פרי צדיק, שמות ה׳Peri Tzadik, Shemot 5
א׳חדו חצדי חקלא בדבור ובקלא. חצדי חקלא הקוצרים להכרית כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה. דישראל נקראו כשושנה בין החוחים. ובמ"ר פ' זו (פ' ב) מה הסנה עושה קוצים ועושה וורדים כך ישראל וכו' והיינו שבסנה גדל יחד קוצים וורדים וכן נראה ממ"ש (שבת סז.) וליזל להיכא דאיכא וורדינא ופירש"י סנה וכמבואר מהגמ' אחר כך. ונראה מזה שעל הסנה גדל וורדים. וזה הוצרך כאן במצרים שהיו ישראל משוקעים בתוך קלי' מצרים כעובר בבטן אמו כמו שאמרו עמה שנאמר גוי מקרב גוי ולכך נתראה הש"י בסנה שגדלים בו קוצים וורדים לרמז מ"ש (סנהדרין מד.) אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה. ושם אמרו זה לענין פרט נפש מישראל דאף על פי שחטא ישראל הוא אף שהגדיל עונות ח"ו מכל מקום ישראל הוא. וכאסא דקאי ביני חילפי שהם קוצים וכענין שאמרו (ברכות יז.) רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' והיינו שע"י הקלי' שבעכו"ם גורם להכניס בלב ישראל השאור שבעיסה חוחים הם העכו"ם וחילפי היינו שאור שבעיסה. וכן כאן רמז זה בסנה שבאמת ישראל שושנה וורדים. רק המצרים הם הקוצים הסובבים את השושנה. ובמה כורתים אותם בדבור ובקלא דבור היינו דברי תורה. וכמו שנדרש (סוטה מט.) הלוך ודבר טעמא דאיכא דיבור כו' דהיינו דברי תורה שזהו סתם דיבור וכן בכמה דוכתי. ושבת אקרי דיבור כמ"ש (זח"א לב א) והיינו דשבת מדת מלכות פה תורה שבעל פה וכן נדרש (שבת קלח.) דבר ה' זו הלכה וכתיב רוממות וגו' וחרב פיפיות בידם. פיפיות היינו ג' פיות פי א' פיות ב' וכעין שדרשו בזוה"ק (ח"א רכד סע"ב) בצחצחות בצח חד צחות תרין והיינו צחצחות בהירות קדושת ג' האבות וכן כאן פיפיות ג' פיות. שהחרב צריך שיהיה לו ג' פיות להכרית ולבטל כל הג' קליפות שהם הקנאה והתאוה והכבוד שהם שורש ג' עבירות ע"ז וג"ע ושפ"ד כשנ"ת כ"פ. והתאוה קלי' ישמעאל שיצא הפסולת מבחינת אהבה של אברהם אבינו ע"ה והקנאה קלי' עשו שהוא הפסולת ממדת גבורה של יצחק אבינו ע"ה. והכבוד נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שאמר קטונתי וגו' ונדרש עליו בב"ר (ר"פ ויצא) שאמר מאין יבא עזרי לית אנא מוביד סברי מן בריי. שלא מצא בעצמו דבר שהועיל לו לימודיו מאבותיו ומרבותיו כמ"ש אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני. וכן נאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא. ולכל הקליפות הניצוח רק בדברי תורה. דקליפת התאוה אי' (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ומנוול נקרא היצר הרע של התאוה כמ"ש (שבת קנב). אשה חמת מלא כו' וכן איתא (סנהדרין קו.) שנתעסקו בדברי שטות ואמרו (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ובעבודת פעור מצינו (סנהדרין סד.) שאף נכרית אמרה מוטב שתחזור ההיא אשה לחוליה ולא תעבוד עכו"ם בכך ע"ש ומכל מקום ע"י התאוה נצמדו לבעל פעור ועל כן נקרא היצר הרע של תאוה מנוול. ועל זה בא העצה משכהו לבית המדרש והיינו שיקח החשק הזה לדברי תורה שלזה נברא היצר והחשק להיות חמידו דאורייתא. וכן זה יושאר ממנו לעתיד כמ"ש (זח"א קלח א) במה"נ דאלמא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. וכשיטריד רעיונותיו במלחמתה של תורה ינצל מהרהורי עבירה וכמ"ש הרמב"ם (סוף ה' א"ב) שאין מחשבות עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן התורה. וכן בא התיקון לפגם זה בזעת אפיך תאכל לחם שמי שמוכרח לעמול לפרנסה הוא גם כן מוטרד ולא יהיה לבו פנוי וכמ"ש שיגיעת שניהם משכחת עוון. ואברהם אבינו ע"ה שהיה לו כל האהבות והחמדות רק לדברי תורה השיג כל התורה עד שלא ניתנה ונעשו ב' כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה (כמ"ש ב"ר פ' סא). וכן לענין קליפת הקנאה כתיב כי ברב חכמה רב כעס והיינו שהרב חכמה מועיל לבטל הרב כעס שלזה ניתן הרב חכמה לתקן הקלקול וכמ"ש (נדרים כב :). וכן לקליפת הגאוה והכבוד על ידי דברי תורה בא לידי שפלות ויעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת ואמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה :) הוא היה שורש השפלות וכמו שאמרנו. ואמרו (חולין פט.) חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם וכו' וגדולה היינו השפעה בדברי תורה ואברהם אבינו ע"ה התחיל הב' אלפים תורה וקיים כל התורה כולה אמר ואנכי עפר ואפר. וגדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם שנאמר בהם ונחנו מה והם הורידו הדברי תורה ומשה רבינו עניו מכל האדם הוא היה שורש הדברי תורה. והדברי תורה הוא החרב פיפיות לבטל כל הג' קליפות וכן אי' (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע כו' נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' והיינו דתורה הוא סתם בחינת דיבור וקול אתי לדיבור וכו' (כמ"ש זה"ק פ' זו ג א) והיינו דקול חיות של הדיבור שהוא הדברי תורה. וחיות הדברי תורה הוא יחוד ה' הוי"ה אחד. ובגמ' (שם) נדרש חרב פיפיות על הקורא ק"ש כו' והיינו דק"ש כולל שניהם דק"ש הוא גם כן פרשה בתורה ואמרו (מנחות צט :) אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ואיתא (ברכות י :) גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה דיחוד הוי"ה אחד הוא חיות של כל הדברי תורה וכ' הקל קול יעקב דיעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת הוא בחינת קול. ובכל ישראל שזוכין להיחוד בבחינת אמונה וכמו שאמרנו שזה שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו וכו' (פסחים נו.) הדברי תורה בבחינת דיבור. וזה שאנו מבקשים והאר עינינו בתורתך ודבק לבינו וכו' שהעיקר הוא הארת עינים בדברי תורה ושידבק לבנו במצותיו. וכן אנו מבקשים הוא יפתח לבנו בתורתו והיינו קול אתי לדיבור וכו' שיהיו הדברי תורה עם החיות וישם בלבנו אהבתו ויראתו וכו'. ובגמ' אמרו כל הקורא קריאת שמע על מיטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו והוא כעין מה שנאמר ושכבתם ואין מחריד והיינו שאף בשינה לא יהיה לו חרדה מהיצר הרע והוא כמו שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע. ושבע נדרש (ברכות יד.) כל המשביע עצמו מדברי תורה אין מבשרין אותו בשורות רעות. ונראה לפרש בל יפקד רע על פגם הברית שנקרא רע כמ"ש בזה"ק ובגמ'. ואפשר שזה מרמז במ"ש אין מבשרין אותו בשורות רעות שנשמר ממקרים. ובשבת ובפרט בסעודתא דעתיקא קול אתי לדיבור וכ' ונחך וגו' בצחצחות נפשך צחצחות היינו בהירות וקדושת הג' אבות שהם מבטלים הג' קליפות שהם בזלעו"ז כמו שאמרנו. ועצמותיך יחליץ ואיתא (יבמות קב :) זו מעולה שבברכות וא"ר זרוזי גרמי. זה כנגד קליפת עמלק דכ' אשר קרך שהוא שמשליך עצלות וקרירות וזה גורם עצבות וביטול תורה כמ"ש (תמורה טז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מנשנות. וכל האבות היו זריזים וכמ"ש (סנהדרין צו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים וכו' ואברהם אבינו ע"ה היה שורש הזריזות וכמ"ש (חולין טז.) קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל וכן (יומא כח :) מאברהם ניקום ונגמר פירש רש"י להיות זריזין כאברהם. ובסעודתא דעתיקא שחשבה האריז"ל נגד קדושת אברהם אבינו ע"ה זוכין לבטל קליפת עמלק שהוא ראשית גוים כתרין דמסאבותא ואומרים חדו חצדי חקלא בדבור ובקלא. להכרית על ידי דברי תורה בחינת דיבור עם החיים שהוא קול. ועל ידי זה יכולים להכרית כל הג' קליפות וקליפת עמלק בשלימות:
1