"ש סא"ר פ"ה) ואחר כך כתיב ויחי יעקב וגו' שמרמז שהכניס החיים והשלימות בכל זרעו דאף ע"ה יש להם קביעות בקדושה ונקראו בית יעקב וכמ"ש (בבא מציעא לג:) ועל כן נזכר בשם יעקב. וכן מורה כאן את יעקב שזה האור שירמז על גאולת ישראל זיכה להם יעקב שהוא השלימות מצדו להאיר לכל זרעו. ואיתא (מדברי תורה פ' זו) עקב ד' אותיות יש בו כנגד ד' עטרות שבניו מעטרין להקב"ה י' כנגד עשרת הדברות ע' כנגד ע' זקנים. ק' כנגד ההיכל שגבהו ק' אמה. ב' כנגד שני הלוחות וכו'. התחלת וסיום שמו מורה על תורה שבכתב עשרת הדברות וב' לוחות. ובאמצע ע' כנגד ע' זקנים והיינו שיש בדברי תורה ע' דיעות וכמ"ש בזוה"ק (ח"א כ"ו רע"א וש"מ) ובתיקונים שבעין אנפין לאורייתא. ונגד זה ע' זקנים וסנהדרין וכן הק' שמרמז לגובה ההיכל שם המנורה שמרמז ג"כ על אור תורה שבעל פה כמו שאמרנו כ"פ שזהו המכוון במ"ש במ"ר (תצוה ובהעלותך) בואו והאירו לי שהוא מרמז על בחינת תורה שבעל פה שהאור מצד ישראל כמ"ש (בבא מציעא נט:) לא בשמים היא כו' נצחוני בני (ונת' חנוכה). והענין שבאמת יעקב אבינו ע"ה שמו שמש שהוא מרכבה לשם הוי"ה. וכ' תתן אמת ליעקב אמת א' בראשון של אותיות תיו בסופן מם באמצעינתן וכו' (כמ"ש ב"ר פ' פא) וזה מורה שם הוי"ה היה הווה ויהיה. וקודשא בריך הוא תורה איקרי כמ"ש (זח"ב ס' א) וכן נדרש (ברכות כא.) כי שם הויה אקרא הבו גודל וגו' לברכת התורה לפניה שהתורה נקרא שם הוי"ה וכן אמרו (שם ה:) אמת זו תורה. ועל שם זה נקרא ישראל דישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא חד כידוע. ובאמת כלול בהתורה שבכתב כל אור תורה שבעל פה ג"כ ועל זה מרמז הפנימיות משם יעקב ע' ק' שרומזים לאור תורה שבעל פה כמו שאמרנו ואותיות י"ב רומזים לתורה שבכתב. וכל א' מישראל יש לו חלק בתורה שבעל פה וכמ"ש (ויק"ר פ' ט) ירותתי גבך וכו' מורשה קהלת ינאי אין כ' כאן אלא קהלת יעקב וכו' והיינו אף ע"ה שנקראו בית יעקב יש לומר חלק בתורה. והרי דאף זה האורח שהיה ע"ה עד שהיה סבור ר' ינאי שאינו בד"א ג"כ ולא ידע כלל בדברי תורה רק פסוק זה ששמע מהתינוקות. מכל מקום היה לו חלק בתורה שבעל פה שחידש זאת שאף ע"ה יש לומר חלק וירושה בדברי תורה וזה שנאמר את יעקב איש וביתו באו ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (ד' א) כל דמקבל מאחרא איהו ביתא מההוא דיהוב וכו' וכן בכל המדות המקבל נקרא בחינת בית ויעקב אבינו ע"ה היה מרכבה לשם הוי"ה שנקרא שמש ואנהיר לסיהרא בחינת כנסת ישראל מלכות פה תורה שבעל פה. ודברי תורה הם נצחיים שלא נאמרו ח"ו רק לשעתם. וכתיב הבאים מצרימה בלשון הווה שמרמז על כל הגליות שכולם נקראו ע"ש מצרים על שם שהם מצירות לישראל כמ"ש (ב"ר פ' טז) וזש"נ ואלה שמות בני ישראל שמרמזין על שם גאולתן של ישראל. הבאים מצרימה שבכל הגליות שבאו ישראל עיקר המכוון הוא הגאולה שנרמז בשמות השבטים וכמו בגלות מצרים שהיה עיקר המכוון לזכות למתן תורה וכמו שפתחו מהאי טעמא במדרשים בפ' חושך שבטו וגו' ואוהבו שחרו מוסר. שכל היסורין הם רק כאשר ייסר איש את בנו. והרי אף גלות מצרים שהיו ישראל משוקעין בקלי' מצרים כעובר בבטן אמו מכל מקום עיקר המכוון היה מאהבה לזכות לתורה שבכתב. והיה כלול בה גם התורה שבעל פה כמו בלוחות שניים שהיה כלול בהן מדרש הלכות ואגדות כמ"ש (שמות רבה פ' מו ופ' מז) כן תכלית כל הגליות להוציא כל הניצוצות קדושות והתורה שבעל פה שנמצא בהם בסוד ואתה מחיה את כולם. וזהו הרב חכמה לתקן הרב כעס ולהאיר מתוך החושך וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מרוב חשוכא. וזה שנאמר את יעק"ב שמרמז על תורה שבעל פה שהוא פנימיות התורה שבכתב כמו שאמרנו. וזהו איש וביתו באו תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם קודשא בריך הוא ושכינתיה. וכיון שתכלית הגליות לזכות לאור תורה שבעל פה על כן ביום השבת שהוא בחינת תורה שבעל פה כמ"ש (זח"א מ"ו ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה. הוא הזמן שיכולים לזכות לגאולה וז"ש שעל ידי שמירת שבת מיד נגאלין:
1